דיון מחודש בחיוב הבעל בכתובת האשה

תיק זה היה לפנינו ועתה בא בגלגול שני.

בפעם הראשונה, כמו גם עתה, התבסס בית-הדין על יסוד אחד: המקרה של ההתערטלות בפני האורחים וראו בזה עוברת על דת שאינה צריכה התראה כי זה דבר שאסורו גלוי ומפורסם וגם בחברה החילונית לא יעשה כן.

בערעור שהיה בפנינו עמד בית-הדין על כך שהבעל צילם את הארוע 14 צילומים(!) ולא ראה בצלום מעשה חריג (נשאל מדוע צילם והשיב בתמיה על השאלה). הוא הוסיף שצילם 14 תמונות משום שהוא "עשתה פוזות עם הפה שלה, אני לא הבנתי מה הולך כאן". הוא ציין ג"כ שהוא רגיל לצלם את האשה בתמונות מסוג זה (אלא שהוא תולה אותן רק בחדר השינה). לפיכך ראינו בהתנהגות ולפי רמתם הרוחנית שאין זה מחשיבה לעוברת על דת.

משום שמקובל בפסיקות בתי הדין, שאם הבעל בהתנהגותו הוא ברמת צניעות ומוסר כמו המעשים שעליהם באים לידון את האשה, אין לו טענת עוברת על דת. היסוד של טענה זו הוא הזכות לחיות עם אשה מוסרית, ואם הוא בעל התנהגות דוחה, אין לו הזכות.

בית-הדין האזורי פירש בדעתנו שהבעל הוא שדרש מאשתו שתעשה את מעשה ההתערטלות, ולא היא.

בית דיננו קבע רק, שהבעל צילם אותה במעמד זה. בעל שטוען כי הוא והאורחים נדהמו מהמעשה וכי האשה ג"כ רצתה ע"י כך להבריח את האורחים ומצד שני הוא באופן מיידי מצלם אותה (ולא טוען שצילם כדי שיהיה לו הוכחה בבית דין) כתחביב, הרי ברור שתדהמתו אינה כתדהמתנו והנורמה המוסרית שלו קרובה לשלה.

עובדה שהוא חי אתה למעלה ממחצית שנה לאחר מכן. לפיכך, אין שום תועלת לקבוע שהיא לא נאמנת (משום שגנבה כספים) שתעשה כן. גם אנו לא סברנו כך.

אמנם יש לבעל נימוקים אחרים, שבשעתו לא שת בית-הדין בבאר שבע אליהם ובפסק הדין רמזנו על קיומם והפנינו את בית-הדין לדון בעילות גרושין אחרות, שאינן קשורות בצדקנות או אי צדקנות של שניהם.

מה נעשה ובית-הדין לא נרמז גם הפעם.

בבדיקת התיק עולה כי בתחילת שנת 2006 החמירו הסכסוכים בין בני הזוג ובתחילת 2/06 היה ארוע אלים שבו האשה התלוננה במשטרה על תקיפתה ע"י הבעל והוא הורחק ל-5 ימים, והבעל מביא אשור מבית חולים מאותם ימים שהוא אושפז עקב פציעות שנוצרו ע"י שהותקף. נתקבל למיון ביום 06.02.

הבעל לא פנה למשטרה כי יתכן שהוא היה הפותח בארוע האלים והאשה התגוננה או השיבה מלחמה שערה, דבר זה אינו הנושא שעומד לפנינו ברגע זה.

עכ"פ באותם ימים גמלה בליבה ההחלטה להתגרש. והיא מספרת על כך בדו"ח בחתימת ידה למשטרה מיום 19.2.06 שהיא שלחה עו"ד אל הבעל ע"מ להתגרש באופן מכובד: "אני החלטתי להתגרש ממנו בעקבות התקיפה (לא ברור אם זו התקיפה בתחילת 2/06 או תקיפה בינואר 20.06) ודברתי עם עורך דין איך אפשר לעשות גרושין בצורה מכובדת. עורך הדין שלי צלצל אליו לבעלי ו(פלוני) אמר לו כי לא מוכן לבוא עליו אלא שהוא יבוא למשרדו וניתק". בהמשך השיחה היא נחקרת על גישתה לכספת.

בית המשפט נשען בפסיקתו על עדות של עו"ד שחאדה שהוא אכן התקשר לבעל כעו"ד של האשה וסיפר לו כי נתבקש ע"י האשה להודיע לו כי היא ע"מ לסיים את הסכסוך ולהיפרד בשלום היא מבקשת תשלום והיא מודיעה שנטלה מהכספת שלהם סכום של 37 אלף דולר. "אני אמרתי לתובע (הבעל) באותה שיחה שזה הסכום שהנתבעת ראתה לנכון שמגיע לה. אני אמרתי לו שבכך כל אחד הולך לדרכו וזה מה שנתבקשתי למסור לו".

בבית המשפט טענה האשה כי מה שהעיד עו"ד שחאדה זה שליש האמת וכל טיעוניה היו בענין הכספת שלמרות דברי עו"ד שחאדה היא לא לקחה מהכספת דבר. אולם את מסירת היצוג שלה לעו"ד שחאדה בענין הגרושין לא הכחישה וכפי העדות שחתמה במשטרה.

יום אחד לאחר שנחקרה במשטרה וחתמה על עדותה בענין הגניבה (וגילתה את רצונה בגירושין) שכרה דירה בבאר שבע למשך 18 חודש (הסכם השכירות מצורף כנספח לתשובה לערעור) מ-21.2.06 עד 20.8.07.

המערערת השאירה לעצמה פתח לסיים את השכירות בתום חצי שנה ב-20.8.06 ע"י הודעה מוקדמת תוך 4 חדשים. עשיית החוזה באופן מיידי מראה על כוונה מתמשכת של פרוד וגירושין. מאז לא מצאנו עדות לנסיונות חזרה ושלום האשה עזבה גם את הדירה השכורה וחזרה לאילת. אין התייחסות של בית-הדין האזורי לנושא זה וגם בכתב הערעור שמטעם האשה אין התייחסות לנושא זה.

בכתב התביעה שהוגש לבית-הדין האזורי ביום 14.2.06 יש תאור מפורט של הבעל ביחס לארוע האלים בין השניים, וגם גם תיארו בדיון ב-6.1.08 בבית הדין האזורי. ב-6.2 פרץ ביניהם ויכוח (אחד מיני רבים) במהלכו ניסתה האשה לנפץ את התמונה של אשתו המנוחה. הבעל ניסה למנוע זאת ולא עלתה בידו. האשה תלשה את התמונה מהקיר ונפצה אותה, במקביל הכתה את הבעל, שרטה אותו ובעטה בו. הבעל התקשר למשטרה לקבל סיוע. במשטרה נוצלה בקשת הבעל ע"י האשה להגיש תלונה מצידה על הבעל. המשטרה "הפרידה כוחות" ועשתה זאת ע"י הרחקת הבעל מ-06.02 עד 11.02 (ב-11.02 נודע לבעל כי בתקופת הרחקתו לקחה האשה מהכספת 37 אלף דולר).

כמו"כ מציין כי האשה עברה אחרי הנישואין להתגורר בביתו בחודש 07/06 ומאז תוך חצי שנה עזבה את הבית או את חדר השנה לפחות 11 פעמים.

לתאור הנ"ל על שרשרת הארועים מ-6.2.06 עד 16.2.06 וכן לדבריו של הבעל על שנאתה לתמונת אשתו והמריבות במשך 7 חדשים שגרו יחד, יש השלכה לענינינו.