ההקדש המוסלמי נ' רגאאי מסוודי ואח'

החלטה

1.בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט גד ארנברג), חייב את המערערת ואת המשיבה 2, שתיהן יחד וכל אחד לחוד לשלם למשיב 1 סך 220,000 ₪, מחצית כל אחד מהן בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ (פסק דין מיום יג חשוון תשע"א (21.10.10), בת.א. 6408/06).

2.ההקדש (המערערת) מבקשת לעכב ביצוע פסק הדין הכספי האמור וזאת בשל החשש כי המשיב 1 לא יוכל להחזיר לה את הכסף אם הערעור יסתיים, כפי שמקווה ההקדש בזכייתה.

3.אני דוחה את הבקשה, על אתר, משני נימוקים:

א.לא הוגשה בקשה קודמת לבית משפט קמא, כנדרש בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). סמכות של בית משפט של ערעור לדון בעיכוב ביצוע "מתחילה", על פי תקנה 468 לתקנות רק אם סירב בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה לעכב את ביצועה. מכאן, שבקשה שהוגשה לבית משפט זה מוקדמת ויש לדחותה על הסף.

ב.מאחר ומדובר בחיוב של שני נתבעים, ביחד ולחוד, והעירייה לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, אין כל מקום לעכב את הביצוע, שהרי אין חולק כי המשיב 1 נפגע וזכאי לפיצוי, והמחלוקת היא בין העירייה לבין ההקדש מי מהן חייב בפיצוי ולכן קבע בית משפט קמא כי האחריות תתחלק ביניהם בחלקים שווים, ובנוסף לכך גרע מהכספים המגיעים למשיב 1 את החלק של "אשם תורם". בכל מקרה, גם אם יתקבל הערעור של ההקדש, עדיין יזכה המשיב 1 לקבל את סך 220,000 ₪. לפיכך, עיכוב הביצוע הוא למעשה דרישה של ההקדש ביחסים בינה לבין העירייה וביחסים אלה אין עילה לעיכוב ביצוע, שכן העירייה וההקדש הם בעלי אמצעים מספיקים כדי להתחשבן ביניהם, ושכרו החודשי של המשיב 1 אינו רלבנטי בנסיבות אלה.

4.מאחר ולא התבקשה תגובה לא של העירייה ולא של המשיב 1, אינני מחייב את המערערת בהוצאות המשפטיות של בקשת סרק זו, ואף אינני מחייבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

5.יש לשלוח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' טבת תשע"א, 08 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.