ד"מ 26643-10-16

לפני בקשת התובעת לביטול הוצאות

1.ביום 15/2/17 התקיים דיון אליו התייצב מתמחה ממשרד ב"כ התובעת, ללא התובעת עצמה. כן התייצבו לדיון מנהלת משאבי אנוש בנתבעת ובאת כוחה. בהחלטה שניתנה במעמד הדיון חויבה התובעת בתשלום הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ש"ח, וכן בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.

2.חודש לאחר הדיון הגישה התובעת, ביום 15/3/17, את הבקשה שלפני, בה טענה כי באה כוחה טעה לחשוב שההליך היה קבוע לגישור בלבד; בא כוחה נכח בדיון אחר בבית משפט השלום בירושלים ושלח לדיון בהליך שלפניי מתמחה כדי לבקש לקבוע את התיק להוכחות.

3. הנתבעת בתגובתה מתנגדת לבקשה ועומדת על זכאותה להוצאות שנפסקו לזכותה. נטען כי ב"כ הנתבעת נאלצה להגיע מתל אביב לצורך הדיון לשווא, ונציגתה נאלצה לקבוע את יום עבודתה. הנתבעת הוסיפה וטענה, בין היתר, כי בדיון טען המתמחה שהתובעת נאלצה לטוס באופן בהול לחו"ל, אולם טענה זו נשמטה מהבקשה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מכל אחד מהטעמים הבאים ובהצטברם:

ראשית, התובעת מבקשת להשיג על החלטה שיפוטית שלא בדרך המותווית בדין. אף אין בבקשה הסבר מדוע הוגשה חודש ימים לאחר הדיון, כאשר הפרוטוקול עם ההחלטה נמסרו למתמחה בתום הדיון ביום 15/2/17.

שנית, גם לגופה של בקשה, אין בה כל טעם המצדיק לשנות מהחלטת בית הדין, משלא הצביעה התובעת על נסיבות חדשות או עובדה שלא היתה ידועה קודם לכן.

שלישית, חיוב התובעת בהוצאות הנתבעת לא נועד להעניש את התובעת, כי אם לפצות את הנתבעת על חסרון הכיס וביטול הזמן שנגרמו לה. ב"כ הנתבעת ומנהלת משאבי אנוש בנתבעת התייצבו לדיון, לצורך קיומו של הליך גישור, וככל שזה לא ייצלח – דיון בפני שופט/ רשם. אי התייצבות התובעת ובא כוחה לדיון, לא זו בלבד שגרמו להתמשכות ההליך מעבר לצורך, אלא שגרמו לבזבוז זמן ומשאבים לנציגת הנתבעת ולבאת כוחה.

רביעית, בבקשה נעשה ניסיון להסביר את מחדלו של ב"כ הנתבעת, אשר התייצב לדיון אחר וטעה לחשוב שמתמחה יוכל להופיע בשמו בבית הדין לעבודה. אולם, אין בבקשה כל הסבר לאי התייצבותה של התובעת לדיון, גם לא אסמכתא המעידה על שהייתה של התובעת מחוץ לישראל.