אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האם יש להכיר במחלת האפילפסיה כתאונת עבודה?

האם יש להכיר במחלת האפילפסיה כתאונת עבודה?

תאריך פרסום : 09/09/2014 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
4361-06
02/09/2014
בפני סגנית נשיא :
איטה קציר

- נגד -
התובע:
אלקיים יעקב
עו"ד ד"ר אמנון סודאי
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ענת רישין
פסק דין
 

 

זוהי תביעה להכיר במחלת האפילפסיה בגין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בגין עבודה באתרי ממסר של חברת פלאפון כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

 

להלן עובדות המקרה:

 

  1. התובע, יליד 11/5/1966, גר בקרית חיים.

     

  2. בחודשים אוגוסט 2002 עד מאי 2003 הועסק התובע כקבלן משנה של חברת מגאסון, כמתקין מערכות כיבוי אש בתחנות ממסר של חברת פלאפון באתרים שונים שלה הפזורים ברחבי הארץ. חלק מהאתרים היו פעילים וחלקם לא היו פעילים.

     

  3. ההתקנה בוצעה בכ-200 אתרים שונים של חברת פלאפון:

     

    • כמחצית מההתקנות בוצעו באתרים פעילים (להלן: "התקנות באתרים פעילים"), אשר פזורים בכל רחבי הארץ ובהם מותקנות אנטנות, אשר מצויים הן במבנים קבועים כגון: בתים פרטיים, על גגות בתים משותפים ו/או בתי מסחר, במבנים ציבוריים וכדומה.

       

    • חלק אחר מההתקנות בוצעו באתרים לא פעילים שהיו בשלבי הקמה (להלן: התקנות באתרים לא פעילים"), אשר נמצאו באתר העבודה בקיבוץ עינת, ובהם התקין התובע מערכות כיבוי אש בתחנות ממסר נייחים שעדיין לא הועברו למקום הקבוע.

       

  4. אתר פעיל מורכב מחדר מכשירים ובו מכשירים שונים כגון לוחות בקרה, מכשור אלקטרוני, מערכות חשמליות, מזגנים, מצברים וכו' וכן אנטנה. לעיתים האנטנה נמצאת בתוך חדר המכשירים ולעיתים היא נמצאת מחוץ לחדר המכשירים, כגון על הגג. לעיתים האנטנה גלויה לעין ולעיתים היא מוסווית ומוסתרת, כגון בתוך דודי שמש, בתוך מיכלי מים, ארונות פלסטיק, מאחורי שלטים ואמצעי הסוואה שונים.

     

  5. התובע ביצע ביום עבודה בין התקנה אחת לשתי התקנות של מערכות כיבוי אש. כל התקנה נמשכה בין שעתיים לארבע שעות, תלוי בקושי ובתנאים בשטח.

     

  6. בעת ביצוע ההתקנות באתרים הפעילים, עבודת ההתקנה של התובע התבצעה במרחק של בין מטר לעשרה מטרים מן האנטנה, תלוי במיקום האנטנה. בעת ביצוע עבודתו של התובע באתרים פעילים, שידורי האנטנה לא הופסקו, אלא האתר המשיך להיות פעיל וכל מערכות החשמל שהיו מותקנים באתר פעלו בו זמנית.

     

  7. בעת ביצוע התקנות באתרים הלא פעילים בקיבוץ עינת, עבודת ההתקנה של מערכות כיבוי אש, ביצע התובע במרחק של כ-40-50 מטרים מאנטנה סלולארית גדולה ופעילה המצויה במתחם קיבוץ עינת. ההתקנות בוצעו בתוך ביתנים נייחים שלאחר סיום ביצוע ההתקנות הועברו למקומם הקבוע במקום אחר (ראה תמונות המצו"ב והמסומנות ת/6-ת/7).

     

  8. ביום העבודה התחלק זמן העבודה של התובע בין זמן התקנה בפועל ובין נסיעה מביתו לאתרים השונים ונסיעה מאתר אחד למשנהו, הן מרחק נסיעה קצרה והן מרחק נסיעה ארוך, שכן מדובר באתרים הפזורים ברחבי הארץ.

     

  9. שעות העבודה של התובע השתנו מיום ליום. בממוצע עבד התובע בין שעתיים לארבע שעות בפועל בהתקנת מערכת לכיבוי אש באתר בגין כל התקנה בנפרד.

     

  10. לתובע לא סופקו אמצעי מיגון או אמצעי התראה וניטור כלשהם ולא ניתנו לו הנחיות או הסברים כלשהם על הסיכונים שבעבודתו.

     

  11. התובע צירף לתביעתו דוחות של מדידות קרינה שבוצעו באתרים שונים של חברת פלאפון שבהם הוא עבד, כשמדובר באתרים פעילים. בחלק מהאתרים בוצעו המדידות במועדים שהתובע כבר לא עבד במקום, כלומר מחודש יוני 2003 ואילך (ראה טבלת מדידות המסומנת באות א' המצו"ב).

     

  12. ב"כ הנתבע הגישה גם היא דוחות מטעמה המתבססים על מדידות קרינה שבוצעו באתרים שונים של חברת פלאפון (ראה טבלת מדידות המסומנת ב', המצו"ב).

     

  13. יש לציין, כי במדידות שהגישו ב"כ שני הצדדים ישנן מדידות חריגות וישנן מדידות מתחת לנורמה והתובע עבד באתרים פעילים מכל הסוגים. אין מדידות שבוצעו בזמן אמת כשהתובע עבד באותו יום באתר ספציפי.

     

  14. ימים אחדים בלבד לאחר שהחל התובע לעבוד באתר הממסר של קיבוץ עינת, בסוף חודש אוגוסט 2002, החל התובע לחוש במהלך שעות העבודה סחרחורות, כאבי ראש, צפצופים באוזניים וחולשה כללית. באתר בקיבוץ עינת התובע עבד בהתקנות בתוך מבנים נייחים לא פעילים, אך נחשף לקרינה אלקטרומגנטית מתחנת ממסר של פלאפון שהיתה ממוקמת לגובה ונמצאה במרחק של כ-40 או 50 מטר ממקום עבודתו. תופעות אלו הופיעו בזמן עבודתו באתרים ופחתו או נעלמו לגמרי כאשר שב בערב לביתו וכן בסופי שבוע.

  15. ב-22/5/03 הופיע לראשונה פרכוס תוך כדי שינה אצל התובע והתובע החל לבצע בירור רפואי, אשר בסופו אובחן כחולה אפילפסיה. במסגרת הבירור הרפואי הופנה התובע לבדיקות נוירולוגיות ובהן נמצא מוקד המתאים למום מולד מסוג "פולימיקרוגיריה" במוחו.

     

  16. יש לציין, כי מספר ימים לפני פרוץ מחלת האפילפסיה, עבד התובע באתר "אולפני גבע" בגבעתיים וכן באתר "שחמון" באילת.

     

  17. כיום התובע סובל מהתקפים אפילפטיים בתדירות של כשני התקפים לחודש בערך. התובע טוען כי הוא סובל לא רק מאפילפסיה, אלא גם ממחלה פסיכיאטרית מתדרדרת, אשר ביטויה הוא ראשוני, כתוצאה מהחשיפה לקרינה, ולחילופין משני כתוצאה מהאפילפסיה.

     

  18. ב"כ הנתבע טוען, כי מדובר בתהליך תחלואתי ללא קשר סיבתי לתנאי עבודתו של התובע בחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מתחנות הממסר של חברת פלאפון.

     

  19. התובע נאלץ להפסיק לעבוד עם גילוי מחלת האפילפסיה והוא מוכר כיום על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מ-100% נכות כללית וזאת בגין מחלת האפילפסיה בלבד. כן סובל התובע, לטענתו, מהפרעות פסיכיאטריות.

     

    מינוי מומחה רפואי:

  20. בתאריך 3/4/13 מונה, כיועץ מומחה רפואי, פרופ' ריבק, אך לאחר שהתברר, כי נתן חוות דעת מומחה בעניינו של התובע בבית המשפט המחוזי בחיפה, הוא נפסל. על כן מונה פרופ' יהודה לרמן כיועץ מומחה רפואי, אך הנ"ל סירב לתת חוות דעת בתיק. על כן מונה ד"ר יעקובוביץ' ראובן מרקוס, שהינו מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר מסר חוות דעת מומחה לבית הדין בתאריך 3/10/13 והשיב על שאלות הבהרה רבות מטעם ב"כ התובע בתאריך 4/2/14.

