דמי שימוש ודמי מדור הילדים

לפנינו תביעת הבעל לשעבר לתשלום דמי שימוש ראויים.

בני הזוג התגרשו בתאריך כ' באלול התשע"ג (26/8/2013).

האשה הוסיפה גם אחרי הגירושין להתגורר בדירה המשותפת יחד עם שני ילדיהם.

כעת תובע הבעל לשעבר לחייב את האשה לשעבר בדמי שימוש ראויים.

בעניין זה התקיים דיון בתאריך י"ב חשון תשע"ד (16/10/2013).

טענת הבעל היא שהאשה מתגוררת גם בחצי השייך לו ולכן עליה לשלם בהתאם. אכן, יחד איתה מתגוררים שני ילדיהם המשותפים שכלפיהם חייב הוא במדור ונכון הוא שיש לקזז את חלקם.

נמצא אם כן שתביעתו היא לתשלום מחצית משכר דירה ראוי בניכוי חלק הילדים.

ב"כ הבעל לשעבר הציג אסמכתאות לדבריו מפס"ד כב' ביה"ד האזורי בתל אביב שפסקו כי בעל זכאי לדמי שימוש בחלקו בניכוי חלק הילדים. וכן מפס"ד של כב' בית הדין האזורי בפתח תקוה שחייב בדמי שימוש ראויים מיום שניתן פסק דין לפירוק שיתוף.

נוכח זאת עתר בבקשה מתאריך כ"ט בטבת התשע"ד לתשלום דמי שימוש ראויים החל מיום סידור הגט.

עמדת האשה לעומת זאת היא כי כיוון שהבעל הסכים להישארות האם והילדים בדירה יש לראות בכך משום ויתור על תביעתו לדמי שכירות.

תביעה זו לתשלום דמי שימוש ראויים מסתעפת לסעיפים רבים ונוגעת בשורשי יחסי הגומלין שבין שותפים בנכס ויש לה פרטים רבים ושונים וכאמור התביעה שלפנינו מתייחסת לתשלום דמי השימוש לאחר סידור הגט.

א.   זכויות שותף בחלק חבירו

היה מקום לומר שמשמעותה של שותפות היא מתן היתר שימוש הדדי לכל אחד מן השותפים בחלקו של חברו בלא שיש לאחד זכות ממונית בחלק חברו. לדרך זו כל שאחד מהשותפים תובע את חברו שיחדל מלהשתמש בחלקו מחויב הנתבע לעשות זאת וכן מחויב הוא כדמי שימוש ככל שהייתה תביעה כזו.

נראה שאין הבנה זו נכונה ויש לראות את השותפים כבעלי זכויות זה בחלקו של זה. ראיה לדבר מהסוגיה בנדרים מ"ה ב' – מ"ו ב' שם הובאה מחלוקת ת"ק וראב"י בשותפין שנדרו הנאה זה מזה, לדעת ת"ק אסורים להיכנס לחצר המשותפת ולר"א בן יעקב זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ובארה הגמרא שמחלוקתם היא בחצר שאין בה כדי חלוקה אבל בחצר שיש בה כדי חלוקה דברי הכול אסור. והלכה כראב"י.

מצינו אם כן לדעת ראב"י שהלכה כמותו, שאף בנדרו השותפין הנאה מזה מזה רשאים הם להיכנס לחצר שאין בה דין חלוקה ואם הייתה מציאות השותפות היתר כניסה של כל שותף לחלק חברו, מהיכי תיתי שלא יוכל לאסור את הכניסה לחלקו איש על רעהו.

כך עולה משיטות הראשונים בביאור מחלוקת ת"ק ור' אליעזר בן יעקב.

הר"ן בנדרים (מ"ה ב' ד"ה רבי אליעזר) ביאר שטעמם של חכמים הוא משום שלא ניתן לומר שחצר השותפין קנויה לכל אחד מהם קנין הגוף בשלמותה:

"אלא כל חד מהנך שותפין יש לו לעולם בחצר זה קנין הגוף דהיינו חלקו וקנין שעבוד בחלקו של חברו שאין הלה יכול לעכב עליו מן הדין אע"ג דלא קני ליה גופא הלכך קסברי רבנן דאותו קנין שעבוד שיש לו על חלקו של חברו קונמות מפקיעין אותו."