פסק דין
1.זה הרקע ללידתה של התביעה: ביום 7.9.2008 מכר התובע לנתבע מונית. ביום 12.10.2008, הייתה מעורבת המונית בתאונת דרכים, שבעקבותיה נגרמו נזקי רכוש למונית ולצד שלישי. הנתבע הגיש, במסגרת תיק תא"מ 35339-07-10, תביעה נגד התובע בה טען כי הוסכם שהמונית תימכר לו כשהיא מבוטחת, אך בעת התאונה לא היה ביטוח בתוקף ולכן הוא נאלץ לשאת בתיקון המונית ובפיצוי הצד השלישי שהיה מעורב בתאונה. ביום 2.2.2012 ניתן פסק דין המחייב את התובע לשלם לנתבע סכום, פסק הדין לא נפרע, הנתבע פנה לעו"ד והלה פתח תיק הוצאה לפועל נגד התובע לגביית החוב. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ננקטו הליכי גביה שבמסגרתם עוקלו כספים מחשבון הבנק של התובע, בסך של 47,749 ₪, שהועברו לתיק ההוצאה לפועל ביום 6.8.2012, משם לב"כ הנתבע, שהעביר את הסכום בניכוי שכר טרחתו לנתבע.
2.על פי הנטען על ידי התובע, לאחר גביית הסכום הוא פנה לנתבע, הן בעצמו והן באמצעות ב"כ, בדרישה לקבל חשבונית מס בגין הסכום ששולם על ידו, אך הנתבע סירב למסור בידו חשבונית מס. כתוצאה מכך, לא יכול היה התובע לנכות מס תשומות (ולהזדכות בסכום המע"מ) בגין הסכום ששולם, ונגרם לו הפסד- אותו הוא תובע. כן מבקש התובע מהנתבע לפצותו בסכום נוסף בגין הוצאות ועגמת נפש.
3.הנתבע טוען כי הכספים ששילם לו התובע, הם פיצוי בגין נזקים ושיפוי בגין כספים שהנתבע שילם לצד שלישי, שבגינם הוא לא ניכה מס תשומות ולא הזדכה בסכום המע"מ, ועל כן, אין הוא חייב להנפיק חשבונית מס לתובע. לכתב ההגנה צירף התובע מכתב מיועץ מס מוסמך, המסביר מדוע אין עליו חובה להנפיק חשבונית מס.
4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובנספחים שצורפו להם, סבורני כי דין התביעה להידחות. אפרט את הנימוקים שהביאו למסקנה:
5.ראשית, יש להבחין בין שתי שאלות: האחת, עצם תיעוד הסכומים שמתקבלים בעסק, והשנייה, אופן תיעודם, האם בדרך הוצאת חשבונית מס, קבלה וכו'. ברור כי כל תקבול אצל גוף החייב בניהול ספרים, טעון תיעוד בהוצאות מסמך מתאים על פי הקבוע בחוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה. לאמיתו של דבר לוז המחלוקת בין הצדדים היא בפן המהותי, האם זכאי התובע לנכות מס תשומות בגין התשלום- ניכוי שמתבצע על ידי הוצאת חשבונית מס על ידי הנתבע ומסירתה לתובע, ככל שקיימת חובה לכך.
6.על מנת להשלים את התמונה העובדתית, יובהר כי הסכומים התקבלו אצל ב"כ הנתבע במסגרת תיק הוצאה לפועל שהוא ניהל. לכתב ההגנה צורפה חשבונית מס/קבלה שהוצאה על ידי ב"כ הנתבע, ובה נרשם הסך של 47749 ₪ כפיקדון שהתקבל מ"הוצל"פ קריות", התובע הגיש קבלה שהוצאה על ידי הנתבע שלפיה מתוך הסכום הנ"ל הועבר לנתבע סך של 29500 ₪.
