הבאת ראיות לגניבת עובדת ממעביד לאחר שזו זוכתה בהליך הפלילי - פסקדין

הנשיא )אדלר(:

המקרה

1. המשיבה עבדה אצל המערערת )להלן: החברה( מחודש ספטמבר 1965 ועד שפוטרה ביום
15.9.1983, בתפקיד ממיינת תווי קניה. ביום 15.9.1983 מצא קצין ביטחון של החברה
במגרש החנייה של החברה תיק השייך למשיבה ובו "כמויות עצומות" של תווי קניה. המשיבה
הסבירה לחוקר משטרתי את הימצאות תוויות הקניה בתיק בכך, ששכחה אותם בתיק ולא היתה
לה כל כוונה לקחת אותם לעצמה. לאחר בירור והודעה לנציג ועד העובדים פוטרה המשיבה על
ידי החברה בגלל החשד לגניבת תווי הקניה ממעביד. המשטרה חקרה את המקרה, הגישה כתב
אישום וביום 25.6.1989 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק הפלילי. באותו דיון חזר בו התובע
המשטרתי מהאשמה והמשיבה זוכתה. לטענת החברה המשיבה זוכתה, משום רשלנות של המשטרה
וטעויות של השופט. ביום 30.3.1990 הגישה המשיבה כתב תביעה לבית הדין האזורי
בתל-אביב )סגנית השופט הראשי גבריאלי ונציגי הציבור יהלום ועוזרי; תב"ע שן/
3-3498(. עילת התובענה העיקרית נוגעת לפיצויי פיטורים ובנוסף הוספו עילות הנוגעות
לזכותה של המשיבה להמשיך את עבודתה בחברה.

הדיון בבית הדין האזורי

2. באי כוח הצדדים הגישו רשימת מוסכמות ופלוגתאות. למרבה הצער רשימת העובדות
המוסכמות היתה קצרה ביותר. בעלי הדין הגישו עדויות ראשית בתצהירים. לאור האיחור
בהגשת התביעה הודיע בית הדין על נכונותו לשמוע את הראיות בפגרת בית הדין אבל בסופו