דחיית תביעת שלום בית שאינה כנה ושתכליתה – סיכול פירוק השיתוף

תחילתה של התדיינות הצדדים בתביעת גירושין שתבע הבעל בבית הדין בתאריך כ"ב בשבט תשע"ו (1.2.16) ובכרוך לה – עניין מזונות האישה.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ"ו באב תשמ"ב (15.8.82) ולהם שישה ילדים – כולם בגירים. הצדדים מתגוררים בבית במושב [...] עניין הרכוש, ובכללו הליך פירוק השיתוף בבית, נדון בבית המשפט לענייני משפחה.

מועדי הדיון נדחו פעמים מספר לבקשות באי כוח הצדדים, ולראשונה התקיים דיון בתאריך י"ז בטבת תשע"ז (15.1.17). במהלך הדיון עלו טענות האישה שהבעל אינו מכלכל את הבית. הדיון היה טעון ביותר, כשהמתח והשנאה בין הצדדים ניכרו מכל מילה.

בא כוח האישה (דאז) אף דרש שהבעל ייתן לאישה גט, ובית הדין הבהיר כי לא ניתן לסדר גט פיטורין כל עוד הצדדים מתגוררים בבית אחד. וכך טען בא כוח האישה:

"האדון צריך לתת גט. אם הוא חושב שמגיע לו דמי שימוש, שיגיש תביעה. אם הוא רוצה שהנתבעת תצא מהבית [...] הוא חי כמו פרזיט!

כבודו, אנו נצטרך צו גילוי מסמכים, אנו לוקחים את הבית [...]

אנו נצטרך להגיש תביעה לכתובה אחרי חיוב הגט, ואז הוא יכחיש ואז יהיה פה דיון הוכחות, אנו רוצים מחלקו לקזז את הכתובה. זה לא כזה פשוט זה לא רק למכור בית וזהו."

בסיום הדיון החליט בית הדין כדלהלן:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים מהחומר שבתיק עולה התמונה הבאה:

הבעל תבע גירושין בתאריך כ"ב בשבט תשע"ו (1.2.16). כמו כן כרך לתביעתו את מזונות האישה.

הצדדים עדיין גרים באותו בית במושב [...]

האישה מעוניינת להתגרש, והעלתה טענות שהבעל לא משלם משכנתה, ארנונה וכו' – כל הוצאות הבית.

הבעל מעונין קודם־כול לחלק את הרכוש. יצוין כי הבעל הגיש לבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף (הבית במושב [...]).

לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר שנוכחנו כי מדובר בזוג שפני שני הצדדים לגירושין, בית הדין פוסק כי הצדדים יתגרשו זה מזה. אמנם סידור גט בפועל יהיה לאחר שהצדדים יתגוררו בנפרד.

בעניין מזונות האישה והוצאות הבית:

הבעל חייב לשלם מחצית מהוצאות הבית, וכן מחצית מהמשכנתה. הואיל והאישה היא המשלמת בפועל את המשכנתה ויש הוצאות נוספות שמשלמת, אנו סבורים כי יש לכלול את הנ"ל בסכום כולל.