החברה האמריקאית הישראלית לגאז בעמ נ' עבדו

החלטה

1. בבקשה חריגה זו שבפני עותרים שני הצדדים יחדיו לרשות לערער על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת מ. וולפסון) שבה נדחתה בקשתם המשותפת להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית בהליכי התביעה בסדר דין מהיר.

באותם הליכים מתבררת תביעת המבקשת נגד המשיב.

התביעה החלה כבקשה לביצוע שטר בהוצל"פ. ב- 21.3.10 התקבלה התנגדות המשיב והתיק הועבר לפסי תובענה בבית המשפט. הישיבה המקדמית נקבעה ל- 11.10.10.

בין לבין ניסו הצדדים לפתור המחלוקת שביניהם במו"מ. משלא צלחו הדברים, פנו הצדדים בבקשה משותפת לבית משפט קמא להאריך המועד להגשת תצהירי העדות הראשית – עוד בטרם הישיבה המקדמית .לבקשתם צורפו תצהירי העדויות הראשיות.

בית המשפט קמא דחה הבקשה בנימוק כי אין היא מגלה טעם מספיק ברמה הנדרשת עפ"י תקנה 528 לחסד"א.

2.לאחר עיון בבקשה (המשותפת לשני הצדדים) על נספחיה – החלטתי לדון בה כבערעור ולקבל הערעור.

אכן, טוב היה אילו היו פונים הצדדים לביהמ"ש קמא בבקשת הארכה במועד מוקדם יותר.

ברם, בקשת הארכת המועד – אליה צורפו כבר התצהירים, הוגשה עוד בטרם הישיבה המקדמית ועל כן היעתרות לבקשה שכזו אינה נושאת בחובה סחבת או התמשכות בלתי נסבלת של ההליך.

וזאת עיקר, המדובר בבקשה משותפת לתובע ולנתבע כאחד שהוגשה על ידם לאחר נסיון הידברות להסדר שלא צלח ובמועד שקדם לישיבה המקדמית.

דחיית הבקשה בנסיבות שכאלה, אינה מאזנת כנדרש את מכלול השיקולים המתבקש לענין זה ובהם של זכות הגישה לבית המשפט, זכות הצדדים להבאת טענותיהם תוך הימנעות מפגיעה בזכות מהותית של מי מהם וכל אלה אל מול דקדוקי הפרוצדורה שפורטו בהחלטה קמא.

לטעמי – בין אם חלה לענין זה תקנה 528 סיפא לתסד"א ("טעמים מיוחדים שירשמו") ובין אם לאו, האיזון הנדרש הצדיק בנסיבות ענין זה היעתרות לבקשה המשותפת של שני הצדדים.

3.אשר על כן אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולקבל את בקשת שני הצדדים (שהוגשה לבית משפט קמא) להארכת המועד להגשת תצהירי עדויותיהם הראשית – וזאת עד למועד בו הוגשו כבר על ידם בפועל אותם התצהירים למזכירות בית משפט השלום.

4.למען הסדר הטוב – בהסכמת הצדדים פטרתי המבקשת מהפקדת ערובה בהליך זה – ואיני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"א, 30 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.