דיון ביסוד הנפשי הנדרש באיומים המופנים כלפי צד שלישי

1. כמצוות הוראות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיע, בפתח הכרעת הדין, כי החלטתי לזכות הנאשם.

א.         רקע כללי, גדר המחלוקת בין הצדדים והשתלשלות ההליכים בתיק:

2. בין הנאשם לבין אשתו ס' (השם מאוית גם ס'; להלן – המתלוננת) קיימת מערכת יחסים זוגית עכורה. לטענת המתלוננת, הנאשם נוהג כלפיה באלימות. לטענת הנאשם, המתלוננת מגישה נגדו תלונות כזב וטופלת עליו אשמות-שווא, ואף מנסה לסבך אותו עם גורמים שונים, והכל על רקע רצונה של המתלוננת לנקום בו על בגידותיו בה.

מערכת יחסים עכורה זו היא המצויה ברקע כתב האישום שהוגש בתיק דנא, שעניינו בעבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי הוראות סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ובשתי עבירות של איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין.

3. עובדות כתב האישום כוללות שני אישומים שונים, שתמציתן היא כלהלן:

אישום ראשון:

• ביום 13.10.14 החליט בית המשפט לשחרר את הנאשם בערובה ובתנאים, וזאת לאחר שנעצר בחשד לתקיפת המתלוננת. בין השאר נצטווה הנאשם להתרחק מהמתלוננת ולהימנע מיצירת קשר כלשהו, ישיר או עקיף, עמה (ר' ההחלטה בתיק מ"י 19197-10-14; להלן – תיק המעצר).
• ביום 14.10.14, בתכוף לאחר שחרורו בפועל של הנאשם מן המעצר, הפר הנאשם את ההוראה החוקית האמורה בכך שהתקשר למתלוננת חמש פעמים.
• ביום 15.10.15 הפר הנאשם את ההוראה החוקית פעם נוספת, בכך ששוב התקשר למתלוננת.

אישום שני:

• ביום 15.10.14 התקשר הנאשם אל א', קצינה בשירות בתי הסוהר (להלן – שיחת הטלפון והקצינה, בהתאמה). הנאשם איים בשיחת הטלפון, באוזניה של הקצינה, בפגיעה שלא כדין במתלוננת בכך שאמר לקצינה: "הסיפור הוא שתעשה מה שהיא רוצה, יתכן זה גם למעצר, אני אשב יומיים-שלושה וגם אם צריך אני אשב כמה שצריך, אבל אני מבחינתי אני אתעלל בה וייתן לה לסבול ויפגע לה בדבר הכי יקר לה זה הדבר הכי חשוב לה ואני נשבע לך", וזאת בכוונה להפחידה.
• בנוסף, באותו היום התקשר הנאשם גם לאחותה של המתלוננת, גב' ל' ח' (להלן – האחות), וביקש ממנה כי תשכנע את המתלוננת לשבת ולדבר עמו בארבע עיניים. ל' השיבה לנאשם כי המתלוננת לא מעוניינת לדבר עמו ובתגובה לכך איים עליה הנאשם בכך שאמר לה כי הוא היה יכול להכניס את המתלוננת לכלא ולתפור לה תיק ושהוא לא עשה זאת שכן רצה לשבת איתה קודם בארבע עיניים וכי אם היא לא רוצה לשבת עמו בארבע עיניים שתשמור טוב על הילדים שלה.

4. תשובת הנאשם לאישומים ניתנה, במסגרת המוקד, מפי ב"כ הנאשם. באשר לאישום הראשון טען ב"כ הנאשם להתקיימותה של הגנה מן הצדק. באשר לאישום השני הבחין ב"כ הנאשם בתשובתו בין הדברים הנטענים שנאמרו לקצינה לבין הדברים שנאמרו לאחות. בעניין הקצינה הודה ב"כ הנאשם בעצם אמירת הדברים על ידי הנאשם. יחד עם זאת הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי מדובר בדברים שהוצאו מהקשרם, אשר נאמרו במסגרת שיחה שלמה בעניין אחר, ואין בהם כדי לגבש את עבירת האיומים. בעניין האחות טען ב"כ הנאשם להד"ם, והוסיף וטען כי מדובר בתולדה של קונספירציה בין המתלוננת לבין אחותה (ר' בפרוטוקול, עמ' 2).
5. שמיעת הראיות התנהלה לפניי. דא עקא ששתי העדות המרכזיות בתיק – דהיינו: המתלוננת ואחותה – לא התייצבו לדיונים, ואף צווי הבאה שהוצאו נגדן לא בוצעו. לאחר שניתנו למאשימה מספר הזדמנויות לאתר את העדות הודיעה ב"כ המאשימה כי המאשימה לא מצליחה לאתרן ואף אינה יודעת היכן לאתרן. בנסיבות אלה חזרה בה ב"כ המאשימה, בהגינותה, הן מהאישום הראשון והן מהחלק השני של האישום השני.
6. נגד הנאשם נותר אפוא תלוי ועומד אך ורק החלק הראשון לאישום השני, דהיינו: עבירת האיומים כלפי הקצינה, וזאת בגין כך שהנאשם אמר לקצינה – כך לפי הטענה – כי הוא יפגע במתלוננת. מסגרת המחלוקת בין הצדדים לפניי הצטמצמה אם כן מאוד, וכיום היא נוגעת לאיום הנ"ל בלבד, שתוכנו מופנה כאמור כלפי צד שלישי: הנאשם מואשם לפניי כי איים על הקצינה בכך שאמר לה כי הוא ייפגע באשתו-המתלוננת.

ב.         עיקר פרשת התביעה: