אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעה לשלילת אבהות

דחיית תביעה לשלילת אבהות

תאריך פרסום : 06/11/2016 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
36816-07-12
19/10/2016
בפני השופטת:
ג'מילה ג'בארין כליפה

- נגד -
תובע:
ש.א.
עו"ד מאיה מרדכי כהן
נתבעים:
1. נ.ס.
2. היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד וייס גלר חן
עו"ד ר. הס בכר
פסק דין

בענין הקטין : ד.ס. יליד ******

 
  1. זוהי תביעה לשלילת אבהותו של תובע על הקטין ,הרשום כבנו במרשם האוכלוסין.

 

רקע עובדתי

  1. התובע יהודי נשוי ואב ל- 5 ילדים. הנתבעת נוצרייה גרושה ואם לילד מנישואים קודמים, וילד נוסף נושא התביעה דנן. הצדדים ניהלו מערכת יחסים ללא נישואין.

בתאריך 16/9/03 נולד הקטין ד'  (להלן:"הקטין") והתובע נרשם כאביו במרשם האוכלוסין.

 

  1. בין הצדדים התנהלו בעבר הליכים משפטיים.

הנתבעת הגישה בשם בנה הקטין , שתי תביעות כנגד התובע  , תביעה למזונות  במסגרת תמש 4140/06; תביעה למשמרות והסדרי ראייה  במסגרת תמש 4141/06.בתאריך 7/9/2006 הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, לפיהן :

התביעה למזונות נמחקה.

באשר לתביעת המשמורת חתמו הצדדים על "הסכם משמורת וסדרי ראייה" מיום 6/9/2006 שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין; לפי הסכם זה המשמורת תהיה אצל האם- הנתבעת כאן, כאשר האב והאם- הצדדים – יישארו אפוטרופסיים של הקטין לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עד הגיע הקטין לגיל 18 שנים. כן בין הקטין לבין האב נקבעו חלוקת זמני שהות.

 

בהמשך הגישה הנתבעת תביעה נוספת למזונות תמש 4142/06, בה ניתן בתאריך 24/11/2008 פסק דין. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם מזונות בנו בסך 1500 ₪ לחודש .

            בדיונים אלה לא היו טענות בפי התובע לעניין האבהות על הקטין.

 

  1. אולם עתה ,טוען התובע כי קיים ספק גדול בלבו אודות דבר אבהותו על הקטין, ומשכך עותר בתביעה דנן להורות על ביצוע בדיקת רקמות ,ובהתאם ליתן פסק דין הצהרתי בענין אבהות הקטין.

 

  1. הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את התביעה; לשיטתה, התובע הוא אביו של הקטין שנולד כתוצאה ממערכת יחסים ביניהם , התובע הכיר בקטין ורשם אותו במרשם האוכלוסין.

 

  1. בתיק הוגש תסקיר מתאריך 2/12/13 מטעם עו"ס לסדרי דין מלשכת הרווחה בעיריית XXX , שאינו ממליץ על עריכת בדיקת אבהות עקב מצבו הרגשי של הקטין . בדו"ח משלים מיום 13/1/15 חזרה העו"ס לסדרי דין, על המלצה זו. בהמשך במכתב עדכון נוסף מתאריך 3/5/15 המליצה העו"ס על "סגירת התיק".

 

  1. בהעדר הסכמה בין הצדדים , ניתנה החלטה בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות.

            בדיון מיום 2/11/2015 נחקרו התובע והנתבעת והעו"ס.

מר ק.מ., בנה הבכור של הנתבעת, הגיש תצהיר מטעמה; אך ב"כ התובע  וויתרה על חקירתו.

 

  1. בדיון מתאריך2/11/2015 ולאור הטענות בעניין מצבו הרגשי של הקטין   שנמצא במעקב וטיפול רגשי  בשירות הרווחה ,הביעו ב"כ היועמ"ש וב"כ התובע  את הסכמתן ,לבדיקת הקטין  ע"י פסיכולוג שימונה  מטעם ביהמ"ש  אך הנתבעת וב"כ התנגדו לכך.

