Mekonen Tesfalem נ' י.ב שיא משאבים בע"מ

כב' השופט דורי ספיבק:

1.התובע הועסק על ידי הנתבעת כמנקה רחובות, בשירות עיריית רמת-גן, וזאת מיום 8.9.14 ועד פברואר 2016 (כ- 18 חודשי העסקה). בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו, שהתבררה בפנינו בדיון מהיר.

ביום 19.9.16 התקיים דיון מוקדם, שבסיומו ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לדיון הוכחות, שהתקיים ביום 6.4.17. בדיון ההוכחות נחקר התובע, באמצעות מתורגמן לשפה הטיגרית. מצד ההגנה נחקרה עו"ד יאנה ברויטמן, שלפי תצהירה היא הבעלים של הנתבעת, המנהלת הכללית שלה והיא גם שייצגה אותה בדיון שהתקיים בפנינו. נציין, שנוכח טענה שהעלתה הנתבעת בדבר פגם שנפל בתצהיר התובע, בכך שלא צוין בו שם המתרגם שתרגם לו את התצהיר בטרם אישורו (ראו והשוו: בר"ע 21010-01-17 Bahata Mesgena נ' קפלן את לוי (19.1.17, כב' השופטת חני אופק גנדלר)) הורה בית-הדין בתחילת חקירתו כי המתורגמן מטעם בית-הדין יתרגם לתובע את התצהיר, וכן יסביר לו את משמעות האזהרה שבשולי התצהיר. חקירתו הנגדית החלה רק לאחר שהתובע אישרר את נכונות העובדות הכלולות בתצהירו.

בתום חקירות קצרות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. עתה עלינו לדון ולהכריע בטענותיהם.

טענת סף – כתב סילוק

2.הנתבעת העלתה כבר בכתב הגנתה טענת סף לפיה עם סיום עבודתו ובד בבד עם קבלת תשלום גמר חשבון חתם התובע במשרדיה על כתב קבלה וסילוק, הן בעברית והן בטיגרית, שבו הצהיר בחתימת ידו כי אין לו שום תביעות כנגד הנתבעת. הנתבעת טענה שיש מקום לסלק את התביעה על הסף, ואין מקום להידרש לה לגופה, לנוכח כתב הסילוק. אין בידינו לקבל את הטענה. על פי ההלכה הפסוקה, משפט העבודה אינו ממהר ליתן תוקף לכתבי ויתור וסילוק, ודאי כאשר מדובר על ויתור על זכויות קוגנטיות (עע 1210/02 ביברינג נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל (10.11.02, והאסמכתאות שם)). על פי הפסיקה, כתב ויתור יהיה בר תוקף רק אם העובד היה מודע באופן מלא לזכות עליה הוא מוותר, ואם נמסר לו בטרם החתימה חשבון ברור ומובן של הסכומים שיקבל במסגרתו ונוסח כתב הוויתור עליו הוא חתם היה ברור וחד משמעי (דב"ע נד/ 3-229 חמת ארמטורות נ' נעים (30.11.98); דב"ע נב/ 217-3 מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח (10.9.06)), ואף במקרה שכזה מתן תוקף לכתב הוויתור נתון לשיקול דעת בית הדין.

3.במקרה שלפנינו, התובע הצהיר כך בסעיפים 15 ו – 16 לתצהירו בקשר לנסיבות חתימתו על כתב הוויתור והסילוק:

"ביום 28.3.16 הגעתי למשרד בחולון. הייתה שם פקידה שאותה אני לא מכיר שאמרה לי שבשביל לקבל את המשכורת שלי והזכויות שלי אני צריך לחתום לה על המסמכים שצורפו כנספח א' לכתב ההגנה. אני קראתי את המסמך בטיגרינית וראיתי שכתוב שם שאני התפטרתי מהעבודה. פניתי לפקידה ואמרתי לה שזה לא נכון ושאני לא מסכים לזה.

הפקידה אמרה לי שאם אני לא אחתום אני לא אקבל כסף כלל. גם לא את המשכורת של חודש פברואר 2016. היא גם הסבירה לי שאני יכול לחתום כי עדיין אני אוכל לתבוע את הזכויות שלי אם אני ארצה. חתימתי על המסמכים. לא קיבלתי עותק מהמסמכים עליהם חתמתי".

במהלך חקירתו הנגדית, נשאל התובע שוב שאלה ישירה מדוע חתם, וכך השיב (עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול):

"ש. למה חתמת על הטופס שאין לך תביעות נוספות?

ת. איכפת לי מהכסף, אני מתקיים מזה, אז אני רציתי לקחת את הכסף שלי והם אמרו לי שאם אני רוצה לקחת אני צריך לחתום. הם גם אמרו לי שאחרי שאתה לוקח אם לא שילמנו לך כמו שצריך אז אני יכול לתבוע אותם."

4.אל מול גרסתו זו של התובע בדבר נסיבות אילוצו לחתום על טופס הוויתור, שהתרשמנו לחיוב ממהימנותה, ניתן היה לצפות שהנתבעת תעיד את עורכת הדין אלה גורדון, שהיא זו ששוחחה עם התובע באותו היום ואף החתימה אותו על כתב הוויתור. ברם, הנתבעת בחרה שלא להעיד את עו"ד גורדון, והיא גם לא העידה את חשבת השכר שלפי הטענה הסבירה לתובע את החישובים (עמ' 13 ש' 17). כמו כן, הנתבעת לא טענה וממילא גם לא הוכיחה כי החישובים שבהם מדובר הוצגו לתובע בשפה המובנת לו. ולבסוף, טופס כתב הוויתור שצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעת בשתי ורסיות, האחת בעברית והשנייה בטיגרית, נחתם על ידי התובע בגרסתו בשפה העברית, אך לא נחתם על ידי התובע בגרסתו בשפה הטיגרית. מכל הסיבות האלה, אנו דוחים את הטענה לפיה יש ליתן תוקף כלשהו כתב הוויתור, ולדחות את התביעה על הסף בשל כך. נעבור אם כן לדון ברכיבי התביעה השונים לגופם.