ד"מ 3324-02-14

1.התובע עבד אצל הנתבעת, שהיא סוכנות ביטוח, במשך כחמישה חודשים וחצי.

לאחר התפטרותו (על פי המסמכים שצורפו לכתב ההגנה, התובע עזב את עבודתו ביום 3.12.13), הגיש את התביעה שלפנינו, בגין הרכיבים הבאים:

א.2,915 ₪ בונוס בגין פוליסות שהונפקו עד יום 30.11.13;

ב.10,000 ₪ בגין פוליסות שהונפקו ביום דצמבר 2013 ל – פברואר 2014;

ג.1,942 ₪ בגין ביטוח מנהלים.

2.בין הצדדים נחתם חוזה עבודה (צורף לכתב התביעה). על פי החוזה, התובע התקבל לעבודה כנציג תמיכת מכירות ותיאום פגישות, בעבודה במשמרת, בשכר שעתי של 23.12 ₪ (על פי תלושי השכר, בהמשך שכרו עלה ל – 25 ₪ לשעה).

בסעיף 8.2 לחוזה נקבעה זכאות לבונוס חודשי על פי התנאים הבאים:

"בנוסף לשכר יהיה זכאי העובד לבונוס חודשי בגין עמידה ביעדים שיקבעו על ידי החברה, בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי, בתוכנית תגמול נפרדת ("הבונוס החודשי" ו – "תוכנית התגמול" בהתאמה). תוכנית התגמול תיבחן מעת לעת על ידי החברה ותהיה כפופה לשינויים, לפי שיקול דעתה הבלעדי של החברה, אשר תהיה גם רשאית לבטלה.

למען הסר ספק, מובהר כי תוכנית התגמול כפופה לשיקול דעתה הבלעדי והמוחלט של החברה ואין בעצם הענקת הבונוס החודשי כדי להוות נוהג מחייב או התחייבות מכללא להעניק בונוס חודשי בעתיד לעובד.

מוסכם כי השכר והבונוס החודשי (ככל שיינתן) יקראו להלן ביחד "המשכורת". כמו כן מובהר כי העובד יישא בתשלום המס שיידרש כתוצאה ממתן הבונוס החודשי, ככל ויינתן כאמור.

עבור מכירות סיכונים בפרמיה של עד 2,000 ₪ לחודש יינתן בונוס חודשי חד פעמי בשיעור של 50% מהפרמיה שנמכרה.

עבור מכירות סיכונים בפרמיה של 2,001 ₪ ועד פרמיה של 4,000 ₪ יינתן בונוס חודשי חד פעמי בשיעור של 80% מהפרמיה שנמכרה.