בית המשפט הורה בהחלטתו מיום 2/11/2015, על מינוי  מומחה פסיכולוג מטעם בית המשפט אשר יבדוק את מצבו הנפשי והרגשי של הקטין, לחוות דעת באם ניתן בכלל לעורר את ענין האבהות ביחס לקטין והאם ניתן להעביר את הקטין בדיקה גנטית לצורך בירור תביעת  האבהות. בית המשפט מינה  תחילה את הפסיכולוג ד"ר מנחם אופיר ;בהמשך בהחלטה מיום 1/12/2015 בוטל מינויו של   ד"ר אופיר לפי בקשתו , והתמנה תחתיו  ד"ר גד פליישר.

 

  1. בתאריך 4/4/16 הגיש התובע "הודעה" לבית המשפט לפיה, אין לו כל יכולת כלכלית להשלמת שכ"ט המומחה. בהתאם לכך נתן בית המשפט באותו יום החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

 

 

טענות התובע

  1. מעיון בכלל כתבי הטענות של התובע עולה כי ,הלה מבסס את תביעתו על מספר נימוקים עיקריים:

 

א.         ספק גדול בלבו  של התובע אודות דבר אבהותו על הקטין; לטענתו בתקופה בה היה התובע עם הנתבעת, היא ניהלה במקביל מערכת יחסים עם מספר אנשים.

 

ב.         התובע רשם את הקטין על שמו, לאור העובדה כי הנתבעת איימה עליו שאם לא ייעשה כן, היא תחשוף בפני משפחתו את הקטין; התובע  נשוי ואב ל- 5 ילידם וסבא, וחשש מהמשבר שהגילוי עלול לגרום למשפחתו.

 

ג.          לנתבעת אין הסבר מניח את הדעת להתנגדותה לביצוע בדיקת רקמות, אלא חששה מתוצאות הבדיקה שיתברר כי הנתבע אינו אבי הקטין.

 

ד.         אין מקום לטענת האם ולשכת הרווחה כי יש לקטין אב רשום ומשכך אין מקום לברר את אבהותו.

 

ה.         התובע מעלה מספר טענות כנגד התסקיר ; מהתסקיר וגם מעדות פקידת הסעד, אין הסבר  מדוע בדיקת הרקמות תגרום לקטין נזק; להפך פקידת הסעד אשרה שלא היה בכך כדי לשנות דבר שכן הילד אינו מכיר את האב בכלל ,והתובע אינו מתכוון לקיים ממילא כל קשר עם הילד גם אם יימצא שהא בנו.

התובע הצהיר בעדותו כי פגש את הקטין פעמיים בודדות בלבד וזאת משחודש הקשר בינו לבין הנתבעת  ,אולם חזר והדגיש כי לא הציג עצמו כאביו של ה קטין וכי הקטין אינו מכיר אותו כאביו; הטיפול הרגשי לו זקוק הקטין לא קשור בכלל בשאלת האבהות אלא לעובדה שהקטין הינו טיפוס עצוב ולעניינים רגשיים שלו.

העו"ס לא הסבירה מדוע טוב לו לקטין שלא ידע מיהו אביו על פני ידיעת זהות האב העלול להתנכר לו. מהתסקיר ועדות התובע  עולה כי הקטין לא ביסס כל קשר עם דמות האב, אין לו שום קשר עם האב ואינו מכיר אותו ו/או בו. כך שתוצאות הבדיקה לא יגרמו לו נזק. לא הוטעם בתסקיר, מדוע חשיפת הקטין  לאמת בשאלת האבהות, תזיק לו מאשר תועיל.

 

ו.          לשאלת הממזרות- התובע מפנה בסיכומיו לפסיקה בעניין זה וטוען כי סעיף 28ה לחוק מידע גנטי, אינו שולל קטיגורית את האפשרות לעריכת בדיקת רקמות בנסיבות כגון דא , קל וחומר במקרה דנן שאין חשש לממזרות כלל.

 

ז.          במידה ולא תתברר שאלת האבהות, עלול להיגרם לתובע  ולבני משפחתו נזק בלתי הפיך.

