החלטה בבקשה לאי הפעלת עונש מאסר על תנאי - סמכות בימ"ש

בפני בית המשפט בקשה לאי הפעלת עונש מאסר על תנאי אשר הוטל על הנאשמת והוארך בת.פ  4154/08. המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע להעדר סמכות בית המשפט להארכת המאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים במקרה דנן במקום לתקופה של עד שנתיים כקבוע בחוק, כמו כן, ההשלכות הנובעות בעקבות כך.

עובדות

1.      ביום 29.8.2002 הורשעה הנאשמת בת.פ 4637/99 ובגזר הדין נצטוותה להתאים את תוספת הבניה בשטח של כ-182 מ"ר להיתר בנייה, לרבות באמצעות הריסה, התחייבה להימנע מלבצע עבירה לפי סעיפים 145, 204 ו- 210 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בתוך תקופה של שנתיים החל מיום 1.3.2004 ולא ניתנה ארכה נוספת.

2.      ביום 13.2.2005 הורשעה הנאשמת באי ציות ראשון בת.פ: 6264/04 ובמסגרת גזר הדין הושת עליה עונש מאסר על תנאי של 3 חודשים לשנתיים מיום 13.8.2005.

3.      ביום 4.3.2009 הורשעה הנאשמת באי ציות שני בת.פ: 4154/2008 ובמסגרת גזר הדין הוארך בפעם הראשונה עונש המאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופה של 3 שנים שתחילתה ביום 4.3.2010.

4.      הנאשמת לא צייתה לפסקי הדין וביום 28.12.2010 הוגש נגדה כתב אישום בתיק דנן.

5.      ביום 17.12.2012 הורשעה הנאשמת במסגרת התיק דנן באי ציות שלישי לצו שיפוטי בגין תקופת אי ציות בין התאריכים 4.3.2010 ועד ליום 14.12.2010.

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2010 / 12841

                                    תאריך   :2014/ 02/ 09

6.      בשלב הטיעונים לעונש טען ב"כ הנאשמת כי הנאשמת אינה מחוייבת בעבודות שירות לאור העובדה כי המאסר על תנאי הופעל בטעות משום שהאריכו אותו לשלוש שנים ולא לשנתיים.

טענות הצדדים

טענות ב"כ הנאשמת

1.    אין תוקף למאסר על תנאי אשר הוטל על הנאשמת במסגרת ת.פ 4154/08 מאחר שהמאסר הוארך לתקופה של 3 שנים ולא לתקופה של שנתיים כקבוע בחוק.

2.    על פי סעיף 56(א) ל חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין), נקבע כי ניתן להאריך תקופת מאסר על תנאי לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים.

3.    נטען כי מאחר ולא ניתן להאריך תקופת מאסר על תנאי מעבר לתקופה בת שנתיים, גזר הדין בעניין ניתן ללא סמכות, לכן, רכיב המאסר על תנאי אשר תקופתו הוארכה שלא כדין, בטל מעיקרו.

4.    המאשימה, במקרים דומים, הסכימה לבטל את המאסר על תנאי. לפיכך, מכח עיקרון אחידות הענישה והשוויון בין נאשמים, יש להורות על ביטול ההפניה לממונה על עבודות שירות ועל ביטול המאסר על תנאי.

טענות המאשימה

1.    הנאשמת הפרה את הצו השיפוטי בפעם השלישית מיד עם רגע כניסתו לתוקף וכתב האישום הוגש נגדה ביום 28.12.2010, טרם חלפה תקופת התנאי.

2.    החלטת בית המשפט להאריך את תקופת התנאי ב-3 שנים במקום בשנתיים בטלה באופן יחסי בלבד.

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2010 / 12841

                                    תאריך   :2014/ 02/ 09

3.    המאשימה בתגובתה מפנה למספר פסקי דין לפיהם במקרים בהם הוארכה תקופת המאסר על תנאי לשלוש שנים בניגוד לסע' 56(א) ל חוק העונשין, יש לקבוע את החלק היחסי של התקופה, משמע הדבר כי אם בוצעה עבירה נוספת המפעילה מאסר על תנאי בחלק היחסי המותר עפ"י חוק העונשין (שנתיים), אזי יש להפעיל את המאסר על תנאי כאמור (ראה: ע"פ 392/80, מדז'נסקי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד לה(ו) 67.

4.    התנאי בטל אך ורק ביחס לשנה השלישית, החורגת מהקבוע בחוק לפיכך לא נפל כל פגם בתוקף התנאי בשנתיים המותרות על פי חוק.