     

  21. מטעם התובע הוגשו חוו"ד מומחים בתחומים שונים, שהועברו כולם למומחה הרפואי, ד"ר יעקובוביץ, כפי שיפורט להלן:

     

    • חוות דעת של פרופ' אליהו ריכטר, מומחה לרפואה תעסוקתית וסביבתית – המסומנת ת/8 והמצו"ב.

      הנ"ל מתייחס לתסמונת הקלינית של התובע טרם הופעת האפילפסיה ואת קיומה של "מועדות" לפגיעה אפילפטית מקרינה עקב הממצא האנטומי המוחי "פלימיקרוגיריה" אצל התובע.

       

    • חוות הדעת של פרופ' עמוס קורצ'ין, רופא עצבים, פרמקולוג – המסומנת ת/9 והמצו"ב.

      הנ"ל קובע את הקשר הסיבתי וסמיכות הזמנים בין החשיפה להתפרצות המחלה.

       

    • חוות הדעת של ד"ר ר. וייף, מומחה ברפואת ילדים ונוירולוגית ילדים – המסומנת ת/10 והמצו"ב.

      הנ"ל קובע את הקשר הסיבתי וסמיכות הזמנים בין הופעת המחלה האפיליפטית והקשר הסיבתי לחשיפות מבחינה נוירולוגית להופעת האפילפסיה.

       

    • חוות הדעת של פרופ' משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה – המסומנת ת/11 והמצו"ב.

      הנ"ל מתייחס להפרעות הנפשיות והדיכאון שפרצו אצל התובע אחרי הופעת האפילפסיה והנובעות ממנה וכי לא ניתן לשלול שהפגיעה הנפשית היתה ראשונית ונבעה מהחשיפה לקרינה.

       

    • חוות הדעת של ד"ר הודש גיורא, מומחה לפסיכיאטריה – המסומנת ת/12 והמצו"ב.

      גם חוות דעת זו מתייחס להפרעות הנפשיות אצל התובע כתוצאה ממחלת האפילפסיה.

       

    • חוות הדעת של ד"ר יורם פינקלשטיין, מנהל היחידה לאבחון נוירולוגי – מסומנת ת/13, המצו"ב.

       

    • חוות הדעת של ד"ר זמיר פ. שליטא, מיקרוביולוג רפואי ויועץ במפגעי סביבה אלקטרומגנטיים וכימיים – המסומנת ת/14, המצו"ב.

      חוות דעת זו עוסקת בניתוח רמות הקרינה אליהן נחשף התובע והשלכותיהן.

       

    • חוות הדעת של מר רם דישון, מהנדס אלקטרוניקה – מסומנת ת/15, המצו"ב.

      חוות הדעת עוסקת בניתוח הממצאים העובדתיים שבמדידות הקרינה שהוגשו על ידי התובע, תוך התייחסות לפן ההנדסי/טכני ולרמת קרינה, ספי קרינה והחריגות הספציפיות אליהם נחשף התובע.

       

  22. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת של ד"ר מריון סקולסקי, המסומנת נ/8 וכן ספרות מקצועית, המסומנת נ/9.

     

    קביעות המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, ד"ר יעקובוביץ' ראובן מרקוס:

     

  23. מן הראוי לציין, כי ד"ר יעקובוביץ' עיין בכל חוות הדעת שהוגשו מטעם ב"כ התובע ואף סיכם בכתב את כל מימצאיהם ומסקנותיהם בחוות דעתו, בעמודים 2-4 לחוות דעתו מיום 3/10/14.

     

  24. בחוות דעתו מיום 3/10/14 קבע המומחה הרפואי כדלקמן:

    "דיון:

    1.אפילפסיה הינו ליקוי נוירולוגי המאופיין בהופעת פרכוסים הנובעים מפעילות חשמלית מוגברת בתאי המוח. ברוב המקרים, הסיבה אינה ידועה ומכונה idiopathic epilepsy . שאר המקרים עלולים להיות עקב בעיות שונות כגון זיהומים, גידולים, פגם מולד, אירוע מוחי ועוד.

    2.הופעת הפרכוסים הינה בעיקר בילדות עד גיל ההתבגרות ולאחר מכן נשארת ברמה נמוכה וקבועה לאורך השנים עם עלייה נוספת אצל אנשים מעל גיל 65. אך כאמור, בכל הספרות מצויין שאפילפסיה יכולה להופיע בכל גיל, כך שהופעת פרכוסים בגיל התובע, אינה חריגה או יוצאת דופן. עם זאת, אינני מסכים עם קביעת ד"ר סקולסקי מטעם ביטוח לאומי, אשר קובע כי המצאות המחלה הינה גבוהה בגיל ילדות, יורדת בגיל ההתבגרות ועולה שוב בגיל המבוגר, "על כן בגיל 37 צפויה שוב עליה בהמצאות המחלה". הכוונה בספרות בעת ציון גיל מבוגר הינה מעל גיל 65 ולערך ולא בגילאי ה-30 כפי שהוא מציין. אך כאמור בכל מקרה, הופעת פרכוסים בגיל 37 אינה מהווה מקרה יוצא דופן.

    3.לדוגמא – ההארעות של המחלה ביבשת אירופה בגיל הילדות הינה בסביבות 70 מקרים ל- 100,000, כאשר בגילאי 20-64 ההארעות הינה בסביבות 30 ל-100,000 ובעת זקנה מעל גיל 65 יש עליה חדה שוב ל-100 מקרים ל-100,000.

    The epidemiology of epilepsy in Europe – a systematic review, European journal of neurology, volume 12, issue 4, pages 245-253, April 2005 .

    כלומר, הופעת אפילפסיה בגיל זה אינה יוצאת דופן כלל ואינה מחשידה על קשר ברור עם חשיפת התובע לקרינת אלמ"ג, כפי שפר' קורצ'ין וד"ר וייץ מציינים.

    4.הופעת אפילפסיה בגיל מבוגר (adult seizures) אינו נדיר כאמור, ומחשידה על קיום פגם מוחי, גידול וכדומה, ומחייב ביצוע הדמיה לשלילת ממצאים אלו. במקרה זה אכן נמצאה סיבה ברורה התואמת את מצבו הקליני והממצאי ה- EEG.

    5.לגבי מחלת ה- polymicrogyria, מדובר במצב שבו יש חלוקה לא תקינה של קליפת המוח באזור מסוים והקיפולים קטנים וצפופים מהרגיל ולכן נראים מרובים. הביטוי למחלה הינה בעיקר הופעת אפילפסיה, לרוב הופעת הפרכוסים מופיעה בילדות, אומנם הדבר תלוי בחומרת המום, האם הוא דו צדדי, המיקום שלו וכדומה. ואכן באחוז קטן מהחולים הופעת הפרכוסים מתחילה בגיל מבוגר....".

    ...

    "במקרה של התובע, מדובר בממצא ממוקם וחד צדדי, ואין מדובר בממצא מפושט ובהחלט יכול להתאים להופעת פרכוסים בגיל המבוגר, למרות שכאמור במחלה זו רוב המקרים מופיעים בילדות. על כן, אני דוחה לחלוטין הקביעה של פרופ' זמיר ש"לא ניתן להסביר את התקפי האפילפסיה עקב מיקרוגיריה בלבד". בהחלט יתכן הופעת פרכוסים בגיל זה לאור קיום מיקרוגיריה ממוקמת וחד צדדית, ובמקרה שלפנינו המהלך הקליני אופייני למיקרוגיריה עם התקפים תכופים שלא ניתן תמיד להשתלט עליהם על ידי תרופות. בשיחה עם רופא המומחה בכיר בנוירולוגיה, אכן מאשר מניסיונו להשתלט עליהם על ידי תרופות. בשיחה עם רופא מומחה בכיר בנוירולוגיה, אכן מאשר מניסיונו הקליני אפשרות הופעת פרכוסים בגיל מבוגר אצל חולי מיקרוגיריה וכאמור, תואם לספרות הרפואית.

