פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג לבוא), אשר ביום 15.04.08 דנה בעניינו של המערער בהיעדרו, מאחר והוזמן כדין לדיון בעניינו ולא התייצב, וגזרה דינו בשל עבירה של נהיגה בשכרות ביום 16.02.08 לעונשים של 3,000 ₪ קנס ושלוש שנים פסילה בפועל.
כאן המקום לומר שרמת האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף שהייתה בריאותיו של המערער בעת הבדיקה היא רמה של 760 מק"ג, רמה גבוהה לכל הדעות, כפי שלוש מסף המינימום.
בעקבות אותו פסק דין שניתן בהיעדר ובאיחור, הוגשה בקשה לביטול אותו פסק דין על ידי עורך הדין, אשר מייצג את המערער מטעם הסנגוריה הציבורית. על בקשה זו שהוגשה ביום 06.06.10, באה החלטתה של כב' השופטת פראג, אשר קבעה, בצדק רב "הבקשה נדחית. טעות אינה סיבה מוצדקת להיעדרות מן הדיון". מילים בסלע.
אכן, בית המשפט העליון, למשל, ברע"פ 4549/02, סורעיה איטליא נ' מ"י, קבע, בין היתר, שטעות בשל חוסר תשומת הלב, המביאה אותו לאי-ההופעה, איננה סיבה מוצדקת לסעיף 130 (ח) לחסד"פ לצורך ביטול פסק דין שניתן בהיעדר.
אף אם בוחנים את הקריטריון שבית המשפט קמא לא התייחס אליו בהחלטתו שלא לקבל את הבקשה, השאלה היא האם נגרם עיוות דין למערער, הרי כזה לא נגרם בשום פנים ואופן.
מי שנוהג כל כך שיכור, עונש כפי שהוטל על המערער איננו חמור. המערער הוזמן לדיון ולא התייצב באשמתו, ועיוות דין לא נראה.
בוודאי, כאשר בוחנים את נימוקי הערעור בפני בית משפט זה, ומתברר מהם שבחומר שהוגש, שהמערער בשנים 2006 עד סוף 2007 עבר עבירות דומות עד מאוד, בין היתר גם גרם לתאונות בשל נהיגתו בשכרות, ובית משפט השלום לתעבורה ברמלה, זה מקרוב ביום 04.07.10, גזר דינו בשל אותן שלוש עבירות לעונשים כבדים, בין היתר להיבט הפסילה – 48 חודשים, נוסף על מאסר לריצוי בעבודות שירות.
עד כאן הדין ויישומו. כל אלה אינם מצדיקים התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.
אבל בית משפט אינו רק מוסד של דין, אלא הוא גם מוסד של צדק במובנו הרחב.
לעיתים, עפ"י השקפתי, מתן הזדמנות לפרט בנסיבות המצדיקות זאת, יכול להועיל לחברה, משמע לאינטרס הציבורי.
ב"כ המערער מטעם הסנגוריה הציבורית הציג בפניי תסקירים של שירות המבחן, אכן חיוביים, אשר הוגשו לבית המשפט השלום ברמלה בגוזרו את הדין, כפי שציינתי, עולה מהם נסיבות חייו הקשות של המערער. עולה מהם נסיבות של אדם, כך התרשמתי, חיובי, עולה מהם שאת כל עבירותיו עבר בתקופה לא קצרה של משבר שיצא ממנו. הראיה שבמהלך הערעור הציג בפניי המערער אישורים על כך ששילם את הקנסות, הן של בית משפט קמא והן שהטיל עליו בית המשפט לתעבורה ברמלה – כב' השופטת טאובר.
עפ"י הדין, עונש פסילה המוטל במספר תיקים מצטבר זה לזה, כלומר, בשל גזר הדין של ת.ד 35463/07 ואחרים, תעבורה מרכז, שם הוטלו עליו 48 חודשי פסילה בפועל ובשל גזר הדין עליו הערעור סה"כ שבע שנות פסילה לפתחו של המערער.
אם אכן התרשמותי מתסקירי שירות המבחן מעובדות האמורות, כמו שירותו הצבאי, אי-היעדר עבר פלילי, שירות מילואים הינה נכונה – מדובר באדם שעתידו לפניו ועתידו שלו גם הינו אינטרס ציבורי להצלחתו כאדם מועיל לחברה בעתיד.
בשל כל אלה, והנני מודה שהדברים הם לפנים משורת הדין ומבלי שנפל ולו שמץ פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, הנני משאיר על כנו את אותו פסק דין, אך קובע שעונש הפסילה בפועל שהוטל ע"י בית משפט קמא לריצוי בחופף באופן מלא לזה שירצה המערער מהתיק ת.ד 35463/07 ואחרים רמלה.
מאחר ונאמר לי ע"י בא כוחו של המערער, שהוא מייצג אותו גם בערעור שהגיש על פסק דינו בבית משפט השלום לתעבורה מרכז בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, הנני מחייב אותו, לאור העובדה שגיליון ההרשעות במחשב איננו מתעדכן במהירות הראויה, להביא את דבר פסק הדין היום בפני פרקליטות מחוז מרכז, והנני מבקש גם מפרקליטות ת"א.
ניתנה והודעה היום כ"ה חשון תשע"א, 02/11/2010 במעמד הנוכחים.
רענן בן-יוסף, שופט
הוקלד על ידי: נופר דוידי