ד' נ' עיריית הרצליה

לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת ע"ס 20,000 ₪.

לטענת התובע, ביום 9.2.17 הוא צעד בחוף הים בהרצליה כפי שהוא נוהג לעיתים קרובות. בעת שחלף התובע על יד סוכת המציל, התנפץ לפתע גל גדול אל החוף. התובע, באופן אינסטינקטיבי, נרתע מפני הגל המתקרב ונתקל בגדר המתכת המקיפה את סוכת המציל. לטענת התובע, הגדר היתה רעועה ובלטו ממנה קצוות מתכת חלודים ומשוננים. לטענת התובע, תוך כדי בלימה אל מול הגדר הוא נפצע בכף ידו הימנית ונגרמו לו חתכים עמוקים באצבעות כף יד ימין. מכאן התביעה, בה תובע התובע את נזקיו.

הנתבעת דוחה את טענות התובע. לטענת הנתבעת כבר נקבע כי אין לייחס לרשות מקומית אחריות מוחלטת לכל אירוע פגיעה אשר מתרחש בתחומה. לטענת הנתבעת, היא חבה חובת זהירות קונקרטית רק כאשר היא יודעת או שעליה לדעת על נסיבות קונקרטיות המקימות חובת זהירות. לטענת הנתבעת – לא זה המקרה שלפנינו. לטענת הנתבעת, לא התקבלה כל הודעה במוקד העירוני על המפגע מושא התביעה ולכן היא לא היתה יכולה לטפל בו. לטענת הנתבעת, טענות התובע אינן מקימות עילת תביעה נגדה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את התובע ואת נציג הנתבעת בדיון שהתקיים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בדיון שהתקיים, הציג התובע תמונות של מקום אירוע הפגיעה, תמונות של הגדר ממנה נפגע התובע, תמונות של הגדר לאחר שהוחלפה, תמונות של עוברים ושבים הנצמדים לגדר ותמונות של הפציעה בכף ידו של התובע. אני מאמין לתובע כי הפציעה בידו, כמשתקף מהתמונות, נגרמה מהגדר. התרשמתי מהתמונות של הגדר, כי האופן בו הותקנה הגדר סביב סוכת המציל מהווה פוטנציאל פגיעה באנשים הפוקדים את חוף הים. גדר הברזל מחוברת לעמודי הברזל באמצעות חוטי ברזל המלופפים על הגדר ועל העמודים. מהתמונות ניתן לראות כי קצוות חוטי הברזל פונים כלפי חוץ ומהווים סכנה. נכון היה ללפף את חוטי הברזל באופן שהקצוות הנותרים יופנו פנימה, כלפי סוכת המציל, ולא החוצה כלפי העוברים ושבים. יש מקום להניח כי אילולי קצוות הברזל, או למצער לו היו קצוות חוטי הברזל פונים כלפי פנים ולא כלפי חוץ, הפגיעה בתובע היתה נמנעת. במקרה זה חבה הנתבעת חובת זהירות קונקרטית שכן מי שהתקין את הגדר היה צריך לצפות שמאן דהוא ייפגע מקצוות חוטי הברזל הפונים כלפי חוץ. אף על פקחי הנתבעת האמונים במהלך השנה על תקינות סוכת המציל והגדר הסובבת אותה, החובה לוודא כי לא נשקפת סכנה מהגדר.

אינני מקבל את טענת נציג הנתבעת שעלתה בדיון, כי היה על התובע לעקוף את גדר סוכת המציל מצידה השני, ולא מהצד הפונה לכיוון הים. התובע רשאי להלך בחוף הים בכל מקום שיחפוץ ואין הוא אמור לשער כי הגדר מהווה סכנה וכי הוא עלול להיפצע ממנה אם יחלוף לידה מהצד הפונה לים, או בכלל. הנתבעת אף לא הציבה שלט המזהיר את העוברים והשבים מפני סכנת פציעה מהגדר.

מאידך, אני סבור כי סכום התביעה מופרז. התובע לא צרף שום תיעוד רפואי של טיפול שנעשה בידו. התובע אף לא טען כי הוא פנה מיד לאחר האירוע לקבלת טיפול רפואי או כי הוא נזקק כלל לטיפול רפואי. התובע לא צירף אסמכתא על היעדר יכולת לעבוד, כטענתו בדיון. התובע לא צירף שום אסמכתה על פגיעה או נזק - המצדיקים פיצוי גבוה כל כך, בסך 20,000 ₪.