    6.ידוע קשר הדוק בין הופעת אפילפסיה והתפתחות מצב דכאוני משני, כך שזו הסבירו הכי גבוהה למצבו הנפשי.

    7.ידוע בספרות על גורמים שעלולים לעורר פרכוס אצל חולי אפילפסיה, כגון, סטרס, התרגשות, חוסר שינה, שימוש באלכוהול, אי הקפדה על טיפול תרופתי, שימוש בתרופות מסויימות ונוגדות דיכאון, מחזור האישה, לעיתים חשיפה לאור מהבהב, רעש קצבי כאשר חלק מהם עלולים לגרום לפרכוס באופן מיידי.

    8.המידע באשר לקשר בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין מחלת האפילפסיה דל, ואכן אני מסכים עם פרופ' קורצ'ין, כי המידע באשר השפעת קרינת אלמ"ג על התפתחות הפרכוסים אינו חד משמעי וקיימות מגבלות בביצוע מחקרים. הספרות שהוצגה על ידי כל המומחים אינה מספיקה, ואינה מוכיחה כי קיים קשר ברור בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית להתפתחות אפילפסיה. בחלק מהמחקרים אכן ניתן לראות, כי התוצאות אינן חד משמעיות, או חלקיות בלבד, בחלק מהמקרים מדובר במספר נבדקים קטן מאוד, חלק מהשינויים היו זמניים ואינם מוכיחים קיום פגיעה קבועה ולאורך זמן, במקרה של אותה ילדה, כפי שהובאה על ידי פרופ' זמיר, מדובר בתגובה הקשורה לחשיפה שחלפה בעת הרחקה מאותה חשיפה במקרה שלנו, לא נמצא כל קשר בין זמן החשיפה להופעת פרכוסים. גם לאחר הפסקת החשיפה, התובע ממשיך לסבול מהתקפים תדירים של פרכוסים. התדירות לא השתנתה מהותית בתקופת ולאחר הפסקת החשיפה. התדירות הגבוהה כאמור תואמת למהלך הקליני האופייני במקרה של מיקרו גיריה.

    צוטטה עבודה אפידמיולוגית אחת בקרב עובדים החשופים לקרינה אלקטרומגנטית המראה עליה בתחלואה מאפילפסיה, (האמנם בעבודה זו נמצא כי שיעור האפילפסיה בקרב העובדים היה נמוך לעומת האוכלוסייה הכללית, יתכן כי אוכלוסיית העובדים בריאה יותר (health worker effect) ונמצאה עליה בשיעור האפילפסיה בניתוח השוואה בתוך אוכלוסיית העובדים, מצד שני ניתן לצטט עובדות אחרות אשר סרקו את כל המידע הידוע עד כה בתחום המחקרים האפידמיולוגים בנושא השפעת הקרינה האלקטרומגנטית בקונטקסט התעסוקתי על הבריאות, ומסכמות כי עד כה לא נמצא קשר חזק וברור בנושא. לדוגמא:

    Future needs of oddupational epidemiology of extremely low frequency electric and magnetic fields: review and recommendations, Occ enu Med, 2009, Feb,66(2)72-80.

    על כן ברור, כי יש צורך במחקרים נוספים בכדי להגיע למסקנה ברורה, וזהו הקונצנזוס כיום בקהילה המדעית בעולם.

    9.א.בסקירה נרחבת על ההשפעות הבריאותיות עקב חשיפה

    לשדות אלקטרומגנטיים (health effects from radio frequency lectromagnetic fields)

    מטעם ה-, UK health protection agencys advisory group on non-idniding radiation, שפורסמה רק לאחרונה (2012) נקבע כי לא נמצאה הוכחה להשפעה מזיקה לבריאות כתוצאה מחשיפה לשדות מגנטיים (radiofrequency magnetic fields),מתחת לסף החשיפה הבינלאומי המומלץ.

    ב.הם קובעים כי תיתכן השפעה של חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים על תרשים EEG (אלקטרואנצפלוגרם) אך המידע אינו חד משמעי וכלל לא ברור האם יש להם השלכה בריאותית בכלל.

    ג.הם מסכמים כי עד כה מדובר במחקרים קטנים ותוצאות לא עקביות ומוקדם מידי לקבוע על סמך המידע הקיים ההשפעה הבריאותית לטווח ארוך.

    סיכום:

    לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנות הבאות:

    1.התובע נחשף קרוב לוודאי לרמות חריגות של קרינה אלקטרומגנטית כתוצאה מעבודתו כמתקין מערכות כיבוי אש כפי שתואר. אני דוחה את טענת ד"ר סקולסקי, שאין לקבוע זאת היות ואין מדידות אמת לעובד זה. אנו כרופאים תעסוקתיים יודעים היטב שרוב הניטורים הסביבתיים המבוצעים בתעשייה לגורמי סיכון שונים לא מבוצעים בזמן אמת לכל עובד בנפרד, ומקובל להתייחס לחשיפת העובד בעת ניטור ביום עבודה מייצג באזור בו הוא שוהה. העובד לא קיבל כל תדרוך וכל הגנה, כך שמבחינתי העובד נחשף לרמות חריגות, ומצביע על רשלנות מטעם המעסיק.

    2.לתובע אפילפסיה כתוצאה מקיום מיקרוגיריה, כאשר מבחינת כל הנתונים הקליניים, יש התאמה מלאה למיקום המום, והתאמה למהלך הקליני של חולים מסוג זה פרט לגיל התפרצות המחלה.

    3.גיל הופעת המחלה הינו בדרך כלל בילדות, אך בהחלט יתכן הופעת פרכוסים בגיל 37, (בהתחשב עוד בכך שהמום ממוקם וחד צדדי), התופעה קיימת ומוכרת על ידי נוירולוגים, כך שניתן להסביר את מחלתו אך ורק על סמך בעיה זו.

    4.הבעיה הנפשית התפתחה לאחר הופעת הפרכוסים ואני קושר זאת בראש ובראשונה לבעיה משנית להופעת האפילפסיה, לא מצאתי כל תיעוד בתיק הרפואי על כך שהתובע פנה לרופא טרם הופעת הפרכוסים עקב כאבי ראש, עייפות, מצב דכאוני וכדומה, בניגוד לחוות דעת מטעם התובע המציינים כי החל לסבול מכך לפני הופעת הפרכוסים. ידוע בספרות שהמצאות דיכאון בקרב חולי אפילפסיה עם התקפים תכופים כפי שהתובע סובל מגיעה ל-30 עד 50%!!, ומצופה שמומחה בנוירולוגיה יציין זאת כאתיולוגיה הכי סבירה במקרה כזה. (Epilepsy, volume 45, issue supplement sz pages 28-33, june 2004).

    5.המחקרים באשר להשפעת קרינת אלמ"ג על התפתחות אפילפסיה, מראים כי תיתכן השפעה של קרינה אלקטרומגנטית על תרשים ה-EEG. אומנם מקובל כי יש צורך במחקרים נוספים בכדי לקבל מסקנה ברורה כולל ההשלכות הבריאותיות הקליניות. הופעת פרכוסים אצל התובע בזמן החשיפה והעדר התקפים לאחר שהפסיק את עבודתו היה תומך בקיום קשר אפשרי בין חשיפה לפרכוסים, אך אין כל עדות לכך במקרה זה. עדיין ייתכן והחשיפה גרמה לשינויים ב-EEG שבאו לידי ביטוי רק לאחר מכן וגרמו לפגיעה בלתי הפיכה, שהביאה להתפרצות מום חבוי, לאו דווקא בזמן החשיפה, אך כל זה הינו כיום בגדר השערה בלבד, ורב הנסתר על הנגלה, ייתכן ומחקרים משמעותיים בעתיד אכן יוכיחו זאת.

     

     

    מסקנות:

    על סמך כל האמור, אני מתרשם ש:

    1.החולה סובל מאפילפסיה על רקע מום בשם מיקרוגיריה, גיל הופעת המחלה אינו מעורר בהכרח חשד לקיום גורם נוסף חיצוני. מהלך מחלתו אופייני למום זה.

    2.לא מצאתי קשר סיבתי ברור בין עבודת התובע למחלתו. לא נצפה קשר בין זמן החשיפה להופעת הפרכוס. הפסקת החשיפה לא שינה את מהלך המחלה.

