דרעי ואח' נ' יניב ואח'

פסק דין

1.התובע והנתבעים הם שכנים אשר חצרותיהם גובלות זו בזו.

לטענת התובע, הוא סיכם עם הנתבעים כי יבנה גדר על קו הגבול המשותף שבין החצרות, וזאת לנוכח שיפוע הקרקע שבין הבתים. עלות הקיר היתה 300 ₪ למטר, והיא אושרה על ידי הנתבעים, אולם לאחר שהעבודה החלה הם טענו שאין להם אפשרות לשלם עבורה. התובע המתין מספר חודשים ופנה אליהם שוב, ומאחר וסירבו לשלם הגיש את התביעה.

לטענת התובע, עלות הבניה הסתכמה ב-12,260 ₪, ונכללת בה גם עבודת טרקטור ופינוי גזם.

2.הנתבעים טענו כי בגבול שבין החצרות עמדה גדר רשת אשר נבנתה על חשבונם, והתובע הרס אותה ובנה תחתיה את הקיר, וזאת לנוכח העובדה שבמהלך הבניה שלו הונמך שטח המגרש ונוצר פער בגובה השטחים, באופן שהוא נזקק לבניית קיר תמך אשר ימנע גלישת קרקע משטחם לשטחו. לטענת הנתבעים הם לא הסכימו להשתתף בעלות בניית הקיר, והודיעו על כך לתובע באופן מפורש.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד ובה טענו כי בעת הבניה בשטחו של התובע הוא יצר מצב מסוכן אשר חייב בניית קיר תומך, כשבמהלך הבניה נחפרה תעלה שלא נסגרה עד היום, והם דורשים מהתובע לסגור את התעלה ולהרוס את הקיר אשר נבנה ללא הסכמתם, ללא היתר ותוך חריגה לשטחם.

3.הצדדים העידו ומסרו את גירסתם, כאשר הנתבעים טענו כי מדובר במי שהנמיך את שטח החצר באופן שחייב את בניית הקיר, והסתמכו על תמונות המציגות את הפער שבין הגבהים ועל העובדה שקודם לבניית הקיר היתה במקום גדר רשת שהפרידה בין השטחים, כך לא היה כל צורך בבניית קיר תומך, אלא בשל עבודות התובע.

הנתבעים חזרו על טענתם כי לא הסכימו לבניית הגדר שביצע התובע, וכי היא חורגת לשטחם ואינה על פי התוכניות.

התובע הכחיש כי יצר מצב חדש בשטח, ולדבריו פני הקרקע לא השתנו כתוצאה מהבניה אלא שזהו המצב הטבעי, ואלמלא בנה את הגדר כל מי הגשמים היו מתנקזים לחצרו.

4.עול ההוכחה מוטל על התובע, ולאור טענות הנתבעים היה עליו להוכיח את הסכמתם לבניה משותפת, את מיקום הגדר כמוצבת על גבול החצרות ואת הפרש הגבהים בין השטחים כתואם לטענותיו לגבי תוואי השטח, וזאת באמצעות חוות דעת מומחה או ראיות ממשיות אחרות, וזאת לא נעשה.

התובע לא הוכיח גם מהם התשלומים ששילם עבור בניית הגדר, ואף כאן מדובר בטענות ובחישובים שאינם מבוססים על מסמכים או ראיות בכתב, ובנסיבות אלה הוא לא הוכיח דבר מתביעתו.

אני רואה להוסיף ולציין, כי ככל שניתן היה להתרשם מהתמונות הרי שקיים פער גבהים גדול בין בית התובע לבית הנתבעים, שבעבר הספיקה גדר רשת כדי להפריד בין החצרות, באופן התומך בגירסת הנתבעים.

בנסיבות אלה ומשהתובע לא הוכיח את תביעתו, אני דוחה את התביעה.

אני דוחה גם את התביעה שכנגד בהיותה כוללת סעדים שאינם מתאימים להליך של תביעות קטנות.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר הצדדים.