דרך ארץ ואח' נ' מ. ורטהיים (אחזקות) בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

התובעת 1 הינה חברה פרטית בבעלותו של תובע 2, אשר בין היתר החזיקה וניהלה מתחם לאירועים בהרצליה בשם "דרך ארץ". התובע 2 הינו מנהליה ובעליה של תובעת 1 ואיש עסקים תושב הרצליה (להלן:"קוטליצקי").

נתבעת 1 הינה חברה פרטית בשליטתו ובבעלותו של מר מוזי ורטהיים (להלן: "ורטרהיים"), ונתבעת 2 הינה חברה זרה בעלת אחזקות שונות בישראל בשליטתו ובבעלותו של איש העסקים מר קירש (להלן: "קירש").

ורטהיים וקירש היו שותפים יחד עם אחים עופר נכסים (1957) בע"מ, (להלן: "עופר") במתחם הידוע כ"אי" מול חופי הרצליה בסמוך למרינה. בכוונת שלושת השותפים היה לממש אחזקותיהם במתחם המרינה.

לגרסת התביעה, עופר שהיה מיודד בקשרים כבר שנים עם קוטליצקי הציע לו להעניק שירותי תווך עסקי לגבי מתחם המרינה (סעיף 7 לתביעה המתוקנת). כמו כן, לגרסת התובעים סוכם עם עופר מטעם השותפים כי דמי התיווך יהיו בשיעור השווה ל- 1% משווי העסקה שתיחתם (סעיף 9 לתביעה המתוקנת).

לטענת התובעים, ביום 2.1.06 נרקמה עסקה בין הנתבעים ועופר לבין חברת צמרות המרינה בע"מ אשר בבעלותו ובשליטתו של איש העסקים מר רוני יצחקי (עד תביעה 1), והקרקע נמכרה בסכום של 48,000,000 $.

עם חתימת ההסכם, פנו התובעים לעופר בדרישה לתשלום דמי התיווך בשיעור של 1% (480,000 $ + מע"מ). ביום 15.1.06, שילם מר יולי עופר לקוטליצקי 1/3 משיעור דמי תווך, ובאותו מועד הודיע כי יתרת 2/3 תשולם ע"י שותפיו למקרקעין, הלא הם הנתבעות, ורטהיים וקירש (סעיף 19 לתביעה המתוקנת).

בהתאם לסיכום המפורש בסעיף 14 לכתב התביעה המתוקן, הוכן פרטיכל בין הצדדים ונחתם ע"י מר עופר. הפרטיכל מיום 15.1.06 צורף כנספח א' לתביעה, ומפאת חשיבותו יובא להלן ניסוחו:

”סיכום פרוטוקול שיחה בין מר יולי עופר, אלי לנדאו ואברהם קוטליצקי

הנדון: תשלום תיווך לגבי עסקה שחולל מר קוטליצקי בין שלושת השותפים – עופר, ורטהיים וקירש לבין קבוצת רוני יצחקי.

מר יולי עופר: "מגיע לקוטליצקי דמי תיווך ואני אשלם את חלקי מתוך הסך הכולל של העסקה, כלומר 1/3 מ- 1% דמי תיווך שאותם סיכמתי עם מר קוטליצקי. השאר ישולם ע"י שני שותפיי".

בכבוד רב,

יולי עופר

(להלן: "הפרטיכל" או "נספח א'").

עופר שילם באותו מעמד לקוטליצקי סך של 897,450 ₪, לגרסת התובעים סירבו הנתבעים לשלם את חלקן ומכאן התביעה על סך 1,825,552 ₪.

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן פעולת התיווך איננה עונה לדרישות חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"). לחילופין, כי הם מעולם לא הכירו את קוטליצקי, לא ביקשו מעולם את שירותיו, לראשונה שמעו את שמו עם דרישתו לתשלום, וכן בפועל לא תרם קוטליצקי מאומה להירקמות העסקה. אם בכלל היתה לקוטליצקי תרומה כלשהי, הרי היא הופנתה לרוכש העסקה מר יצחקי אשר שילם לקוטליצקי 1% מהעסקה טבין ותקילין בנוסף ל-1/3 האחוז שקיבל קוטליצקי ממר עופר. לטענת הנתבעות, הן מעולם לא ביקשו את שירותיו, ו/או את כישוריו, ו/או את קשריו. הקשר היחיד שנוצר עימו היה עם מר עופר ללא מעורבות או ידיעה כלשהי של ורטהיים ו/או קירש.

בפניי אם כן מספר מחלוקות משפטיות ועובדתיות. יש לבחון תחילה אם העסקה שאותה "רקם" קוטליצקי כטענתו נכנסת בגדר "עסקה במקרקעין" עפ"י החוק. אם התשובה לשאלה זו חיובית, הרי דין התביעה להידחות כבר עתה, שכן אין מחלוקת כי קוטליצקי איננו מתווך ואיננו בעל רישיון תיווך, ובין הצדדים אין ולו היתה כל עסקה בכתב.

רק אם התשובה לשאלה זו שלילית, יתפנה ביהמ"ש לבדוק האם קמה עילת תביעה לתובעים לקבל מהנתבעות שכר עבור פעולתן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט? ו/או מכוח חוק השליחות? ו/או מכוח "הסמכות הנחזית"?

בפניי העידו מספר עדי תביעה. העד הראשון ראש עיריית הרצליה לשעבר מר אלי לנדאו, אשר מיודד שנים רבות עם מר קוטליצקי ומר יולי עופר. מר לנדאו נכח בעת הפגישה שם נחתם הפרטיכל נספח א' והעיד על פגישה זו. עד התביעה השני היה מר רוני יצחקי שהעיד על העסקה שנחתמה בערבו של יום עם השותפים, הנתבעות ועופר, וכך העיד על חלקו של קוטליצקי בעסקה זו כפי שהיא משתקפת בעיניו.