    3. ייתכן מאוד וחשיפתו לרמות קרינה אלמ"ג חריגות גרמו להשפעה על תרשום ה- EEG כפי שתואר בספרות אך לא ניתן להוכיח עד כה השלכה בריאותית הן מידית (לא היה קשר בין החשיפה לפרכוס) או ארוכת טווח, בצורה חד משמעית, יתכן ובעתיד יוכח זאת, ואז נוכל לומר בצורה ברורה, כי חשיפתו לרמות קרינת אלמ"ג חריגות תרמה (אך לא גרמה) להתפרצות מחלה שהיתה חבויה.

    4.אולם גם אם היינו קובעים מחמת הספק על סמך המידע הקיים כי חשיפתו לקרינת אלמ"ג תרמה להתפתחות פרכוסים, נראה כי תנאי עבודתו השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה מאשר נתוניו האישיים (קיום פולימיקרוגיריה).

    5.כהערה אישית, אני חייב לבטא את התחושה הקשה מעצם הידיעה שקרוב לוודאי העובד נחשף לרמות חריגות של קרינה אלקטרומגנטית, עקב רשלנות המעסיק באי מתן תדרוך והגנה מתאימה". (ההדגשות לא במקור – א.ק.).

     

  25. ב"כ התובע הגיש לבית הדין 28 שאלות הבהרה, עם 90 תתי סעיפים. לרובן של השאלות התנגדה ב"כ הנתבע, בטענה, כי בשאלותיו סטה ב"כ התובע מהעובדות שנקבעו בבית הדין וחלק מהשאלות הינן תאורטיות בלבד או היפותטיות ואינן רלבנטיות לדיון.

     

  26. בהחלטה מיום 26/1/14 התרנו רק את השאלות שהינן רלבנטיות לצורך הדיון בחוות דעת המומחה ואשר מתבססות על העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין בלבד.

    לא התרנו שאלות שעליהן יש תשובות בחוות דעת המומחה, או שהינן שאלות הבאות לבדוק את הידע המקצועי של המומחה ואין להן קשר עם עובדות המקרה הספציפי של התובע, ו/או שאלות ווכחניות או שאלות שהינן חזרה בצורה שונה על שאלות דומות שנשאלו כבר.

     

  27. גם השאלות למומחה ביחס להתייעצות עם רופא נוירולוגי לא רלבנטיות. מחובת המומחה לקבוע רק את הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו. כמומחה ברפואה תעסוקתית, יש לד"ר יעקובוביץ' ראובן הידע המקצועי בתחום. אם המומחה היה סבור, כי יש צורך למנות גם רופא נוירולוג לצורך קבלת חוות דעת מומחה, הוא היה מציין זאת במפורש בחוות דעתו, כפי שמקובל לעשות.

     

  28. כן ציינו, כי התביעה בתיק זה הוגשה בעילת מיקרוטראומה ולא בגין "אירוע משלים נזק בגין החשיפה באולפני גבע", כטענת ב"כ התובע. לא מדובר כאן באירוע בודד ביום ספציפי, אלא ברצף אירועים רבים מספור, כאשר כל אירוע כשלעצמו הינו בגדר "פגיעה זעירה" מצטברת ובלתי הפיכה. לכן גם לא הותרה שאלה בנדון, וזאת בנוסף לשאלות נוספות שלא התרנו אותן מהנימוקים דלעיל.

     

  29. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהועברו אליו, כאמור לעיל, קבע ד"ר יעקובוביץ' ביום 4/2/14 כדלקמן:

     

    "1.אם נתעלם מכל שאר הגורמים אלא לחשיפת התובע לבדה, אני יכול להסיק רק מסקנה אחת כפי שכתבתי ב"סיכום" סעיף 1: התובע קרוב לוודאי נחשף לרמות חריגות מהרמות המומלצות. העדר ניטור סביבתי אישי בעת עבודתו לא שולל שיש אפשרות סבירה שהתובע נחשף לקרינה מהשידור של אנטנות, אולם, לא ניתן להסיק מה הן הרמות להן נחשף התובע ומה היתה מידת החריגה. כפי שכתבתי במסקנות, אין הוכחה מדעית כלל לקשר בין התפתחות או החמרת אפילפסיה לחשיפה לרמות גבוהות של קרינה אלקטרומגנטית, ועל אחת כמה וכמה אם היה מדובר בחריגה מהערכים המומלצים.

    ...

    עליי להדגיש, וזה גם יענה על שאלה "ב", סעיף 1 ו-2: התובע מציין על קיום כאבי ראש, סחרחורות, חולשה כללית וצפצופים באוזניים זמן קצר שהחל את עבודתו אשר פחתו לאחר היום עבודה. נשאלתי על מה מצביעים סימנים אלו, והעובדה שהתלונות חלפו בעת הפסקת החשיפה. ובכן, קיימים דיווחים בספרות על מקרים בהם עובדים נחשפו לקרינה אלקטרומגנטית גבוהה במסגרת עבודתם. העובדים דיווחו על הרגשת חום חזקה, הופעת כאבי ראש, חולשה, נימולים, שלשולים, אודם בעור (1,2). זאת אומרת, סימפטומים אלו קושרים ככל הנראה לחשיפה גבוהה מאוד של קרינה אלקטרומגנטית. אולם במקרה שלנו, אם אכן העובד נחשף לרמות מאוד גבוהות, היינו מצפים להופעת סימפטומים אלו ופניה מיידית לקבלת טיפול רפואי. כפי שכתבתי בחוות דעתי הקודמת, לאחר עיון בתיקון הרפואי, אין כל אפילו רמז לקיום סימפטומים אלו, עיינתי שוב בתיקו הרפואי מחשש לטעות מצידי, ושוב אינני מוצא כל פניה מצד העובד עקב תלונות שהוצגו על ידי התובע. בביקור מ- 17.9.2002, כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתו, מצויין על ידי הרופא המטפל כי הינו בריא, ללא מחלות ומבקש אישור רפואי להשתתפות בחדר כושר!! הביקור הבא המופיע בתיק הינו ב- 5.2003, שם הופיע הפרכוס הראשון. כלומר במהלך כל תקופת עבודתו לא היתה אפילו פניה אחת לרופא המטפל, דבר לא סביר כלל. על כן תשובתי חד משמעית: תסמינים שציינתי יכולים להצביע על חשיפה לרמות גבוהות של קרינה אלקטרומגנטית, העובדה שציינתי זאת אינו מהווה אישור מצידי שכך התובע סבל. ההיפך הוא הנכון, אין כל תיעוד בתיק הרפואי על כך, והדבר מעלה תמיהה גדולה, לאור התסמינים הקשים שמצויינים בספרות הרפואית. ברור שהעובד לא היה יכול להמשיך בעבודתו מעבר ליום הראשון או כמה ימים בודדים, וברור שהיה פונה לטיפול רפואי. הפסקת החשיפה והיעלמות הסימפטומים יכולים בהחלט להראות קשר בין סיבה לתופעה, אך לא ניתן להוכיח שכך היה אצל התובע פרט למדווח על ידו, מכל האמור נראה, כי התובע נחשף קרוב לוודאי לרמה חריגה מהתקן המומלץ אך נראה שלא נחשף לרמות גבוהות במיוחד.

    ...

    5.שאלה ח' – העובדה שציינתי בתולדות המחלה שהתופעות פחתו לאחר יום העבודה באתרים ובסופי שבוע, אינו מהווה אישור שלי שכך באמת היה, אלא ציטוט תלונות התובע בלבד. כאמור, התלונות לא מתיישבות עם העובדות שציינתי, העובדות מצביעות כי לא היו כלל תלונות, לא היו כל פניות לרופא משפחה, ההיפך הוא הנכון, העובד פנה לקבלת אישור לחדר כושר לאחר כחודש עבודה באתרים. העובדה האובייקטיבית היחידה היא התפרצות פרכוסים, חודשים רבים לאחר שהעובד כבר עבד בעבודה זו והמשך קיום מחלה פעילה וקשה גם לאחר הפסקת החשיפה.

    ...

    8.שאלה י"ב – אפילפסיה יכולה להתפרץ בריחוק זמן מפגיעה מוחית כגון עקב חבלה. הדבר לא צריך להיות מוגבל במקרה חבלה אלא לכל נזק למח. נזק מוחי כתוצאה מחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לא הוכח כלל, על כן השאלה אינה רלוונטית.

