ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לסעד זמני

ביום 7.12.10 הגישה התובעת "בקשה למתן סעד זמני" בכל הנוגע למקרקעין הידועים כגוש 6977 חלקה 266 (להלן: "המקרקעין" ו/או "פרוייקט החרש") ובה ביקשה להורות על רישום הערת אזהרה לפיה כל עסקה במקרקעין הנ"ל תהא כפופה להחלטת בית המשפט, ולחילופין, נתבקשה שורת סעדים אחרים, שיש בהם להגביל את עבירות המקרקעין.

הרקע לבקשה - תובענה שהגישה התובעת למתן צו עשה, צו מניעה וצו הצהרתי בכל הנוגע לפרוייקט החרש, ולמעשה, לשכר טרחה המתייחס לפרוייקט זה.

התביעה נסמכת על הסכם שכר טרחה מיום 15.3.05 אחד מיני אחדים, לפיו התחייבה הנתבעת 1 כי התובעת זכאית לשכר טרחה בשיעור 1.5% מסכום מכירה או השכרה של כל יחידה בפרוייקט החרש, אשר נמצא בבעלות הנתבעת 2, שישולם לתובעת גם אם תופסק העסקתה בפרוייקט.

למותר לציין כי היחסים המקצועיים בין התובעת לנתבעות נותקו, ויתרה מזו, הנתבעות טוענות כי ההסכם משולל כל תוקף משפטי.

התובעת חוששת כי המקרקעין יימכרו לצד שלישי ,כך שהדיון בתובענה יהפוך לעקר והיא תעמוד בפני שוקת שבורה.

עיון בתיק מלמד כי אין זו הבקשה הראשונה המוגשת בתיק זה, וכי התובעת כבר הגישה בעבר בקשה לצו מניעה זמני שימנע מהנתבעות לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין.

כבוד השופט יהודה פרגו דן בבקשה, ובהחלטתו מיום 3.8.10 דחה אותה מחמת מספר טעמים, ביניהם העובדה שבעלת המקרקעין הינה הנתבעת 2 ואילו על הסכם שכר הטרחה חתומה הנתבעת 1. כבוד השופט פרגו סבר כי אם התובעת טוענת לחוב שכר טרחה, עליה להגיש תובענה כספית נגד נתבעת 1.

מתשובת הנתבעות, והגם שהעובדות הללו היו צריכות להכלל בבקשת התובעת, למדתי כי בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת לבית המשפט העליון- נדחתה.

כן למדתי כי התובעת הגישה בקשה לרשמת המקרקעין לרישום הערת אזהרה על פרוייקט החרש, וכי הבקשה נדחתה, כמו גם ערעור שהוגש לממונה על המרשם.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכדי מסקנה כי מדובר אמנם בבקשה שהגדרת הסעד הזמני המבוקש בה הינה שונה מן הסעד הזמני שנתבקש בבקשה הראשונה, אולם למעשה מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת". מטרת הבקשה השניה זהה למטרת הבקשה הראשונה והיא מניעת דיספוזיציה במקרקעין. אמנם הפעם לא מדובר בצו מניעה אלא ברישום הערת אזהרה, אולם אין ספק כי רישום שכזה עלול להרתיע כל קונה סביר ובר דעת מעשיית עסקה.

כידוע, אין כל אפשרות לכפות על הנתבעות או מי מהן את שירותי התובעת, וזו האחרונה אף מודה בכך, כך שמבלי להיכנס לשאלת תוקפו של החוזה בשלב מקדמי זה, אין מדובר לכאורה בזכות בעלת מאפיינים קנייניים, כי אם בתביעה כספית כנגד הנתבעות או מי מהן.

משנטלנו את האופי הקנייני מן הסכסוך שבין הצדדים, לא קיימת כל הצדקה לעצור או להגביל את ההתקשרות בנוגע למכירת המקרקעין על דרך שמירת המצב הקיים.

במקרה דנן רישום הערת אזהרה יכול להקל על גביית פסק דין אם התובעת תזכה בתביעתה, אך

תכלית רישומה אינה הפיכתה לבטוחה.

יתרה מכך, הסעד העיקרי בתובענה, ומכל מקום, הראשון שבהם, הינו צו המחייב את רשמת המקרקעין ברישום הערת אזהרה, סעד שלא יכול להינתן במסגרת הסעד הזמני.

הבקשה נדחית.

לאור דחיית בקשות דומות, ללא חיוב בהוצאות, אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות הבקשה, בלי קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסך 23,200 ₪ לתשלום תוך 30 יום.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.