החלטה
1.המבקש הגיש בקשה ליתן צו במעמד צד אחד יחד עם בקשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל כנגד החייב. בבקשה נתבקש בית המשפט ליתן בדחיפות צו האוסר על החייב, או מי מטעמו, לבצע כל דיס פוזיציה בנכס שברחוב בן מימון 37 בירושלים, הרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלק מגוש 30025 חלקה 53 (להלן: "הדירה"), וכן בנכס שברח' בלפור 14 בירושלים, הרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלק מגוש 30026 חלקה 72 (להלן: "הדירה השנייה"), וזאת עד למתן צו כינוס נכסים והחלטה על מינוי נאמן על נכסי החייב. כמו כן התבקש בית המשפט ליתן צו איסור כאמור באופן מיידי, ולחילופין, למנות כונס נכסים לנכסי החייב, כל זאת כדי למנוע הברחת נכסים על ידי החייב.
2.בבקשה נטען, כי המבקש הוא נושה של החייב על פי פסק דין חלוט. נטען, כי בפסק הדין חויב החייב לשלם למבקש 415,000$ נכון ליום 17.5.10. המבקש פתח כנגד החייב בהליכי פשיטת הרגל. לבקשה צורף פסק בוררות, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי המשיב 2 שותף עם החייב בדירה וכי הדירה מהווה אחד מהנכסים העיקריים של החייב. הדירה מושכנה לטובת המשיב 3.
3.המבקש טוען, כי הייתה בעבר התקשרות בינו ובין החייב וכי נתן בעבר לחייב סך השווה ל-500,000$ לצורך השקעה בדירה. ביום 30.5.08 נחתם בין המבקש לחייב הסכם מכר לרכישת הדירה שמהותו העברת הדירה על שם המבקש. עקב מחלוקות בין הצדדים התקיימה אותה בוררות, שבסופה ניתן פסק הדין, שאושר, כאמור, בבית המשפט. המבקש טוען, כי החייב מעולם לא קיים את פסק הדין.
4.לטענת המבקש, ביום 7.11.10 פתח המשיב 3 בהליכי מימוש המשכנתא כנגד המבקש למרות שהחייב הוא זה שחב בחוב המשכנתא על פי פסק הדין. בעקבות כך נוהל משא ומתן בין המבקש והחייב ונחתמו הסכמי מכר לרכישת הדירה חזרה מהמבקש לחייב. הסכמי המכר כוללים הסדרי תשלומים שונים, כאשר המשיב 2 היה שותף לעריכת ההסכמים והסדרי התשלום. המבקש טוען, כי לא קיבל סכום כלשהו מהחייב עד היום וכך גם המשיב 3.
5.ביום 16.12.10 מונה כונס נכסים מטעם המשיב 3. ביום 20.3.11 הודיע המבקש לחייב על ביטול ההסכם, וזאת באמצעות מכתב שנשלח על ידי ב"כ המבקש לב"כ החייב. בעקבות כך נוהל משא ומתן עם הכונס מטעם משיב 3 כדי להסדיר את התשלומים למשיב 3 ולמנוע את מכירת הדירה. בסופו של דבר לא הועברו כספים והדירה נמכרה במסגרת הליכי הכינוס על ידי הכונס מטעם המשיב 3, כאשר החייב לא הצליח לעצור הליכים אלה. המבקש טוען, כי החייב גרם לנזקים בכך שהדירה נמכרה במחיר נמוך מערכה בשוק, נוכה שכר הכונס והוצאות שונות. עוד התברר למבקש כי באופן מפתיע הדירה רשומה על שם החייב עצמו. המבקש טוען, כי החייב, באמצעות עסקה סיבובית, השיב את הנכס לעצמו לאחר הליכי הכינוס כאשר מי שרכש את הנכס עשה זאת בנאמנות עבור החייב. המבקש טוען, כי החייב עשה מעשה מתוחכם והכל כדי להתחמק מתשלום החוב שהוא חב למבקש, העומד כיום על כ-2 מיליון ₪.
6.ביום 20.5.12 ניתן על ידי בית המשפט צו זמני כמבוקש, כאשר ניתנה למשיבים הזדמנות להגיב בכתב לבקשה.
7.ביום 30.5.12 הגיש המשיב 1 (החייב) את תגובתו. עד היום לא הגישו המשיבים האחרים תגובה כלשהי.
