דר נ' גנס

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן נגד התובע במעמד צד אחד, ביום 14.7.13, מועד בו נקבעה ישיבת הוכחות בתיק.

רקע עובדתי

2.התובע, עורך-דין ורופא במקצועו (להלן: "התובע"), הגיש תביעה לפיצוי בגין לשון הרע על סך של 200,000 ₪ נגד הנתבע, אף הוא עורך-דין (להלן: "הנתבע").

ברקע הדברים, פסק-דין שניתן נגד התובע בהליך אחר שהתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט ישי קורן) (ת.א. 30802/08) בו מתח בית-המשפט ביקורת על התנהלותו של התובע אשר נעדר מדיון והציג אישור רפואי יום קודם לדיון, והורה לנתבע (שייצג את התובעת בהליך שבפניו- א.ל.ע) "להעביר העתק מהפרוטוקול לידי ד"ר ליטובצ'יק ילנה (רופאת המשפחה של התובע – א.ל.ע) ...אשר חתומה על אישור המחלה, לכאורה, על מנת שיובא לידיעתה לאיזו תכלית ביקש הנתבע את אישור המחלה ואיזה שימוש עושה הנתבע באישור שניתן לו" (עמוד 29 לפרוטוקול מיום 30.11.11, שורות 14 – 17).

אלא שלטענת התובע, הנתבע פנה לרופאת המשפחה מבלי שצירף את הפרוטוקול וביקש לקבל תשובה לשאלת בית-המשפט בדבר הרקע הרפואי להנפקת אישור המחלה שהוצאה לתובע, ובכך פגע בשמו הטוב, ומכאן הגשת התביעה נשוא הבקשה שבפניי.

הנתבע טען מנגד כי פנה לרופאת המשפחה על-פי מצוות בית המשפט, ומכאן שאין כל בסיס לתביעה נגדו.

3.בישיבת קדם משפט שהתקיימה בפניי ביום 2.12.12, הובהר לתובע כי סיכויי התביעה אינם גבוהים בשל ההגנה העומדת לכאורה לזכות הנתבע בסעיפים 13 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

4.התיק נקבע להוכחות, והתובע לא התייצב לדיון זה על אף שהוזמן כדין. בנסיבות אלה, ניתן נגדו פסק-דין בהעדר, במסגרתו נדחתה התביעה והתובע חויב בהוצאות בסך של 7,500 ₪, ומכאן הבקשה לביטולו.

5.התובע אינו חולק על-כך כי ידע על מועד ישיבת ההוכחות וחרף עובדה זו לא התייצב לדיון. אלא שכפי שיפורט להלן, נטען בבקשתו כי נבצר ממנו להתייצב לדיון מפאת מצבו הבריאותי.

6.להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 14.7.13 ולאחר שניתן פסק-דין, נסרקה בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות אשר הוגשה על-ידי עו"ד יונית גולן, עדה מטעם התובע, במסגרתה התבקשה דחיית מועד ישיבת ההוכחות עקב מחלת העדה וכאשר לטענתה לעדותה חשיבות רבה ומכרעת להוכחת התביעה.

בהחלטתי מיום 14.7.13 ציינתי בין היתר, כי הבקשה הוגשה על-ידי העדה ולא על-ידי התובע עצמו, שלא על-פי נוהל הדחיות של נשיאת בית המשפט העליון ואף לא צורף לה אישור מחלה. מכל מקום, הפניתי להחלטתי בפרוטוקול הדיון מאותו היום, לפיה ניתן פסק-דין בהעדר.

7.זה המקום לציין, כי בתחילה הגיש התובע בקשה לביטול פסק-הדין מבלי שתמך טענותיו בתצהיר כנדרש. לאחר שפעל בהתאם להחלטתי וצרף תצהיר בתמיכה לטענתו, הועברה הבקשה לתגובת הנתבע, אשר הוגשה אף היא, ומכאן החלטתי זו.

טענות הצדדים

8.בתצהיר התומך בבקשה טען התובע כי לא התייצב לדיון בשל מצבו הבריאותי ובשל כך שבמועד הדיון פונה לבית-החולים. התובע תמך טענות אלה במסמכים רפואיים. התובע הוסיף כי הטעם להעדרו מהדיון אינו נעוץ במחלתה של העדה אלא במצבו הרפואי בלבד. לפיכך, עתר לביטול פסק-הדין.

9.הנתבע מנגד התנגד לביטול פסק-הדין.

לטענתו, הבקשה הנוכחית נולדה לאחר שהבקשה לדחיית מועד הדיון אשר הוגשה על-ידי העדה - אשר התובע נמנע מלציין כי מדובר ברעייתו - נדחתה, והוגשה בהסתמך על נימוקים שונים וסותרים מאלו שצוינו בבקשת העדה.

הנתבע טען כי יש לשים קץ להתנהלותו של התובע אשר מגיש באופן שיטתי במסגרת הליכים משפטיים שהוא צד להם, בקשות לדחיית מועד דיון, בבוקרו של יום הדיון או יום קודם לו מהטעם כי הוא סובל ממחלה זו או אחרת.

בנוסף לכך נטען על-ידי הנתבע כי אין כל בסיס לתביעה, ועל כן וגם מטעם זה יש לדחות את בקשת התובע.

לחילופין, עתר הנתבע כי ביטול פסק-הדין יותנה בהפקדת פיקדון כספי הולם וכן בתשלום ההוצאות שהוטלו על התובע בפסק-הדין נשוא הבקשה ובתשלום הוצאות שהוטלו על התובע בפסקי-דין במסגרת הליכים אחרים שהתנהלו כנגדו.