ד"מ 5097-03-16 - פסקדין

1. בראשית חודש 3/2016 הגיש התובע את התביעה שבכותרת ובמסגרתה עתר לתשלום פיצויי פיטורים והלנתם, פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עגמת נפש. זאת בגין תקופת עבודתו בנתבעת כ"בודק ביטחוני" ו"אחראי אולם" וסיומה.

2. כתב הגנה הוגש ביום 20.4.2016 ונטען בו, בין היתר, כי למן תחילת עבודתו של התובע בנתבעת ולכל אורכה הופרש לו לקופת הפנסיה תשלום בגובה 8.33% משכרו בגין רכיב פיצויי פיטורים, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. כן נטען כי עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים שוחררו לתובע הסכומים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה וכי ברכיב פיצויי הפיטורים נמצא בקופה סכום העולה על תביעתו.

3. לצדדים הוצע ליטול חלק בישיבת גישור פנימית אולם לנוכח התנגדות הנתבעת נקבע ההליך לישיבת הוכחות.

4. ביום 10.10.2016 הודיע התובע כי הצליח, לאחר מאמצים, לפדות את כספי הפיצויים ועל כן אין הוא מעוניין עוד בקידום ההליך.

5. הנתבעת מצדה הודיעה כי עומדת היא על פסיקת הוצאות לטובתה לנוכח הטרחה וההוצאות שנגרמו לה בעצם הצורך בהגשת כתב ההגנה ועל אף שלתובע ניתן מענה מלא בכל הנוגע לסוגיית פיצויי הפיטורים. לשיטת הנתבעת החזרה מן התביעה מלמדת מאליה על אופייה וסיכוייה.

6. לנוכח הודעת התובע ולפיה לא נותרה עוד עילה לברור הרינו מורים על דחיית התביעה.

7. בנסיבות אלה בטלה ישיבת ההוכחות אשר נועדה ליום 12.12.2016.

8. אשר להוצאות המשפט – לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו, אף אם לפנים משורת הדין, וכך אני מורה. אמנם נכון הוא כי הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה ונגרמו לה בגין כך הוצאות וטרחה. מנגד כתב התביעה כולל רכיבי תביעה נוספים על זה של פיצויי הפיטורים. חזרת התובע מאלה, בעוד מועד, מובילה לחסכון בזמן שיפוטי יקר מנשוא כמו גם בחסכון לנתבעת של הוצאות נוספות. אשר על כן וכאמור יישא כל צד בהוצאותיו.

9. זכות ערעור – לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ז, (13 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.