7.התובע לא הצביע על מקור לזכותו לנכות מס תשומות בגין הסכומים ששולמו לשם פירעון פסק הדין ולא הראה מדוע קמה על הנתבע חובה להוציא חשבונית מס. אין די בטיעון כללי כי על הנתבע להוציא חשבונית מס, כדי שתביעתו תצלח, על התובע להצביע על שניים אלה: כי הייתה חובה להוציא חשבונית מס, וכי הוא זכאי לנכות מס תשומות על פיה.
8.בע"א 729/11 סדרון פרופרטיז לימיטד נ' מנהל אזורי מעמ ומס קניה תל אביב ([פורסם בנבו], 17.10.2013) הובהרה מהותו של מס ערך מוסף. כך צוין שם:
"מס ערך מוסף נועד למסות כל יחידה עסקית הלוקחת חלק בשרשרת הייצור וההפצה של מוצר, בגין הערך המוסף – הוא "תוספת הערך" – שהיא תורמת למוצר [...]. על היחידה העסקית מוטל מס בגין עסקאות שבהן היא מוכרת נכסים או נותנת שירותים ("מס עסקאות"); ומאידך גיסא, רשאית היחידה העסקית לנכות את המס שמוטל על עסקאות שבהן היא רוכשת נכסים או מקבלת שירותים לצרכי עסקיה – קרי: את המס שמוטל על תשומותיה ("מס תשומות"). בפועל, ממוסה היחידה העסקית על ההפרש שבין מס העסקאות למס התשומות – והפרש זה מבטא את הערך המוסף שהיחידה תרמה למוצר"
ועוד על החיוב במס, צוינו דברים אלו:
"חוק המע"מ קובע את סמכות שר האוצר להטיל מס ערך מוסף על "עסקה בישראל" (סעיף 2 לחוק). שיעור המס נגזר מ"מחיר" העסקה. החוק קובע כי "עסקה" היא "מכירת נכס" או "מתן שירות" של "עוסק במהלך עסקו". כלומר, לשם קביעה כי פעולה מסוימת חייבת במע"מ, יש להראות כי מדובר ב"מכר" או ב"מתן שירות", וכן כי היא התבצעה על-ידי "עוסק" במסגרת פעילותו העסקית"
9.גם אם אצא מתוך הנחה כי הסכום שהתקבל הנו במסגרת פעילות עסקית - וכעלה ממסמך מנהל החשבונות שצורף לכתב ההגנה, כלל לא בטוח שכך הוא המצב - במקרה שבפנינו, ביסוד הסכום שנגבה מהתובע, לא עומדת עסקה ואין המדובר במכירת נכס או מתן שירות. אמנם בעבר מכר התובע לנתבע את המונית והוצאה חשבונית מס כדין, אולם עסקה זו אינה קשורה לסכום ששולם ולמהות שבבסיסו. כעולה מטיעוני הצדדים, פסק הדין שעל פיו הוטל החיוב, ניתן בתביעה שהוגשה לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו למונית בגין התאונה, וכן תשלומים ששולמו למבטחת רכב צד שלישי שהיה מעורב בתאונה (כנראה בעקבות תביעת שיבוב- ראו כתב התביעה בתביעה בה ניתן פסק הדין שצורף לכתב ההגנה בתיק זה).
עניין לנו אפוא, בחיובים שבמהותם פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לנתבע בגין אירוע תאונתי. בפסק הדין שניתן בע"א 1694/92 חברת אול שירותים נ' מושיץ, פ"ד מט(2) 387, 417 (1995), קבע בית המשפט כי קבלת פיצוי נזיקי – והכספים שהתקבלו בתיק ההוצאה לפועל הנם כאלה- איננו בגדר אירוע החייב במע"מ, גם אם העוולה, אשר בגינה ניתן הפיצוי, נושאת אופי מסחרי. ראו גם עניין סדרון. העובדה כי בעבר נרקם הסכם בין התובע לנתבע למכירת המונית, וכי החיובים שהוטלו הם תוצאה של הפרת ההסכמות שבו, אין לה נפקות בנסיבות העניין.
סיכום הדברים: התובע אינו זכאי לנכות מס תשומות ולהזדכות בסכום המע"מ ומכאן שדין תביעתו להידחות.
10.אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך של 750 ש"ח, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.