 

ח.         לתביעת האבהות יש השלכות לא רק ב מסגרת היחסים שבין הילדים לאביהם ,אלא גם השלכות אחרות; מעת שנקבעת אבהות קמות ועולות זכויות וחובות הדדיות. מפנה בסיכומיו לפסיקה.

 

טענות הנתבעת

  1. הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את התביעה ולא להורות על עריכת בדיקת רקמות לקטין .

 

  1. לשיטת הנתבעת היא קיימה מערכת יחסים ארוכה  עם התובע למספר שנים , התובע הציג עצמו בפני הנתבעת כרווק  שאינו גר עם משפחתו וילדיו  והיא ידעה שהתובע עדיין נשוי וגר עם משפחתו , רק לאחר לידת הקטין ואחרי שהגישה  נגדו תביעה  למזונות ומשמורת .ההיריון היה מתוכנן ובהסכמת שני הצדדים . לנתבעת לא היה קשרים עם גברים זרים מלבד התובע; התובע הכיר בקטין כבנו ורשם אותו במרשם האוכלוסין, והוא היה בקשר עם הקטין, ותימוכין לכך הנתבעת  מפנה ,לעדות התובע עצמו , להליכים משפטיים קודמים במהלכם לא טען מילה לגבי ספק אבהות.

 

  1. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי:

א.         טובת הקטין להותיר את הרישום כמו שהוא, טובת הקטין גוברת על זכויות הוריו.

ב.         התובע לא הצביע על קיומו של  צורך ממשי הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

ג.          ביצוע בדיקה גנטית עלול לערער את עולם המציאות של הקטין לגרום לו לחוסר ודאות ולסבל נפשי מתמשך , לגרום לו לשאלות ותהיות ובמיוחד לאור מצבו הרגשי של הקטין.

ד.         זכותו של כל קטין כי אביו המוכר הידוע הפסיכולוגי המשפטי והרשום מזה כ13 שנים ימשיך להיות שכזה.

ה.         הנתבעת מפנה לעמדות אנשי המקצוע- העו"ס הנתמכת גם בעמדת היועמ"ש בדבר סגירת התיק ואי ביצוע בדיקה גנטית. מפנה לתסקירים ועדות העו"ס .

ו.          הנתבעת בסיכומים מפנה  לחוק מידע גנטי ולפסיקה המחזקת לשיטתה עמדתה היא, ולא הוא.

 

  1. הנתבעת מעלה טענות כנגד התנהלות התובע ,אשר הסתיר לשיטתה מכתב התביעה  עובדות מהותיות כגון   שהוא הכיר בקטין כבנו  , כך גם התובע לא המציא חוות דעת מומחה לעניין מצבו הרגשי של הקטין  על אף החלטת  ביהמ"ש, וכן וויתר על חקירת  העד מ.ק.
  2. למעשה, לשיטת הנתבעת אינטרסים חיצוניים גרמו לתובע להגיש תביעתו ולא קיום ספק אימתי לגבי אבהותו.

 

עמדת היועמ"ש-סיכומים

  1. ב"כ היועמ"ש בסיכומיו מבקש לדחות את התביעה ולא להורות על עריכת הבדיקה, שכן בנסיבות העניין לא התמלאו דרישות סעיף 28ד(א) לחוק מידע מגנטי.

 

  1. לשיטתה, בנסיבות העניין לא הוכח כל צורך, לא כל שכן צורך ממשי בביצוע הבדיקה ,זולת התרת ספקות הבלתי מבוססים בהם שרוי התובע . להפך בחינת המסכת העובדתית מוכיחה כי בזמן אמת לא היה בלבו של התובע ספק אמתי ביחס לאבהותו, כאשר ספקותיו באו לעולם שנים לאחר הוריית הקטין ולידתו ,ולאחר שימש לו אב במשך מספר שנים והוא השתהה בתביעתו; למעשה התובע לא עבר המשוכה הראשונה בסעיף28ד לחוק.