    9.שאלה ט' – מכל האמור לעיל, אני מתרשם כי:

    א)מדובר באדם שסובל ממום מולד, פולימיקרוגיריה, חד צדדי, אשר החל לסבול מפרכוסים בגיל 37. מהלך זה אינו נחשב חריג כאמור, הן לאחר בירור עם 2 נוירולוגים בכירים המציינים כי חולים אלה נצפים בקליניקה, והן במספר דיווחים על כך, שאלות ההבהרה בנידון מצד באי כח התובע מצביעה שוב או על בורות או על התעלמות מוחלטת מממצאים שמוצגים מול עיניהם.

    ב)קיים מידע כפי שהוצג, המצביע על השפעה של קרינה אלקטרומגנטית על גלי המוח, על הפעילות המוחית וכנראה על חביון להתפרצות פרכוסים. אומנם המשמעות הקלינית והמעשית אינה ברורה ואף החוקרים מציינים זאת בחלק מהמחקרים. ובמקביל מחקרים אחרים לא מצאו את אותם ממצאים. לצורך קביעות קשר סיבתי מובאים בחשבון נתונים שונים ורבים, לדוגמא: גודל המדגם, בעיות מתודולוגיות במחקרים, שאלה של DOSE RESPONSE, מספר מאמרים, עבודות קליניות, CASE REPORTS, היגיון ביולוגי ועוד הרבה מאוד פרטים שצריכים להיות נידונים בוועדות המתאימות. אין לי ויכוח עם באי כוח התובע בדבר המאמרים שהוצגו אך אני סבור כי קביעת קשר סיבתי לא הוכח עדיין כלל, וזו הדעה הרווחת כיום. יש בהחלט צורך בהמשך מחקרים בתחום. כ"כ לא הוכח כלל נזק מוחי שעלול לגרום לפרכוסים בריחוק מקום.

    ...

    לגבי שינויים ב- EEG בשינה ניתן לראות את מסקנתם, כי חשיפה לגלי רדיו בעת שינה יכולים לגרום להשפעה מינורית בלבד. אלה הממצאים היחידים שהועדה הנכבדה לכל הדעות הביאה בתחום זה מתוך קובץ ענק של מידע בנושא השפעת גלי רדיו על בריאות האדם, אינני סבור שאני או באי כוח התובע מהווים סמכות שווה ערך בלשון המעטה.

    ג)אני מתרשם כי יש סבירות גבוהה שהעובד היה עלול להיחשף לרמות מעל הסף המותר, אך אין כל עדות קלינית המצביעה כי העובד נחשף לרמות גבוהות מאוד משידור האנטנות. ניתן לברר אפשרות ניתור מייצג על ידי מעבדה מוסמכת.

    ד)הפרטים האנמנסטיים מצד התובע אינם מהווים הוכחה כלל לקיומם באמת, הרישום בתיק לא תומך ואף לא סותר את תלונות התובע.

     

    ה)לאור כל זאת, אני סבור שתנאי העבודה השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה אם בכלל, ולא עולים על 10%".

     

  30. להלן טענות ב"כ התובע בסיכומיו בתיק זה:

     

    • לאור חוות דעת המומחה, כי השפעת הקרינה האלקטרומגנטית הינה בשיעור של 10%, די בכך כדי לבסס קשר סיבתי משפטי בעילת המיקרוטראומה.

       

    • גם אם משקל הפגם המולד גדול ממשקל החשיפה באופן משמעותי, יש לקבוע, כי אלמלא החשיפה לקרינה-מחלת האפליפסיה לא היתה מופיעה אצל התובע.

       

    • בשאלת העיתוי לפרוץ המחלה וסמיכות הזמנים לחשיפה האלקטרומגנית – על כך אין תשובות בחוות דעת המומחה.

       

    • שכיחות הופעת האפילפסיה בגיל 37 לאדם בגילו של התובע היא נדירה והיא נובעת מהטריגר של חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית.

       

    • מסקנות המומחה נסמכות על מידע סטטיסטי שגוי, כי הופעת אפילפסיה בכלל בגילאי 30-40 הינה נדירה והופעת אפילפסיה בחולי מיקרוגוריה בגיל זה הינה נדירה עוד יותר ולכן המסקנה המתבקשת היא, כי גורם נוסף חיצוני למיקרוגוריה הביא להתפרצות האפילפסיה.

       

    • המומחה שגה כשהסתמך על אישור רפואי לצורך השתתפות במכון כושר כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתו של התובע בחשיפה לקרינה, כדי לקבוע, כי לא היו תסמינים אצל התובע, מאחר ובפועל התובע לא התאמן כלל בחדר הכושר.

       

    • המומחה התייעץ עם נוירולוג ושוחח עם גיסו בקוסטה ריקה. מדובר כאן ב-"אינפורמציית מסדרון" מבלי שהמומחה טרח לבדוק בעצמו את התובע ומן הראוי היה להפנות את התובע לנוירולוג שימונה על ידי בית הדין. אי מתן תשובות מבוססות וקוהרנטיות לשאלות מרכזיות הקשורות לטריגר ולעיתוי פרוץ המחלה, וכן הקשר שלהן לרמות הקרינה ועוצמת החשיפה והקרבה למקורות הקרינה, מחייבות, לכל הפחות, מינוי מומחה מתאים, ולראיה נאלץ המומחה לפנות בהליך שאינו מקובל למומחים זרים לתביעה זו.

       

    • אף אם נניח, כי לכאורה משקל הפגם המולד גדול ממשקל החשיפה החריגה באופן משמעותי, עדיין נכון לקבוע, כי אלמלא הקרינה אפשר ובסבירות ממשית העולה על 20%, כי התובע כלל לא היה חולה בעיתוי בו חלה. מובן, כי במקרים אלה אין כלל חשיבות לשאלת האחוזים, שכן חשיפתו המוכחת של התובע לחריגות כה משמעותית מהקרינה, היא שהיוותה את הגורם החיצוני לפרוץ המחלה, דהיינו, גורם אשר בסבירות שאינה כלל וכלל שולית הביא להופעת המחלה במועד בו היא הופיעה.

       

    • אין שום הבדל בין קרינה אלקטרומגנטית לבין חשיפה לחומרים מסוכנים. יתרה מזאת, קרינה מסוכנת שבעתיים בשל היותה פגיעה חיצונית אך בהחלט בלתי מוחשית. לפיכך נכון, כי חזקת הסיבתיות תפעל דווקא לטובת הנפגע.

       

    • התובע הסתמך על חוות דעת של מומחים ידועים ובעלי שם בתחומם ובניסיונם, לכן יש לקבל את עמדתם על קיום קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין הופעת מחלת האפילפסיה.

       

    • חוות הדעת תומכות בטענות התובע, לפיהן חשיפה בעוצמות כפי שנחשף התובע לקרינה סלולארית ולשדות מגנטיים, משמשת כטריגר לפעילות אפילפטית באזורים רגישים אנטומית ופתולוגית כפי שהיה אצל התובע.

       

    • חוות הדעת מקשרות בין הופעת התסמונת שקדמה להופעת האפילפסיה – עייפות, הפרעות בשינה, איבוד זיכרון וחוסר ריכוז, כאבי ראש, סחרחורות, חולשה כללית, זמזום באוזניים, מאפייני תסמונת Microwave Sickness, המעידים על הצטברות חשיפות פוגעניות לקרינה.

       

    • התובע החל לסבול מתסמינים אלה זמן קצר לאחר שהחל את עבודתו. תסמינים אלו פחות לאחר יום העבודה באתרים ובסופי שבוע, כאשר הקשר הישיר ברור בין חלוף התופעות הזמניות לבין הפסקת חשיפת התובע לקרינה.

       

    • התובע סבל מפרכוס ראשון סמוך למועד סיום עבודתו, ודוק, סיום העבודה היה בשל הופעת הפרכוס האפילפסי ולא זמן קצר לאחר שהחל לעבוד. מכאן שברי שסמיכות זו של פער הזמנים של חשיפת התובע לקרינה לבין ההתקף האפילפטי קשורה באופן הדוק וישיר זו לזו.