8.החייב טוען בתגובתו, כי המבקש פעל בחוסר תום לב משווע. הוא מפנה להחלטת בית המשפט מיום 1.5.12, בעקבות דיון שהתקיים בין הצדדים בנושא הבקשה שהגיש המבקש כנגד החייב להכריז עליו פושט רגל וליתן צו כינוס נכסים. באותו דיון העלה החייב טענה לפיה פרע את החוב. הדיון התקיים ביום 21.3.12 ובמסגרתו נחקר החייב על ידי ב"כ המבקש. החייב טען באותו דיון, כי פרע את החוב והוגשו מסמכים שונים בעניין זה. בסופו של דבר ניתנה החלטה על ידי בית המשפט, כי ראוי לאפשר לחייב להודיע בתוך 30 יום אם בכוונתו לנקוט הליכים משפטיים בנוגע לפסק הבוררות שבינתיים קיבל תוקף של פסק דין, וכי ההודעה תימסר עד ליום 1.5.12. ביום 1.5.12 הגיש החייב הודעה לבית המשפט, לפיה הגיש תביעה כנגד המבקש לתשלום סכום של 1,846,000 ₪ וזאת בעקבות הסכסוך שבין הצדדים וכמו כן פירט את טענותיו הכספיות כנגד המבקש.
9.החייב הגיב לבקשה למתן סעד זמני, זאת ביום 30.5.12. בתגובה טען, כי הוגשו שתי תביעות: האחת למתן פסק דין הצהרתי כי אין הוא חייב דבר למבקש; וכן הגיש תביעה כספית כנגד המבקש. החייב טוען, כי טרם ניתן צו כלשהו במסגרת הליך פשיטת הרגל כנגד החייב, וכי הדיון נתון עתה בשלב ההתנגדות לבקשת המבקש. לפיכך, טוען החייב כי על פי האמור בסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל, אין לראות בו כי שעשה מעשה פשיטת רגל הואיל והוא טוען שאין חוב כלשהו או שיש לו תביעה שכנגד או קיזוז.
10.במסגרת התגובה טוען החייב, כי בין אחיו של החייב לבין המבקש התעוררו מחלוקות כספיות שאינן קשורות כלל לחייב. החייב טוען, כי הוא בעל 1/9 מהזכויות בבניין הבנוי ברחוב בן מימון 37 בירושלים. במסגרת הסכמים בינו לבין יתר בעלי הזכויות והוא רשאי להירשם כבעלים של דירה בת 8 חדרים בקומה השנייה. הוצע לו למכור את זכויותיו בדירה למבקש תמורת 2.2 מיליון דולר ועל כן נחתם הסכם המכר ביום 30.5.08, כל זאת בעקבות הסכסוך בין המבקש לבין אחיו של החייב. החייב מוסיף וטוען, כי דווקא המבקש הוא זה שהפר את ההסכם, ובעקבות כך פנו הצדדים לאותה בוררות. הצדדים חתמו על הסכם פשרה במסגרת הליך הבוררות, שקיבל תוקף של פסק דין. חרף האמור בפסק הדין, טוען החייב כי שילם סכומים שונים, כאשר פרע את חוב המשכנתא כפי שחויב בפסק הדין. לטענת החייב עמד חוב זה על 4.4 מיליון ₪, כאשר הסכום הנוסף שבו חויב (415,000$) היה סך של 1.6 מיליון ₪ ובסך הכל כ-6 מיליון ₪. והדירה נמכרה, תמורת סך של 5.7 מיליון ₪. עוד טוען החייב, כי שילם במסגרת תיק הוצל"פ בגין חוב המשכנתא של המבקש סכום נוסף של 300,000 ₪. כן טוען החייב, כי שילם למבקש עוד 10,000$ במזומן במסגרת הסכם הרכישה שבו רכש החייב מהמבקש את הדירה. לפיכך טוען החייב, כי בסך הכל שילם 5.9 מיליון ₪. בהמשך טוען החייב, כי ביום 12.11.10 נחתם חוזה מכר לפיו מכר המבקש את הדירה לחייב עבור החייב עצמו ועבור צד שלישי, כאשר החייב משמש כנאמן. ביום 1.12.10 נחתם הסכם נוסף בהסכמת המבקש, לפיו נמכרו הזכויות בדירה לחייב ולמשיב 2, כאשר חוזה זה מחליף את החוזה מיום 12.11.10. החייב טוען כי המבקש מנע את קיום החוזה השני ועל כך ניתנו החלטות של בית הדין שבו התקיימה הבוררות. כתוצאה מכך נמכרה הדירה, כך לטענת החייב, על ידי כונס נכסים מטעם בנק המזרחי שמימש שעבוד שרבץ על הדירה עקב הלוואה שנטל המבקש. החייב טוען, כי פעל על פי הוראות ההסכם, ביצע את כל המוטל עליו על פי ההסכם, פנה לבנק כדי לקבל משכנתא ואילו בכל אותה עת המבקש לא גילה כי לדירה מונה כונס נכסים, המבקש הוא שהפר את ההסכם השני.