 

  1. בכל מקרה ,לא הוכחה גם ש"צורך" זה גובר על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

עמדת העו"ס  הייתה עקבית והיא סברה כי טובת הקטין מצדיקה הימנעות מעריכת הבדיקה, כאשר לא הובאה כל סיבה לסטות מעמדה זו. מובן שאין להקל ראש בחשיבות עריכת בירור האמת ,עם זאת ממול ערך זה עומד החשש לפגיעה בקטין כפי שעולה מהתסקירים ועדות העו"ס.

 לא הוכח כי בנסיבות מקרה דנן קיומו של "צורך ממשי" עבור הקטין בבירור האבהות, בשלב זה של חייו, כאשר אל מול הבירור עומד החשש לפגיעה בו ולערער מצבו הנפשי והרגשי העדין.

 

מצב משפטי

  1. המסגרת הנורמטיבית לפיה תוכרע השאלה, אם יש להיענות לעתירת התובע לביצוע בדיקה גנטית לבירור האבהות אם לאו, מוסדרת בסעיף 28ד(א) לחוק מידע גנטי, תשס"א-2000 , הקובע לאמור:

 

צו לעריכת בדיקה בנסיבות מיוחדות (תיקון מס' 3)  תשס"ח-2008 (תיקון מס' 6)  תשע"ו-2016

28ד(א)  בכפוף להוראות סעיף 28ה, הייתה אמו של ,קטין, חסוי או פסול דין ,רשומה במרשם האוכלוסין, על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, כמי שהיתה נשואה, בתוך 300 ימים שלפני יום לידת הקטין, החסוי או פסול הדין, לאדם שממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם זולתו או היה אדם רשום במרשם כאמור כאביו של קטין, חסוי או פסול דין וממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם זולתו, לא יורה בית המשפט על עריכת הבדיקה, אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

(ב)        בבוא בית המשפט להורות על עריכת בדיקה לפי סעיף קטן (א), יביא בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)        קיומו של חשש לפגיעה בקטין, בחסוי או בפסול הדין, לרבות לפי דין דתי, כתוצאה מהבדיקה;

(2)        אפשרות לערוך את הבדיקה בדרך שתקבע את קשרי המשפחה כך שהפגיעה בזכויות הקטין, החסוי או פסול הדין, תצומצם או תימנע.

 

 

  1. אם כן, נטל ההוכחה רובץ על המבקש עריכת הבדיקה. היינו התובע כאן (השווה עמש (ת"א) 8007-01-14‏ ‏ פלוני נ' אלמונית)

 

  1. כבעבר גם היום לאחר חוק מידע גנטי ותיקונו , שומה על בית-המשפט לשקול את "טובת הקטין" לגופו, כעקרון על, בכל עניין ועניין הבא לפניו ואשר כרוך בו עניינו של קטין לרבות בשאלת האבהות (ראה בהרחבה תמש (נצ') 7530/08 ‏ ‏ י' (קטין) נ' פלוני).

 

רוצה לומר כי ,עניינו של סעיף 28 ד לחוק מידע גנטי, הוא איזון נכון בין האינטרסים המצדיקים עריכת בדיקת רקמות לבין התוצאות האפשרויות של בדיקה זו ומעל כולם השאלה האם בדיקה זו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין (תמש (ת"א) 37199-02-12‏ ‏ מ. מ נ' ל. מ;תמש (ת"א) 8764-01‏ ‏ מ.א נ' מ.ל).

 

  1. הפסיקה מלפני החוק, הכירה בזכות של קטין לברר זהות אביו כזכות יסוד. לענין זה נאמר:

עא 3077/90‏ ‎ ‎פלונית‎ ‎נ' פלוני, פ''ד מט(2) 578:

"ואדם כי יבקש לדעת מי אביו, מי אמו, מניין בא - "מי אני", יזעק - כבודו יחייב אותנו, את כולנו, להושיט יד לעזרו. אכן, זכות יסוד כבוד האדם כוללת את "...רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות..." (הנשיא שמגר בע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ואח' [6] , בעמ' 843). מצווה הוא אדם שיידע מניין בא - דע מאין באת - וציווי זה משמיע מעצמו זכותו של אדם: זכותו שיידע מניין בא. זה כבודו של האדם באשר הוא אדם: עמו נולד, ובאשר יילך יילך אף הוא. לו אמרנו לנעול שערי בית-משפט בפניה של הילדה - ולהותירה שתוקית כל ימי חייה - כי אז הורינו הלכה הנוגדת את חוש ההגינות וההוגנות הטבוע בנו. קשה - קשה מאוד - להשלים עם הלכה מעין זו. ולא בכדי דיברנו במשפט הטבע אשר יצק עצמו אל תוך כבוד האדם שבחוק- יסוד: כבוד האדם וחירותו.".

 

  1. הפסיקה מייחסת חשיבות רבה לידיעת זהותו של אביו של קטין ויחוסו . אומר בית המשפט העליון: (עא 7155/96 ‏ ‏ פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה):

 

"הוריו וילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ"האני" האישי, המשפחתי והחברתי שלו, אולי יותר משמו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו ולקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו, את רגשותיו ואת חובותיו במישור האתי-מוסרי ".

 

  1. לשאלת קביעת האבהות יש השלכות ותוצאות מעבר לקביעה זו עצמה ,ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר כאביו, כך למשל בעניין מזונות, אימוץ, ירושה, וכדומה. (עא 431/80‏ ‎ ‎גד רוזנברג‎ ‎נ' קרן חזן, פ''ד לה(2) 742).

 

  1. לסיכום -בדיקה אבהות מגלמת בתוכה מאבק מתמיד של אינטרסים מתנגדים הנסוגים כולם מפני טובת הקטין.

 

 

על המדוכה

  1. האם הוכח קיומו של  צורך ממשי לביצוע הבדיקה לבירור תביעה האבהות, והאם צורך זה גובר על הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה?

 

מן הכלל אל הפרט

  1. לאחר שבחנתי את נסיבות מקרה דנן סבורני כי ,טובת הקטין מחייבת דחיית התביעה ואי ביצוע בדיקת סיווג רקמות; התובע לא הצליח להוכיח התקיימותם של התנאים בסעיף 28ד לחוק מידע גנטי     לא הוכח צורך ממשי ,ולא הוכח כי "הצורך" בביצוע הבדיקה גובר על הפגיעה שתיגרם כתוצאה מהבדיקה.

 

צורך ממשי-

 

  1. התובע לא הצליח להוכיח קיום "צורך ממשי" בעריכת הבדיקה; לשיטת התובע ספק גדול בלבו אודות דבר אבהותו על הקטין, מאחר והנתבעת ניהלה יחסים עם גברים זרים אחרים; אולם, הוא לא הצליח לבסס חשש זה.

כפי שניווכח להלן, התובע לא הוכיח חששו שמא מדובר בקטין שאינו שלו ,כאשר התנהלותו עם הקטין בשנים הראשונות, מחלישה אף גרסתו, והכל כפי שיפורט להלן.

 

            מערכת היחסים בין הצדדים -

  1. התובע טוען בתביעתו למערכת יחסים מזדמנת וקצרה עם הנתבעת כאשר לשיטתו , הוא והנתבעת הכירו זו את זה בשנת 2001 באופן אקראי ,עת באותה תקופה הוא עבד כנהג משאית והנתבעת עבדה במרכולית, שם עצר להתרעננות . בהמשך החלו הצדדים לנהל מערכת יחסים אינטימית, אם כי לא קבועה ורצופה ,אלא באופן מזדמן ולעתים רחוקות. הקשר לא היה רציני  והם לא התגוררו יחדיו ,שכן  יחסיהם היו  למשך חודשים בודדים  ובאותה עת התובע התגורר עם משפחתו וילדיו.

עוד טוען התובע כי  ,  מספר שבועות אחריי שהחלו הצדדים לנהל מערכת יחסים ביניהם, ובעוד הנתבעת מקיימת קשרים ויחסים אינטימיים בידיעת התובע עם גברים נוספים זרים , זו התעברה. במהלך 7/2003 כאשר הנתבעת בחודש שביעי להריונה נזכרה  להודיע לו כי הרתה ממנו. הוא היה המום ,סירב להאמין למשמע אוזניו  והכחיש כל קשר לכך ,שכן הוא ידע  שהנתבעת הייתה מנהלת "יחסים אינטימיים " עם גברים נוספים, במקביל ליחסיה עימו.

התובע מוסיף וטוען כי,  מאז שהודיעה הנתבעת על התעברותה ,היא לא יצרה עימו קשר  וגם לא ביקשה שיתלווה אליה לבדיקות  שגרתיות במהלך ההיריון ואף לא בשעת הלידה. ולא ביקשה כל סיוע נפשי או כספי.

בנסיבות אלה  חשב והאמין התובע  כי, הנתבעת "יוצרת מתיחה" ,בשל כך בעודו חי בתסכול והסתרת   שקרים מפני משפחתו ורעייתו, לא ידע מה יעלה בגורל נישואיו ונמנע מלספר כלום לאף אחד את אשר חווה באותה תקופה.

 

  1. מנגד , טוענת הנתבעת כי, היא הכירה את התובע ב1996 כאשר עבדה בקיוסק. אז אמר לה התובע  כי, אינו  גר עם משפחתו( כאשר רק במסגרת תביעת המזונות גילתה לתדהמתה כי התובע נשוי (עמ'17ש1-4). הם קיימו מערכת יחסים אינטימית; במערכת היחסים היו הפסקות באמצע של "שבועיים" "חודש"  לא זוכרת בדיוק, כאשר חודש לפני הלידה התובע פחד והפסיק הקשר, בהמשך שוב חידש הקשר; ב2008 הפסיק התובע את הקשר באופן סופי (עמ'16 ועמ'17 ש25)הנתבעת הכחישה את הטענה כי קיימה קשרים עם גברים זרים (עמ'27-30 סעיף28 לתצהירה).

כתוצאה מקיום יחסים עם התובע נולד להם הבן ד', כאשר ההיריון היה מתוכנן ובהסכמה.

הנתבעת הכישה שאיימה על התובע שמא תחשוף אבהותו לקטין בפני משפחתו . לדבריה היא אף אינה יודעת איפה  הם גרים (עמ'18ש11-12 ועמ'16ש32).

 

  1. לעניין מערכת היחסים בין הצדדים ,מצאתי לבכר את גרסתה של הנתבעת על זו של התובע, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן:

 

א.         התובע נחקר בפניי, הוא לא הותיר בי רושם חיובי; לא ידע למסור גרסה קוהרנטית ועקבית וגרסתו ידעה שינויים ותנודות, השיב באופן מתחמק בלתי ענייני ואף מיתמם.

מנגד, הנתבעת  מסרה גרסה עקבית ;אמנם התגלו אי –דיוקים בפרטים  פה ושם ,אולם המקשה והגרעין  כולו של גרסתה נותר אמין ומהימן, והיא הותירה בי רושם כללי חיובי ואמין.

 

ב.         גרסת התובע  לא נתמכה בכלום ואף לא עמדה כדבעי במבחן החקירה הנגדית, הן לעניין טיב מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת, והן לטיב הקשר עם הקטין, כפי שיפורט בהמשך.

            בחקירת התובע  התברר כי הוא והנתבעת בקשר "קרוב ל10 שנים אולי פחות" הם נפגשו בעיקר אצלה בבית, היו הפסקות של כמה חודשים ארוכים, אך חזרו להיות ביחד לתקופה; הוא מאשר כי קיימו מערכת יחסים אינטימית (עמ'10ש13-15).

 

ג.          התובע לא הצליח לשכנע את ביהמ"ש בגרסתו כי הנתבע קיימה במקביל יחסים עם גברים זרים. ותשובתו בעניין זה הינה אף סתמית.

"ש. איך נודע לך שהיא קיימה קשר עם אחרים?

"ת.כאשר ישבתי לידה היא הייתה מדברת בטלפונים" (עמ'14ש25-26)

 

ד.         גרסתו של התובע  כי ,הקטין אינו בנו מאחר ו הוא והנתבעת לא היו ביחד בתקופת ההתערבות וההיריון , הייתה מהוססת ולא הוכחה בכלום; בתצהירו (סעיף8)  טען כי בתקופה שלפני התעברות הנתבעת, פרץ סכסוך ביניהם ונפרדו לתקופה של מספר חודשים. !!  ובעדותו טען כי "שנה לפני שהיא אמרה שהיא בהריון לא היינו ביחד בכלל"(עמ'15ש10).

 

ה.         התובע לא דייק, בלשון המעטה, במועד בו הודיעה לו  הנתבעת  כטענתו  שהיא בהריון ;בעוד שבכתב התביעה טען (סעיף9) כי הודיעה לו במהלך החודש השביעי  להריונה, בתצהירו (סעיף10) טען כי זה היה בחודשים הראשונים להריון, חודש שני שלישי בערך.

 

            הקשר בין התובע לקטין

 

  1. בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע כי,  אין קשר בינו לבין הקטין ואף אינם מכירים זה את זה. בכתב התביעה (סעיף15) טען:  "אף לאחר לידת הקטין ועד לשנת 2006 כאשר הגיע הקטין לגיל 3 , לא יצרה כל קשר ולו ניסיון להיכרות התובע עם בנה, אלה לא נפגשו ולא ראו אחד את השני מעולם". וסעיף 22 לתצהירו :  "מעולם לא נפגשתי עם הקטין אני לא מכיר אותו הוא לא מכיר אותי. אני אפילו לא יודע כיצד הוא נראה ואני מאמין שגם הוא אינו  יודע דבר אודותי. גם בהסכם ראייה מעולם לא מומש על ידי".

           

  1. מנגד , טענה הנתבעת בכתב הגנה ובתצהירה כי, חודשיים טרם לידת הקטין התעורר הקשר בינה לבין התובע ומשכך הוא לא נכח בלידה; אולם בהמשך ,התובע פגש את הקטין –לבקשתו הוא-חודשיים לאחר לידתו. במשך 3 שנים מאז לידתו של הקטין התקיימו הסדרי ראייה בין תובע לקטין עת נהג התובע לבקר את הקטין מדי שבוע.  מאז שנולד הקטין  ובמשך מעל 11.5 שנים היה קשר בין הקטין לתובע, הקטין הכיר את התובע  כאביו  והתובע הכיר בקטין כבנו ואף רשם אותו תחת שמו ושם משפחתו  במרשם האוכלוסין  .

עוד טענה הנתבעת כי , בהגיע  הקטין לגיל 3 שנים הפסיק התובע לבקרו, ושוב לאחר חצי שנה שב וחידש את הקשר עם הקטין באותה מתכונת שהייתה קודם לכן;  אך הקשר נותק  בסמוך להגשת התביעה דנן, (כשבתוך זה היו הפסקות בקשר).

            לשיטת הנתבעת,  מגיל 5 נהג התובע להתקשר לפלאפון של הקטין ולשוחח איתו., בתצהירה הוסיפה הנתבעת ותיארה כיצד היה התובע "מעורב" בחיי הקטין לרבות  מפגשים , משחקים, בריכה, ימי מולדת ועוד .

 

  1. לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכלל חומר הראיות מצאתי לבכר את גרסתה של הנתבעת כי היה קשר בין הקטין לבין התובע לאחר לידתו ,קשר שנמשך מספר שנים, גם אם היה קשר שטחי ,רופף ולא קבוע ורצוף, והכל מהטעמים להלן.

 

א.         התובע מסר גרסאות סותרות בעניין הקשר שלו עם הקטין , כאשר ניכר שהוא מנסה להרחיק  עצמו מכל קשר לקטין, דבר שרק הוסיף והכביד מאוד על מהימנות גרסתו:

            ראשית כל, בכתב התביעה אין כל זכר לעובדה המהותית כי הקטין רשום על שם התובע במרשם האוכלוסין ,דבר זה אומר דרשני! רק בתצהיר (סעיף16-17) מצא  התובע לנכון לציין  עובדה זו כשהוא מסביר זאת  כי, הדבר נעשה בשל איומי הנתבעת.