       

    • התובע הוכיח, כי שכיחות הופעת האפילפסיה, כאמור, כפי שהופיעה לראשונה אצלו ובגיל שהופיעה אצלו, הינה חריגה ועל פי הסטטיסטיקה הופעת האפילפסיה בגיל 37 לאדם במומו של התובע, היא תופעה נדירה על פי כל סטנדרט מחקר וסטנדרט סטטיסטי. אלא אם כן, כפי שהיה במקרה של התובע, חל טריגר עקב הקרינה.

       

    • ד"ר יעקובוביץ' לא הצליח להצביע על מקרים בו חלה עובד כמותו, במומו הספציפי וחשיפתו הספציפית, ואשר החל לסבול מפרכוסים מעבר לגיל 30, כך שמסקנותיו נסמכות על מידע סטטיסטי שגוי.

       

    • הופעת אפילפסיה בכלל בגיל 30-40 הינה נדירה, אזי כפועל יוצא מזה, הופעת אפילפסיה בחולי מיקרוגיריה בגיל זה, הינה נדירה עוד יותר. על כן המסקנה המתבקשת היא, כי גורם נוסף חיצוני למיקרוגיריה כשלעצמה הוא שהביא לפריצת האפילפסיה בגילו של התובע. מאחר ובהסתמך על מאמרים בספרות המקצועית, הגיל בו פרצה מחלתו של התובע הינו חריג ביותר, למעט אם נגרמה, כמו במקרה של התובע, מחשיפתו החריגה לקרינה.

       

    • המומחים שפנה אליהם ד"ר יעקובוביץ' לצורך התייעצויות כלל לא הכירו את התובע ולא ניתן לבדוק כיצד ועל מה ענו. על כן המומחה לא יכול היה להסתמך עליהם.

       

    • אין ביכולתו של ד"ר יעקובוביץ' לקבוע מסמרות בתחום הנוירולוגי, והתובע הוא שהביא שלל ראיות רפואיות מבוססות ומספקות כדי לקבוע קשר סיבתי עובדתי בין האירוע, לו טוען התובע, לבין הנזק שנגרום לו בגין הקרינה בעבודה. אף המומחה הרפואי הכיר בסבירות הגבוהה לחשיפתו החריגה והממושכת של התובע.

       

    • המומחה הרפואי סתר עצמו בשתי חוות הדעת שנתן לבית הדין. המומחה טען, כי התרשם כי "יש סבירות גבוהה שהעובד היה קרוב לוודאי חשוף לרמות מעל הסף המותר...", ואילו בחוות הדעת המשלימה בדיון טען בסעיף 1, כי "לא ניתן להסיק מה הן הרמות להן נחשף התובע ומה היתה מידת החריגה".

       

    • על פי חוק הביטוח הלאומי מספיק שהתובע יוכיח את החשיפה לקרינה מן האנטנות ומסביבת העבודה, כי אין חשיבות כלל אם מידות החשיפה עברו את התקנים או לאו. התובע לא רק הוכיח את החריגות בעוצמות החשיפה בעבודתו, אלא אף הוכיח את האפשרות שנפגע שוב ושוב ממרחק אפסי, כך ששיעורן החורג של חשיפותיו החוזרות ו/או החד פעמיות בסמוך לפרוץ מחלתו עולות בהרבה מעל המותר.

       

    • לאור כל האמור לעיל, התובע הוכיח, כי מחלתו ארעה כתוצאה מתאונת עבודה ו/או מיקרוטראומה, וכי גרסתו לא נסתרה על ידי הנתבע ולא על ידי המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין.

       

    • בנסיבות אלו נדרש בית הדין להכריע בעצמו במצב שנוצר או למנות את המומחים המתאימים להבהיר את כל הטעון תשובה עדיין לצורך הוכחת התביעה.

       

  31. להלן טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו בתיק זה:

     

    • בנסיבות המקרה הנוכחי לא התקיימו התנאים העובדתיים והמשפטיים להכרה במחלת האפילפסיה בדרך של מיקרוטראומה, וכי לא היה צורך למנות מומחה רפואי ולא היה מקום להזדקק לחוות דעת של יועץ רפואי מטעם בית הדין טרם דחיית התביעה.

       

    • מהראיות שנשמעו בבית הדין עלה, כי התובע עבד תקופת עבודה קצרה של תשעה חודשים. עבודת התובע בתקופה זו השתנתה בהתאם לסידורי העבודה, עבודתו היתה הן בקיבוץ עינת (במרחק של 40-50 מטר מהאנטנה הסלולרית), והן במקומות פתוחים, בתי מסחר או חדרי מגורים, בגגות או מרפסות. התובע ביצע 1-2 התקנות ביום ועבודת ההתקנה נמשכה כשעתיים עד חמש שעות ליום עבודה במצטבר ושאר יום העבודה היה מורכב מנסיעה של התובע מביתו לאתר העבודה ובחזרה, כאשר האתרים היו פזורים בכל רחבי הארץ.

       

    • התובע לא הוכיח את רמת הקרינה לה נחשף בקיבוץ עינת ובאתרים הנוספים וגם מהמדידות שהביא, לא הובאה ראיה לחשיפה לרמת קרינה העולה על המותר באופן ממושך ויומיומי על פני יום עבודה.

       

    • מעדות התובע בבית הדין התברר, כי כבר בשבוע הראשון לעבודה חש התובע ברע, היינו בסוף אוגוסט 2002 – תחילת ספטמבר 2002 (ראה עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 7-11), והדבר מוכיח, כי לא מדובר כאן במיקרוטראומה לאור תקופת העבודה הקצרה של התובע, אלא בתהליך תחלואתי.

       

    • התובע לא הוכיח את עוצמות הקרינה האלקטרומגנטית לה נחשף בעבודתו. מאחר ולא הוכח, כי התובע נחשף לרמת קרינה העולה על המותר על פי התקן הרי שלא נגרמו לו פגיעות זעירות שכל אחת מהן בעלת אופי "תאונתי" וניתנת לאיתור בזמן ובשטח ואשר בהצטברותן גורמות לפגיעות בלתי הפיכות ולנזק, כלומר מיקרוטראומה.

       

    • היועץ הרפואי המתאים ליתן חוות דעת בתיק זה הינו יועץ מתחום הרפואה התעסוקתית, כפי שאכן מונה, שכן זו המומחיות הרלוונטית לבחינת סוגיית הקשר הסבתי בין חשיפה לחומרים למחלות, והכל כפי שנקבע בבר"ע 66213-10-13 יד שלום אביטל נ' המל"ל). לעומת זאת רופא מהתחום הנוירולוגי, אשר התובע טוען בסיכומיו כי הינו היועץ המתאים עוסק בעיקר באבחנה וטיפול במחלה ולא בקשר הסיבתי בין המחלה לעבודה ועל כן מומחיותו אינה מתאימה להכרעה בשאלת הקשר הסבתי בתיק זה.

       

    • היועץ הרפואי הסביר בחוות דעתו, כי אפילפסיה הינו ליקוי נוירולוגי שברוב המקרים סיבתו אינה ידועה וכי הוא יכול להופיע בכל גיל, כך שהופעת הפרכוסים בגיל בו הופיע אצל התובע (גיל 37), אינה חריגה ואינה מחשידה על קשר ברור עם חשיפת התובע לקרינה אלקטרומגנטית.

       

    • עוד קבע המומחה הרפואי, כי המידע באשר לקשר בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין מחלת האפילפסיה הינו דל ואינו חד משמעי, וכי הספרות שהוצגה על ידי כל המומחים אינה מוכיחה שקיים קשר ברור בין חשיפה זו להתפתחות אפילפסיה. עוד הסביר המומחה שיש קונצנזוס בעולם הרפואה לפיו יש צורך במחקרים נוספים על מנת להגיע למסקנה ברורה בשאלה האם חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית תורמת ו/או גורמת לאפילפסיה.

       

    • היועץ הרפואי קבע, כי בעניינו של התובע לא נמצא כל קשר בין זמן החשיפה להופעת הפרכוסים, וגם לאחר הפסקת החשיפה המשיך התובע לסבול מהתקפים תדירים של פרכוסים, תדירות שלא השתנתה מהותית בתקופת החשיפה ולאחר הפסקת החשיפה.