11.באשר לדירה השנייה, החייב מבהיר כי זו הועמדה כבטוחה לבנק כנגד מתן ההלוואה וכמו כן הועמדה בטוחה של רישום משכנתא על הדירה לטובת הבנק. החייב טוען כי המבקש לא עמד בהתחייבותו על פי ההסכם השני, להעביר ישירות לבנק סך של 90,000$ לסילוק המשכנתא, בכפוף להסרת כל העיקולים והשעבודים שהוטלו על הנכס. לא ניתן היה לקיים זאת, כך לטענת החייב, הואיל והמבקש לא פעל כדי להסיר את כל השעבודים והעיקולים מהנכס כפי שהתחייב. כמו כן טוען החייב, כי המבקש לא העביר את כל המסמכים שהיה עליו להעביר לעו"ד שוורץ שטיפל בעסקה, ועל כך ניתנו החלטות בבית הדין. החייב טוען ביום 23.12.10 כאשר פנה לבנק המשכנתאות כדי לקבל את מחצית המשכנתא, כפי שסוכם עם הבנק, התברר כי לא ניתן לעשות זאת מאחר ומונה כונס נכסים לדירה. כך התברר לחייב מאוחר יותר, כי מונה כונס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל והוא פועל למכירת הדירה. בהמשך מתאר החייב פעולות שעשה כדי לנסות ולסיים את הסכסוך ולקיים את ההסכם שנחתם, לרבות קבלת הלוואה אחרת, פנייה לבית המשפט המחוזי לבטל את כינוס הנכסים על הדירה, אולם פעולות אלו לא צלחו. כל זאת, לטענתו, עקב מחדליו של המבקש. החייב טוען, כי ביום 3.3.11 התייצב בלשכת ההוצאה לפועל, ביקש לברר מה יתרת החוב כלפי הבנק, וזאת כדי לסגור את תיק ההוצאה לפועל. הוא שילם את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל והוצאה בקשה לסגור את התיק. לאחר מכן פנה אל כונס הנכסים וביקש לברר האם קיימים חובות נוספים. החייב טוען כי לא קיבל תשובה כלשהי, אולם הוא מוכן גם היום לשלם כל סכום שדורש הבנק. בסופו של דבר החייב טוען כי עמד בתשלום כל הסכומים שהוטלו עליו על פי פסק הבוררות, המבקש הוא זה שהפר את ההסכמים וגרם לנזקים, הוא אינו חייב דבר למבקש, ועל כן יש לבטל את הצו הארעי שניתן.
12.בעקבות כך הגיש המבקש תגובה, בה הוא טוען כי החייב לא פרע את החוב. המבקש טוען כי העובדה שהחייב הגיש כנגדו תביעה, אין בה דבר שכן לא קיים צו כלשהו המעכב את ביצוע פסק הדין שניתן בעבר, עליו נסמכה הבקשה כנגד החייב לפשיטת רגל; מדובר בחיוב כספי גבוה ביותר; ראוי ליתן צו המנוע דיס פוזיציה בנכסים, בפרט כאשר המדובר בהליכי פש"ר. המבקש טוען כי יגיב לכל טענות החייב במסגרת כתב הגנה שיגיש בבית משפט השלום. לדבריו אין לו כל בטוחה אחרת מלבד אותן דירות. המבקש טוען כי מדובר בחייב ערמומי שיעשה הכל כדי להבריח את נכסיו.
13.לאחר ששקלתי את הדברים נראה לי כי יש בשלב זה להותיר את הצו על כנו. בידי המבקש פסק דין בוררות שאושר כדין על ידי בית המשפט המחוזי ובכך הפך להיות חלוט. פסק הדין לא בוטל. אמנם, לחייב טענות שונות ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין ומתוכם הוא מבקש כי בית המשפט יקבע שפרע את חובו. אינני סבור כי ניתן להיכנס לטענות אלו במסגרת הליך הפש"ר. החייב עצמו נקט בהליכים כדי לבסס את טענותיו, היינו הגשת שתי תביעות כנגד המבקש. בית המשפט שידון בתביעות אלו ודאי ייזקק לטענות הצדדים, ישמע עדים ויקבל הכרעות עובדתיות ביחס לנטען. לטעמי, גם לאור העובדות או הטענות שהעלו הצדדים, קיים חשש שהסרת הצו הארעי עלולה להביא לכך שלא תהיה בידי המבקש האפשרות להיפרע מהחייב כפי שנקבע בפסק הבוררות. מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לצד המבקש, שבידו כאמור פסק דין חלוט. לאור זאת החלטתי להותיר את הצו על כנו, זאת עד לסיום הדיון בבקשה שהגיש המבקש להכריז על החייב כפושט רגל. כמובן, שאם יהיה שינוי בנסיבות, כגון: הכרעה של בית המשפט בתביעות החייב כנגד המבקש, יהיה בכך משום נסיבה חדשה שתביא לכך שניתן יהיה לשקול פעם נוספת את תוקפו וקיומו של הצו הארעי.
14.בשלב זה לא ראיתי מקום להטיל הוצאות בגין הליך זה והדבר יובא בחשבון בסיום הדיון בבקשה שהגיש המבקש נגד החייב להכריזו כפושט רגל.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו סיון תשע"ב, 05 יוני 2012, בהעדר הצדדים.
כרמי מוסק, שופט
