דרוקמן ואח' נ' מועצה מקומית מגדל - פסקדין

החלטה

לפני בקשת העוררות בו"ע 31906-01-10 וו"ע 33278-01-10 (להלן:"המבקשות") לעיכוב ההליכים לגביית חובותיהן למועצה עד למתן פסק דין בעררים, וכן למתן צו המחייב את המועצה בהשבת כספים שנגבו על ידי המועצה מהמבקשות מס' 1 ו-4.

בבקשתן טוענות המבקשות, כי יש להן סיכויים טובים לזכות בעררים. נטען כי התיקון שנעשה לחוק העזר למגדל (היטל ביוב), התשנ"ו -1995, נגוע באי חוקיות, בין היתר, מכיוון שהמועצה אינה נושאת בנטל הקמת מכון הטיהור. עוד נטען, כי התיקון יצר אפליה פסולה בין בעלי נכסים שונים ללא כל הצדקה ובחוסר סמכות. לגישתן, התיקון מפלה את בעלי הנכסים והקרקעות שבמקטע החוף על פני יתר תושבי המושבה, שכן רק הם לבדם נושאים בעלותו של מתקן הטיהור, ואילו יתר התושבים קיבלו "פטור" מתשלום בגין רכיב זה, דבר שהינו פסול ואינו חוקי בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב- 1962 (להלן:"החוק הביוב"). עוד נטען, כי התיקון לחוק העזר קובע תעריפים בלתי סבירים, ויחס בלתי סביר בין התעריף למ"ר קרקע לבין התעריף למ"ר מבונה. המבקשות הוסיפו, כי אין זיקה בין הביוב והמתקנים שבגינם נדרש ההיטל לבין נכסיהן, מכיוון שאין ראיה לכך שמתקנים אלו ישמשו או יוכלו לשמש את נכסי העוררות בעתיד.

ביחס למאזן הנוחות, נטען כי מצבה הכלכלי של המועצה קשה, דבר שהצריך פיזור המועצה ומינוי ועדה קרואה במקומה. המבקשות חוששות, כי נוכח מצבה הכלכלי הקשה של המועצה, לא יהיה בידן לגבות את כספיהן בחזרה ממנה, אם וכאשר יתקבלו העררים. מנגד בידי המועצה להיפרע מהמקרקעין שבבעלות המבקשות, כך שלא ייגרם למועצה נזק כלשהו מעיכוב ההליכים המבוקש. על סמך נימוקים אלה עותרות המבקשות למתן צו המורה על עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

עוד נטען, כי המועצה גבתה את מלוא החובות מהמבקשות מס' 1 ו-4, שלא כדין, ועל כן יש לחייב את המועצה בהשבת הכספים הללו.

המועצה מתנגדת לבקשה. לטענתה,הועדה איננה מוסמכת להורות על השבת כספים שכבר נגבו, וכי משגבתה המועצה את מלוא החוב מהמבקשות מס' 1 ו-4, אין עוד מקום למתן צו לעיכוב הליכים ביחס אליהן. עוד נטען, כי בשלב זה של הדיון, לאחר שנשמעו עדויות הצדדים בפני הועדה ובטרם נמסרו הסיכומים מטעמם, מן הראוי שיו"ר הועדה לא יחווה את דעתו ביחס לסיכויי העררים. המועצה הוסיפה, כי עדויות נציגיה בדיון ההוכחות שהתנהל בפני הועדה מחזקות את טענותיה בדבר חוקיות החלטותיה והתנהלותה התקינה ביחס לסוגיות הנדונות בעררים.

בהתייחס למאזן הנוחות, טענה המועצה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המועצה הכחישה את טענת המבקשות שמצבה הכלכלי קשה, וציינה כי מאז שמונתה למועצה ועדה קרואה לפני 5 שנים, היא עמדה בכל התחייבויותיה הכספיות. עוד נטען, כי למועצה ייגרם נזק בלתי הפיך אם יינתן צו ביחס למבקשת מס' 3 שכן מעיקול שהוטל על חשבונה בבנק הפועלים, עולה כי יש לה חובות נוספים בסכום שעולה על 17 מליון ₪. ביחס למבקשת מס'2 נטען, כי מדובר בחברה המחוקה מזה שנים דבר המעלה חשד ביחס להתנהלותה ולניהול עסקיה. לאור כל אלה ביקשה המועצה לדחות את הבקשה דנן.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לעניין בקשתן של המבקשות 1 ו-4, משנגבה החוב במלואו, אין עוד מקום להורות על עיכוב הליכים. לעניין הבקשה להשבת כספים, לוועדה אין סמכות לעשות כן, אלא במסגרת פסק הדין הסופי.

לעניין בקשתן של המבקשות 2 ו-3, מדובר בחברות בערבון מוגבל, כאשר למבקשת 3 חובות נוספים בהיקף 17 מיליון ₪, ואילו המבקשת 2 הייתה, עד לאחרונה, במצב של חברה מחוקה. עולה, אם כן, כי עיכוב ההליכים נגד חברות אלה עלול להביא למצב שהעירייה לא תוכל להיפרע מהן אם וכאשר יידחה הערר. יתרה מכך, העובדה שלמשיבה מונתה ועדה קרואה אין בה כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ההליכים, שכן לא הוכח כי המועצה חייבת כספים לנושים, כי היא אינה פורעת את חובותיה, או שנפתחו נגדה תיקי הוצל"פ כלשהם. על כן, אי עיכוב ביצוע דרישות התשלום, לא יגרום למבקשות נזק בלתי הפיך, שכן הנזק שייגרם להן ניתן לריפוי על דרך ההשברה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: