ה"פ
בית משפט השלום נצרת
|
57078-10-13
23/01/2014
|
בפני השופט:
עינב גולומב
|
| - נגד - |
התובע:
דנטק תעשיות (2011) בע"מ
|
הנתבע:
1. נביעות-טבע הגליל בע"מ
2. חברת מבני תעשיה בע"מ
|
| פסק-דין |
פסק דין
בפניי תובענה בטען ביניים, במסגרתה מבקשת המבקשת כי בית המשפט יורה לה למי מהמשיבות עליה להעביר דמי שכירות עבור נכס הידוע כמגרש 101 בגוש 13185 חלקה 1 בקרית שמונה (להלן –הנכס).
המבקשת הינה שוכרת של הנכס על-פי הסכם שכירות שנכרת בינה לבין המשיבה 1. ביום 18.04.13 נכרת הסכם בין שתי המשיבות לפיו מכרה המשיבה 2 את זכויותיה בנכס למשיבה 1. לטענת המבקשת, נוצר ספק למי מהמשיבות עליה לשלם דמי שכירות עבור השימוש בנכס, ומכאן ההליך דנן בו נקטה.
מעיון במסמכים שצורפו מטעם הצדדים עולה כי אין כל ספק שדמי השכירות צריכים להיות משולמים למשיבה 1. זוהי עמדתם של שתי המשיבות בתגובותיהן. זוהי גם המסקנה הברורה העולה מהמסמכים והתכתובות שקדמו להגשת טען הביניים. על המבקשת, איפוא, להעביר דמי השכירות למשיבה 1.
אוסיף כי נוכח המסמכים שצורפו, לא היה מקום מלכתחילה להגשת ההליך דנן, שכן לא מתקיים התנאי הבסיסי של הליך טען ביניים, והוא קיום תביעות נוגדות נגד המבקש או צפי לתביעות כאמור (תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). בענייננו, הודיעה המשיבה 2 למבקשת עוד ביום 30.4.13, כי הנכס נמכר למשיבה 1 וכי היא הסבה את כל זכויותיה עפ"י הסכם השכירות למשיבה 1, וכי "החל ממועד קבלת הודעה זו, הנכם נדרשים לשלם את מלוא דמי השכירות, כמו גם כל תשלום אחר, על פי הסכם השכירות, לחברת נביעות". הדברים שבו והועלו על הכתב בצורה מפורשת במכתב ב"כ המשיבה 2 מיום 17.6.13. לאור ההודעה המפורשת מטעם המשיבה 2, לא היה צריך להיות כל ספק אצל המבקשת באשר לגורם שהיא אמורה לשלם לו את דמי השכירות או חשש מפני תביעות סותרות בעניין, וזאת לפי כל אמת מידה סבירה שהיא.
אציין כי החלטת כב' השופט טאהא מיום 20.10.13 אשר ניתנה במסגרת תביעה לפינוי מושכר שהגישה המשיבה 1 נגד המבקשת מ(תא"ח 5056-07-13), אליה מפנה המבקשת, אין בה כדי לשנות לענייננו. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשת להפקיד דמי השכירות בקופת בית המשפט במסגרת אותו הליך וצוין כי ככל שהמבקשת סבורה שקיימות תביעות נוגדות בעניינה, עליה לנקוט בהליך של טען ביניים. כאמור לעיל, נוכח המסמכים שהיו בידי המבקשת, לא היה יסוד סביר לחשש מפני תביעות סותרות לגבי דמי השכירות מצד שתי המשיבות.
אשר לטענות הפרוצדורליות שהעלתה המבקשת, משהנתונים הרלוונטיים עולים מהמסמכים שצורפו ושתוכנם איננו במחלוקת, והם עולים אף מתוך פסה"ד שניתן בתביעת הפינוי של המשיבה 1 נגד המבקשת, אין בטענות הנ"ל כדי לשנות לענייננו, ומכל מקום אינני רואה לקבלן בנסיבות הנ"ל.
נוכח המפורט לעיל, ומשהמשיבים נגררו להוצאות עקב הבקשה, אני רואה לחייב את המבקשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבות בסך 3,000 ₪ לכל משיבה, אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.