דרעי נ' סבן

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי, בגין נשיכת התובע ,על ידי כלבו של הנתבע. האירוע ארע ביום 19.7.09 ,בשעות הלילה.

2.הנתבע מודה כי באותו יום, כלבו השתחרר מחצרו, אם כי הוא לא היה עד לנשיכה. עדות התובע אודות הנשיכה על ידי הכלב של הנתבע, הייתה אמינה עלי.

3.בין אם חצרו של הנתבע היה מגודר בגדר באותו מועד ובין אם לאו, יש במכלול הראיות כדי לבסס את טענת התובע כי לוּ היה הנתבע שומר על כלבו כיאות, הכלב לא היה משתחרר ומסתובב חופשי בכביש באותה עת ולא היה נושך את התובע.

4.לא שוכנתי כי התובע התגרה בכלב. אין מחלוקת שקיים סכסוך שכנים כללי בין התובע לנתבע ובני משפחתו, החורג מד' אמותיו של תיק זה. בנסיבות המוארות, "האחווה והאהבה" , אינה שוררת בין הצדדים.

5.סוג כלב זה אינו ידוע כבעל נטיות תוקפניות באופן מיוחד, אולם כל כלב עלול לתקוף בהעדר השגחה. אין זה מן הנמנע שהעוינות שקיימת אצל הנתבע ובני ביתו כלפי התובע "אוּמצה" על ידי הכלב כאחד מדיירי הבית הנאמנים אף ללא הסתה מכוונת.

6.טענת הנתבע שהתובע התגרה בכלב אינה מבוססת והנשיכה אשר התגלתה בחלק האחורי/צדדי של הקרסול, מעידה על תקיפה מאחור.

7.התובע טען בתביעתו כי הוא נעדר מעבודתו במשך שבוע וטען בפני (בדיון), כי לא קיבל שכר בגין היעדרות זאת. התובע לא הציג ראיה מטעם מעבידו בנדון לעצם ההיעדרות ולשכר (הלא מוגדר), שנגרע ממנו. אין טענה לנכות צמיתה. התובע הציג את הסימנים שנותרו ברגלו וטרם נעלמו. על אף שהנתבע מכחיש כי מדובר בסימני הנשיכה שטרם נעלמו מאז האירוע (מלפני כחצי שנה, מאזן ההסתברות נוטה לטובת התובע. עדות התובע הייתה מהימנה עלי בנדון ומתיישבת עם מבחן השכל הישר והתיעול הרפואי מליל האירוע.

8.מקובלת עלי טענת התובע שבגין האירוע נגרמה לו טִרדה ועוגמת נפש. מקובלת עלי גם טענת הנתבע, כי סכום התביעה הינו גבוה מסכום הפיצוי שראוי לפסוק בנדון.

9.לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובע פיצוי בעבור נזקיו (כולל הוצאות משפט), בסך כולל של 8,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום והחל מאותו מועד ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.

ניתן היום, י"ט שבט תש"ע, 03 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.