       

    • עוד הוסיף המומחה הרפואי, כי גם אם היה קובע מחמת הספק, כי חשיפת התובע לקרינה אלקטרומגנטית תרמה להתפתחות הפרכוסים, נראה כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה מאשר נתוניו האישיים – קיום הפולימיקרוגיריה ולכן קבע המומחה הרפואי, כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה, אם בכלל, ולא עולים על 10%.

       

    • הנתבע טוען, כי לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים והמאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. הנתבע טוען, כי ברי שבענייננו אין כל הצדקה לסטות מחוות הדעת המפורטת והמנומקת של היועץ המומחה הרפואי.

       

    • לצורך קביעת קשר סיבתי בין מחלה לבין פגיעה בעבודה על הנפגע להוכיח במידת וודאות של למעלה מ-50% קיום קשר סיבתי משמעותי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו והתובע לא הצליח להוכיח זאת.

       

    • לאור קביעת המומחה הרפואי, כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה, אם בכלל, ולא עולים על 10%. על כן די בקביעה זו לדחיית התביעה.

       

    • משקבע היועץ הרפואי מטעם בית הדין באופן חד משמעי, כי יש קונצנזוס בעולם הרפואה, כי על סמך המחקרים הקיימים כיום לא ניתן לקבוע קשר בין החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית להתפתחות או החמרת אפילפסיה, יש לדחות את התביעה.

       

      לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

       

  32. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי מן הראוי היה שבית הדין ימנה מומחה בתחום הנוירולוגיה ולא יסתפק במומחה שהינו מומחה לרפואה תעסוקתית. יש לציין כי גם ב"כ התובע התייעץ עם פרופ' ריבק אשר נתן לתובע חוו"ד מומחה ואשר גם הוא מומחה לרפואה תעסוקתית. יש לציין כי דווקא בתיק ספציפי זה, מן הראוי היה למנות מומחה לרפואה תעסוקתית לאור הצורך בבדיקת תהליכי עבודה, מידת חשיפה במקום עבודה וכן, ידע על מקומות עבודה שונים והסיכונים הנובעים מהם. כל אלה הם בתחום מומחיות המומחה לרפואה תעסוקתית ולכן המינוי של ד"ר ר. יעקובוביץ' היה מתאים והולם בנסיבות המקרה. יתר על כן, המומחה גם התייעץ ביוזמתו עם רופאים נוירולוגיים ואף ציין זאת בחוות דעתו, ובכך אין כל פסול. המומחה גם בדק מאמרים רבים באינטרנט וגם אליהם התייחס מפורשות וניתח את מסקנותיהם. על כן בקשת ב"כ התובע למינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה נדחתה.

     

  33. מעדות התובע בבית הדין וחומר הראיות בתיק מתברר, כי התובע עבד מסוף חודש אוגוסט 2002 ועד ליום 22/5/03, כמתקין מערכות כיבוי אש באתרי ממסר של חברת פלאפון. מדובר בתקופת עבודה קצרה יחסית של תשעה חודשים בלבד עד ליום 22/5/03, בו החל התובע לסבול מהתקפי אפילפסיה.

     

  34. מעדות התובע מתברר, כי כבר לאחר ימים אחדים ממועד תחילת עבודתו באתר הממסר של קיבוץ עינת, בסוף חודש אוגוסט 2002, הוא החל לחוש במהלך עבודתו בסחרחורות, כאבי ראש, צפצופים באוזניים וחולשה כללית, וכי עבודתו בוצעה במרחק של 40-50 מטר מהאנטנה הסולארית שגרמה לו, כנראה, לחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית. התובע התקין אז מערכות כיבוי אש בתוך מבנים נייחים לא פעילים.

    התובע ציין גם, כי תופעות הסחרחורות וכאבי הראש וכו' הופיעו בזמן עבודתו באתרים ופחתו או נעלמו לגמרי כאשר שב בערב לביתו, וכך גם היה בסופי השבוע.

     

  35. הופעת התסמינים הללו של סחרחורות, כאבי ראש, צפצופים באוזניים וחולשה כללית לאחר תקופת עבודה של ימים אחדים בלבד, די היה בה כדי לשקול את דחיית התביעה כבר בשלב זה, היות ופגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה ספק רב אם היא יכולה להופיע בעקבות עבודה של ימים אחדים בלבד.

     

  36. למרות זאת, לאור העובדה, כי התובע המשיך לעבוד בחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית באתרי ממסר שונים במשך כתשעה חודשים, סברנו, כי מן הראוי למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין מחלת האפילפסיה שבה לקה.

     

  37. כן יש לציין, כי מסכת הראיות בתיק לא הוכיחה בפועל את רמות החשיפה של התובע לקרינה אלקטרומגנטית. התובע עבד בהתקנת מערכות אש בכמאתיים אתרים שונים של חברת פלאפון בכל רחבי הארץ, כשמחציתם היו אתרים פעילים ובחלקם מדובר באתרים לא פעילים. מדידות רמות הקרינה באתרים הפעילים בוצעו רק בחודש יוני 2003 ואילך, כשהתובע כבר לא עבד שם.

    גם ב"כ הנתבע הגישה לבית הדין מדידות קרינה שבוצעו באתרים שונים. במדידות שהגישו שני הצדדים היו גם מדידות קרינה חריגות, אך גם מדידות קרינה מתחת לנורמה. לכן אנו בדעה, כי ד"ר יעקובוביץ' צדק בחוות דעתו בקובעו, כי התובע נחשף לרמות קרינה חריגות, אך בו זמנית יש להדגיש, כי הוא גם נחשף לרמות קרינה נמוכות. אין בפני בית הדין נתונים מדויקים, כאמור, ביחס לרמות החשיפה לקרינות אלקטרומגנטיות חריגות של התובע במהלך כל תקופת עבודתו באתרי הממסר השונים. כמו כן סידורי העבודה של התובע לא היו ברורים ומסודרים וחלק גדול מהאתרים שבהם נטען שהתובע עבד לא זוהו כלל (ראה בנדון את תצהירו של מר ראובן נהרי, מנהל מחלקת מטה פרויקטים בחברת פלאפון – ראה תצהיר ת/2 מיום 5/4/09).

     

  38. כן ראוי לציין, כי במהלך כל תקופת עבודתו של התובע באתרי הממסר השונים, הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי ולא התלונן בפני רופא המשפחה על בעיות רפואיות כלשהן. בתאריך 17/9/02 ביקר התובע באופן חד פעמי אצל רופא המשפחה ובביקור נרשם, כי התובע אדם בריא, ללא מחלות ביקש באותו ביקור לקבל אישור רפואי לצורך פעילות בחדר כושר. אין כל חשיבות משפטית לעובדה אם אכן החל בפעילות בחדר כושר או לאו, כפי שניסה לטעון ב"כ התובע, אלא רק לעובדה שהתובע לא התלונן בפני הרופא על בעיות רפואיות כלשהן.

    הביקור הבא של התובע היה ביום 22/5/03, לאחר התקף האפילפסיה במהלך שנת הלילה. החל מאותו מועד התובע הפסיק לעבוד באתרי הממסר של חברת פלאפון, אך התקפי האפילפסיה המשיכו ולא נפסקו וכיום יש לתובע 100% נכות רפואית ותפקודית במסגרת נכות כללית שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

     

  39. מחוות דעת המומחה הרפואי ד"ר יעקובוביץ עולה, כי התובע סובל ממום מולד בשם Polymicrogyria באזור טמפורלי, כאשר ה-EEG תואם למיקום הפגם. התובע סובל מאז מהתקפי פרכוסים תכופים של אפילפסיה כפעמיים בחודש, כאשר כתוצאה מכך התפתח אצל התובע מצב דכאוני והיום מטופל גם בטיפול פסיכיאטרי.

     

  40. המומחה הרפואי הסביר בחוות דעתו מיום 3/10/13, כי אפילפסיה הינו ליקוי נוירולוגי המאופיין בהופעת פרכוסים הנובעים מפעילות חשמלית מוגברת בתאי המוח. הסיבות להופעת הפרכוסים אינן ידועות במקרים רבים, אך גידולים, פגם מולד או אירוע מוחי, למשל, יכולים גם הם לגרום להופעת אפילפסיה. הופעת הפרכוסים הינה בעיקר בגיל הילדות עד גיל ההתבגרות ואחר כך נשארת ברמה נמוכה וקבועה לאורך שנים עם עליה נוספת אצל אנשים מגיל 65 ומעלה.

