הוד אל נ' תעבורה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 15.4.10 שבה היו מעורבים רכב התובע ואוטובוס השייך לנתבעת 1 שהיה מבוטח ע"י הנתבעת מס' 2.

התובע עותר לפיצוי של 5025 ₪ המורכב מתיקון לרכב, שכ"ט שמאי, ירידת ערך, והוצאות נלוות.

לפי גרסת התובע הוא נסע ברכבו כאשר אוטובוס עמד בתחנה בצד הימין של הכביש. כאשר התובע עוקף את האוטובוס, האוטובוס החל בנסיעה וסטה לנתיב נסיעתו באופן פתאומי בזמן שהתובע חולף על פני האוטובוס. דובר בכביש חד סטרי כאשר האוטובוס עמד בתחנת האוטובוסים ללא מפרץ, לכן התובע טוען שלא היתה לו כל הזדמנות להתחמק מהתאונה. אביו של התובע היה איתו ברכב ובאופן כללי תמך בגרסתו.

לנהג האוטובוס, מר אופיר עוקשי, גרסה שונה לחלוטין. משום שהאוטובוס עמד בתחנה ללא מפרץ, ברגע שהוא סיים את קליטת האנשים העולים לאוטובוס, הוא התחיל לנסוע באותו נתיב ולא היה לו צורך לצאת לצד שמאל אלא הוא פשוט המשיך את דרכו. רכב התובע הגיח מצד שמאל תוך כדי ניסיון לעקוף את האוטובוס ולפנות ימינה בתוך המפרץ של מגה. זו הסיבה אשר בגללה הפגיעה ברכב התובע ממוקדת בצד ימין, בחלק האחורי של הרכב.

עדה מטעם הנתבעות, גב' כרמל יהלום, ישבה בכסא הבודד ממש ליד הנהג, לטענתה כאשר מר עוקשי סיים לעלות נוסעים הוא המשיך את נסיעתו ורכב התובע התפרץ תוך כדי סטיה ימינה למסלול של האוטובוס.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין ועיינתי במסמכי התביעה, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים:

1.כללית העדפתי גרסתם של מר עוקשי וגב' יהלום מול דברי התובע ואביו. ניכר הדבר שמר עוקשי טען באופן עקבי שהתובע התכוון להיכנס לחניון בצד ימין מייד אחרי התחנה וזו הסיבה אשר בגללה התובע חתך ימינה לתוך מסלול האוטובוס. התובע עצמו רק בסוף הדיון אישר שהוא אכן התכוון לפנות ימינה למגה.

2.כל הסימנים מראים על כך שהתובע הוא זה שגרם לתאונה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות מלבד כך שעל התובע לשלם הוצאות העדה בסך 350 ₪.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.