הוכחת אבהות וחיוב במזונות קטין

1.         בפני שתי תביעות שהגישו קטין ואמו כנגד הנתבע.

            באחת, עתר הקטין להכריז על הנתבע כאביו ובשניה עותרים האם והקטין לחיובו של הנתבע במזונותיו של הקטין.

2.         אם הקטין היתה נשואה מאז 1989 ל*****, ומקשר נישואים זה נולד לשניים, בשנת 1994, בן.

            בני הזוג התגרשו בפברואר 1997 ואולם הוסיפו להתגורר תחת קורת גג אחת, בביתם המשותף, במשך כשנה מאז הגירושין.

            הקטין נשוא התביעה לאבהות נולד ב-98' ולטענת האם, התובעת, הנתבע הוא אביו.

3.         לגרסת האם, היא הכירה את הנתבע לראשונה באוגוסט 1996, במהלך רכישת מכונית בסוכנות רכב שהנתבע היה אחד מבעליה.

            כשנה לאחר ההכרות, ולאחר גירושיה מבעלה, בסמוך לאוגוסט 1997, התפתח קשר רומנטי בינה לבין הנתבע במהלכו קיימו השניים יחסי מין.

            הקטין שנולד לתובעת במאי 1998, הוא, כנטען, בנו של הנתבע.

4.         האם הודיעה לנתבע על הריונה, ובין השניים התקיימו שיחות גם לאחר לידת הקטין ואולם הנתבע התכחש לאבהותו ולדרישת האם שישתתף בממון הוצאות הקטין.

5.         התביעה לאבהות הוגשה ב-27/10/04 למעלה משש שנים לאחר לידת הקטין.

            את ההסבר לשיהוי בהגשת התביעה פרטה האם בכתב התביעה כך:

                        "משעברה האם להתגורר באזור המרכז והנתבע החליף מקומות עבודה ושינה

את מספר הטלפון הסלולרי שלו, לא הצליחה האם לאתרו תקופה ארוכה.

לכתובת ביתו של הנתבע לא רצתה האם לכתוב ו/או להגיע כי ידעה שאשתו

אינה יודעת דבר על הולדת הילד. בין לבין נשאבה האם לתוך קשיי היום יום,

המתבקשים והמובנים מכורח היותה אם חד הורית לשני ילדים, עבור אחד

מהם היא מקבלת מזונות מינימליים וצריכה לפרנס עצמה וילדיה, בעודה

מקווה שהנתבע יתעשת, יכיר באבהותו ובחובותיו כלפי התובע".

            עד כאן התביעה.