     

    יחד עם זאת הדגיש המומחה, כי על פי הספרות המקצועית מחלת האפילפסיה יכולה להופיע בכל גיל, ולכן הופעת הפרכוסים בגיל 37 אצל התובע אינה חריגה או יוצאת דופן.

     

  41. המומחה גם הסביר, כי במחלת ה-Polymicrogyria מדובר במצב שבו ישנה חלוקה לא תקינה של קליפת המוח באזור מסוים, הקיפולים צפופים וקטנים מהרגיל ולכן נראים מרובים. הביטוי למחלה הינו בעיקר בהופעת האפילפסיה, כשלרוב הופעת הפרכוסים מופיעות בילדות, אך באחוז קטן של החולים הופעת הפרכוסים מתחילה בגיל מבוגר יותר.

     

  42. המומחה ציין, כי במקרה של התובע ה- Polymicrogyria המום המולד ממוקם וחד צדדי וזה יכול להתאים להופעת פרכוסים בגיל המבוגר.

     

  43. בהמשך קבע המומחה הרפואי, כי המידע הקיים כיום ביחס לקשר בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין מחלת האפילפסיה הוא דל. הספרות המקצועית הקיימת כיום אינה מספיקה, מאחר ומדובר במחקרים שתוצאותיהם לא היו חד משמעיות או היו חלקיות בלבד. במחקרים אחדים כמות הנבדקים היתה קטנה מדי, חלק מהשינויים אצל הנבדקים היו זמניים ולא הוכיחו על קיומם של פגיעות קבועות ולאורך זמן.

     

  44. ביחס לתובע ציין המומחה, כי לא נמצא כל קשר רפואי בין זמן החשיפה להופעת הפרכוסים. גם לאחר הפסקת החשיפה של התובע לקרינה אלקטרומגנטית התובע ממשיך לסבול מהתקפים תדירים של פרכוסים ואין כל שינוי מאז. לדעתו התדירות הגבוהה של התקפי הפרכוסים תואמת למהלך הקליני האופייני למחלת ה-Polymicrogyria.

     

  45. ד"ר יעקובוביץ הפנה למחקר משנת 2012, שערך סקירה נרחבת על ההשפעות הבריאותיות עקב חשיפה לשדות אלקטרומגנטיות. במחקר נקבע, כי לא נמצאה הוכחה להשפעה מזיקה לבריאות כתוצאה מחשיפה לשדות מגנטיים מתחת לסף החשיפה הבינלאומי המומלץ.

     

    יחד עם זאת נקבע במחקר, כי תיתכן השפעה של חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית על תרשים ה-EEG, אך המידע אינו חד משמעי וכלל לא ברור, האם יש לכך השלכה בריאותית כלשהי.

     

  46. לסיכום קובע המומחה, כי התובע סובל מאפילפסיה על רקע מום מולד ה- Polymicrogyria. גיל הופעת המחלה אינו מעורר בהכרח חשד לקיום גורם נוסף חיצוני להופעת מחלת האפילפסיה. מהלך מחלתו של התובע אופייני למום המולד הנ"ל.

    לדבריו, גם אם היינו קובעים מחמת הספק על סמך המידע הקיים, כי חשיפתו של התובע לקרינה האלקטרומגנטית תרמה להתפתחות פרכוסים, נראה כי תנאי עבודתו השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה וההשפעה אינה עוברת את ה-10% ופחותה בהרבה, כאמור, מנתוניו האישיים הטמונים בו (כלומר, קיום ה-Polymicrogyria).

     

  47. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 4/2/14 חזר ד"ר יעקובוביץ והדגיש, כי הוא סבור שאכן התובע נחשף לרמות חריגות של קרינה אלקטרומגנטית מהרמות המומלצות. העדר ניטור סביבתי אישי של התובע בעת עבודתו אינו שולל את האפשרות הסבירה, שאכן התובע נחשף לקרינה אלקטרומגנטית מהשידור של אנטנות הממסר, אולם לא ניתן להסיק מה הן הרמות להן נחשף התובע ומה היתה מידת החריגה.

     

  48. יחד עם זאת, קובע ד"ר יעקובוביץ, כי אין כיום הוכחה מדעית מדויקת הקובעת קשר סיבתי רפואי בין התפתחות או החמרת מחלת האפילפסיה כתוצאה מחשיפה לרמות גבוהות של קרינה אלקטרומגנטית ו/או לרמות נמוכות או לחריגות קלות בלבד מהערכים המומלצים לחשיפה. לדבריו, יש צורך במחקרים רפואיים נוספים בתחום, מאחר וכיום כמות המחקרים ואיכותם אינה מספקת לקביעת ממצאים ודאיים, וזו העמדה המקובלת כיום בקהילה המדעית הרפואית.

     

  49. סיכומו של דבר, המומחה הרפואי קובע, כי מחלת האפילפסיה ממנה סובל התובע הינה תהליך תחלואתי בלבד, ללא קשר סיבתי רפואי לחשיפת התובע לקרינה אלקטרומגנטית בעבודתו.

     

  50. על פי הפסיקה כיום (ראה עב"ל 1035/04 דינה בקל נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 6/6/05 [לא פורסם]), חוות דעת מומחה הממונה מטעם בית הדין הינה בגדר "אורים ותומים" לבית הדין, ולא במהרה בית הדין יסטה ממנה, אם אין בחוות הדעת פגמים גלויים לעין או שהינה בלתי סבירה, אזי אין לפוסלה. מדובר במומחה אובייקטיבי ששכרו משולם על ידי בית הדין ולא על ידי אחד הצדדים (ראה גם את פסק הדין דב"ע נב/0-14 אסתר לוסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד, עמ' 31 ו-עב"ל 579/06 צמח נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 23/8/07).

     

  51. כדי להוכיח קביעת קשר סיבתי רפואי בין מחלת האפילפסיה לבין החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית שתהווה בגדר פגיעה בעבודה, מחובת הנפגע להוכיח קשר סיבתי רפואי בשיעור של למעלה מ-50% בין תנאי עבודתו לבין מחלתו (ראה בנדון את פסק הדין עב"ל 723/06 דוד חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 22/11/07 וכן את פסק הדין עב"ל 39612-11-12 סמיון מלשק נ' המוסד לביטוח לאומי).

     

  52. מן הראוי לציין, כי בפסק הדין עב"ל 744/08 המוסד לביטוח לאומי נ' משה עזרן וכן פסק הדין עב"ל 191/09 המוסד לביטוח לאומי נ' יעקב בובליצקי – קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי שיעור ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת המחלה בגין חשיפה לחומרים מסוכנים, לצורך קביעת קשר סיבתי רפואי משמעותי, צריכה להיות לפחות 20% ומעלה. אם נשווה את החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לחשיפה לחומרים מסוכנים, אזי במקרה הנוכחי קבע המומחה הרפואי, ד"ר יעקובוביץ', כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו במידה פחותה בהרבה על המחלה, אם בכלל, ולא עולים על 10%.

     

  53. סיכומו של דבר – אנו קובעים, כי לא הוכח בבית הדין קשר סיבתי רפואי בין מחלת האפילפסיה שממנה סובל התובע לבין חשיפתו בעבודה לקרינה אלקטרומגנטית במסגרת עבודתו.

    בהעדר קשר סיבתי רפואי, כאמור לעיל, אין גם קשר סיבתי משפטי.

     

  54. על כן תביעת התובע להכיר במחלת האפילפסיה כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה – נדחית בזאת.

    היות והתביעה בגין מחלת האפילפסיה נדחית בזאת, אין מקום לדון בבעיות הנפשיות שמהן סובל התובע כתוצאה ממחלת האפילפסיה.

     

  55. אין צו להוצאות.

     

    ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, (02 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    תמונה 8

     

    תמונה 7

     

    תמונה 6

    מר דוד גבאי

    נציג מעסיקים

     

    א. קציר

    סגנית נשיא

     

    מר יעקב גדיש

    נציג עובדים

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