ד' ואח' נ' טאוזר ואח'

רקע כללי בתמצית

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל־אביב–יפו (כב' השופט א' רונן) מיום 2.3.18 בת"א 31369-07-15 ות"א 109-08-15 (להלן: "פסק הדין").

2.בפסק דינו מצא בית המשפט קמא לדחות את תביעתם של המערערים, תוך שנקבע שהנזק היחיד שנגרם להם בגין הפרת התחייבויות המשיבה 2 הינו סך של 5,000 ₪. מאידך מצא בית המשפט קמא לחייב את המערערים, במסגרת התביעה שהוגשה כנגדם על ידי המשיבה 2, בסכום כולל (לאחר קיזוז סך של 20,400 ₪) של 56,600 ₪, תוך חיובם אף באגרת בית משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.

3.לטענת המערערים בקצירת האומר, בית המשפט קמא לא דן כלל בנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרש שווי הרכב שהובטח להם (505,000 ₪) ושוויו בפועל (414,000 ₪). לדבריהם, בית המשפט קמא לא פסק להם פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם ולא נתן את המשקל המתאים לעובדה שהסכם המכר בין הצדדים הופר על ידי המשיבים וניתן להם מוצר אחר.

4.עוד טענו המערערים כי בית המשפט קמא כלל לא דן בתביעתם, הוציא מלפניו קביעה שאינה עומדת בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפניו, העדיף את גרסת המשיבים באשר לפרשנות ההסכם וחייב אותם בתשלום רווח עצום למשיבים בסך של 58,000 ₪ לאחר מסכת הפרות והטעיות בוטות כלפיהם.

5.עוד טענו המערערים כי פרשנותו של בית המשפט קמא את סעיף 2.2 להסכם הייתה מוטעית וכי התחייבות המשיבה 2 לגבי מועד המסירה הינה קטגורית ובהתאם לסעיף 2.3 הסעד הנתון לרוכש הרכב בעקבות הפרה יסודית של ההסכם הינו מבלי לגרוע מסעדים נוספים העומדים לו מכוח הדין.

6.המשיבים טענו בעיקרי הטיעון מטעמם, בין היתר ובתמצית, כי תיאור העובדות שנקבעו בפסק הדין על ידי המערערים הינו מגמתי ומסולף, וכך למשל לא נקבע כי המשיבים שיקרו או ניסו להטעות או זייפו מסמכים. לדברי המשיבים, בגין טענותיהם כמפורט בכתב התביעה תבעו המערערים פיצויים בסך 158,000 ₪ – 150,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוזה ו־8,000 ₪ פיצוי בגין ירידת ערך הרכב בשל הפרש המיילים במד האוץ.

7.לטענת המשיבים, בית המשפט קמא בפסק דינו המנומק דחה אחת לאחת את טענות המערערים. כך למשל בסעיף 16 לעניין ביטול ההסכם על ידי המערערים, בסעיף 17 לעניין האיחור במסירת הרכב, בסעיף 18 באשר למסירת "רכב אחר". עוד נטען כי המערערים לא רק שלא הוכיחו שנגרם להם נזק כתוצאה מהעסקה, אלא הם היו אלה שנותרו חייבים למשיבים את שווי רכב הטוארג אשר הושב לחזקתם של המערערים. כן טענו המשיבים כי בית המשפט קמא דן בכל ראשי הנזק כפי שפורטו בכתב התביעה והתייחס בפסק דינו לפיצוי שנתבע בגין תיקון רדיו בסך 40,000 ₪ ובביצוע תקינה בסך 5,000 ₪ אשר ממילא הייתה אמורה להיות על חשבון המערערים.

8.כן טענו המשיבים כי ערעורם של המערערים מושתת רובו ככולו על טענות עובדתיות אשר נדחו על ידי בית המשפט קמא ולפיכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלו. לדבריהם, רוב טענות המערערים דינן להידחות משום שכלל לא הועלו לפני בית המשפט קמא. כך למשל טענו המערערים כי ההסכם בין הצדדים בוטל משום שלשיטתם נקבע שמדובר ברכב שונה (ר' סעיף 15 לעיקרי הטיעון) ובזאת בהתעלם מהעובדה שסופק להם בפועל רכב זהה, כאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא, וכאשר בערכראה דלמטה הם ביקשו להסתמך על ההסכם ואף דרשו את קיומו ואת אכיפתו.

9.ביום 13.2.19 התקיים דיון בערעור וב"כ הצדדים חזרו איש–איש כמידתו על טיעוניו. ב"כ המערערים כמתועד בעמודים 1–4 לפרוטוקול, ב"כ המשיבים בעמודים 4–7 לפרוטוקול וב"כ המערערים אף השיבה בעמודים 7–8 לפרוטוקול.