דליאמי נ' דור-אל דלתות מקבוצת דלויה בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין ליקויים שנמצאו בדלת שנרכשה ממי מהם ואשר לא תוקנו על אף פניות חוזרות ונישנות בעניין זה.

לטענת התובע רכש בשנת 2006 דלת מחב' דוראל דלתות לעולם בע"מ בהיקף של 13,000 ₪ וכי במסגרת רכישה זו הובטחה לו אחריות ל-15 שנה.

על אף עובדה זו משנתגלעו ליקויים בדלת שעניינם התנפחות ליבת הדלת התנערו הנתבעים מאחריותם.

לטענת הנתבעים דין התביעה להידחות נוכח העובדה כי לא קיימת יריבות כלל בין הנתבעים או מי מהם לבין התובע, כי תקופת האחריות חלפה ועל כן נדרש התובע לשלם עבור התיקונים אך סירב לעשות כן, וממילא היקף הנזקים הנתבע מופרז.

הנתבעים גם טענו במסגרת כתב ההגנה כי הסמכות המקומית לדון בתביעה זה נתונה לבית המשפט השלום בבאר שבע ואולם בדיון בפני בחרו לחזור בהם מטענה זו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי ביחס לנתבעת 1 ולהידחות ביחס לנתבעים 2-3. להלן טעמיי.

מן הדיון בפני עלה כי הטעם היחיד להגשת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו3 הינם היותם של אלו בעלי מניות בנתבעת 1.

אין בכך די.

עקרון האישיות המשפטית הנפרדת החל בדיני חברות עושה אבחנה ברורה בין אישיות התאגיד לבעלי מניותיו.

המקרים בהם יתעלם בית המשפט ממסך ההתאגדות של החברה מצומצמים מאוד, וממילא לא נטענו בעניין זה טענות מהותיות, לא כל שכן, הוכחו בפני.

נוכח כך, אני מורה בזאת על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

עם זאת ביחס לנתבעת 1, המסקנה שונה.

בדיון שבפני עלה כי לאחר רכישת הדלת על ידי התובע, חלו שינויים ארגוניים בכל הנוגע לחב' דוראל דלתות לעולם בע"מ על דרך של שיתוף פעולה עם חב' דלויה מרכז הבנייה בע"מ, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בעובדה שהוקמה הנתבעת 1 שאמורה היתה ליתן מענה להתקשרויותיה של חב' דוראל דלתות לעולם בע"מ.

לא זו אף זו, התובע הוכיח בפני כי מספר הטלפון לשירות שניתן לו, כמו גם מספר הטלפון אשר באמצעותו ניתן לו שירות גם בעבר, הינו מספר הטלפון של הנתבעת 1.

לא זו אף זו, הנתבעת 1 לא התנערה , קודם הגשת התביעה, מאחריותה ביחס לטיפול בדלת, אלא דרשה כתנאי לביצוע העבודות, כי התובע יישא בעלות. נוכח כך, יש לראות את הנתבעת 1, כבעלת הדין הראויה בתיק זה ביחס לתובע.

בכל הנוגע לאחריותה של הנתבעת 1, שהרי מצאתי לקבל את גרסתו של התובע.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה, למעט סוגיית בעל הדין הרלוונטי ושאלת הסמכות המקומית, היו כי מדובר בתביעה שלא הוכחה, בהיקף שלא הוכח ובאחריות שפגה נוכח העובדה כי התובע רכש את הדלת בשנת 2006.

נציג הנתבעת 1 הופנה במהלך הדיון למסמך הזמנת הדלת ממנו עולה כי הוסכם על אחריות ל-15 שנה, ומכאן שטרם פקעה.

בעניין זה מצא נציג הנתבעת 1 להשיב כי מדובר באחריות לליבת הדלת בלבד, וזו אינה מתייחסת לרכיבים הלקויים בדלת התובע היום.