 

ב.         בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע  כי,  אין קשר בינו לבין הקטין ואף אינם מכירים זה את זה. אולם גרסה זו קרסה בחקירה נגדית שם עלתה תמונה אחרת לפיה התובע והקטין כן מכירים וכן נפגשו :

 

התובע העיד  כי:  "אני יודע שמספר חודשים אחרי שנולד אני רשמתי אותו במשרד הפנים, היא התחילה לאיים שהיא תגלה למשפחה ותגלה  לאשתי אז בשביל לא להרוס את המשפחה אז אלך וארשום  אותו לא ידעתי שיתפתחו דברים כאלה.."(עמ'10ש28-32).

 

דומני כי רישום הקטין על שם התובע אינו דבר של מה בכך וההסבר שהוא עשה זאת בשל איומי הנתבעת אינו משכנע דיו.

 

לא רק זאת, מעיון במסמכים שצירף ב"כ היועמ"ש עולה כי  בתאריך 21/12/04 חתם התובע על מסמכים במשרד הפנים בדבר הצהרה והכרה באבהות לקטין ובקשה לשנות את שם משפחתו של הקטין מ"ס'" שם משפחת האם  ד' –ש' ,  צירוף שם משפחת האם ושם משפחת האב .

 

ג.          התובע מאשר גם כי ,נפגש עם הקטין כבר "כשהוא היה בן 5 חודשים אולי"(עמ'11ש15-16) כאשר באותה תקופה חזרו וחידשו הקשר לתקופה, אך לדבריו הוא נפגש עם הקטין תחת איומי האישה (עמ'11ש18-19); לדבריו מאז שנולד הוא ראה את הקטין "אולי 10 פעמים" כאשר הוא ראה את הקטין "בתור אחד שמביא במבה"(עמ'11ש23-24). והוא המשיך להיפגש  עם הקטין בגלל איומי הנתבעת (עמ'1ש28-29)

 

ד.         יתר על כן , מעדות התובע  עולה כי בהיות הקטין בן ארבע  שנים הוא דבר בטלפון "לפעמים" (עמ'12 שורות 15-16 ) ,גם שנסעו הנתבעת והקטין לרוסיה היה קשר טלפוני ביניהם (עמ'13 שורות 22-28 ), הוא הסיע הקטין שסבל מבעיית סתימת שיניים לביה"ח חיפה  כאשר הקטין היה בן שנתיים, אך שוב טוען כי עשה זאת תחת איומי הנתבעת (עמ'13 ש'12-18).

 

ה.         לתובע אין הסבר לשינוי בגרסאות וכשנשאל הסתפק בתשובה כי : "מגיל 5 שנים לא נפגשתי איתו. כנראה התצהיר לא בסדר. עד גיל 5שנים ראיתי אותו כ10 פעמים"( עמ' 13 שורות 11-12).

 

ו.          התובע נשאל מדוע  פתאום ניתק הקשר עם הקטין השיב : "אז נוכחתי לדעתי במיליון אחוז בטוח שלא שלי.."(עמ'14ש3).

            התובע לא נתן הסבר מדוע וכעבור חמש  שנים מיום לידת הקטין היה בטוח שהוא אינו האב ,מה ארע ומה קרה שעורר ספקותיו או שעשה אותם לממשיות.

 

ז.          התובע העיד כי , החשש שמא לא מדובר בבן שלו התחיל "כשהוא היה בן 6 שנים  אני מהתחלה ידעתי שהוא לא הבן שלי"(עמ'14ש22-23)  וכן העיד כי המשפחה שלו ידעה אודות הקטין "ביולי2008 או 2009" (עמ'15ש2-3). אז  אם נקבל דבריו אלה של התובע, עולה השאלה והתמיהה , מדוע השתהה התובע בתביעת האבהות ? מדוע  חיכה  שלוש שנים עד שהגיש תביעתו שבנדון  ב18/7/2012   ? שכן כבר אין מה לפחד מאיומי הנתבעת לחשוף הקטין בפני משפחתו ,שכבר ידעו על הקטין !

 

ח.         בנסיבות אלה ומטענות התובע עצמו ,ניתן לומר כי התובע נפגש עם הקטין בפעם הראשונה כבר בהיותו בן 5 חודשים בערך (עמ'11ש15-16), התובע רשם את הקטין במרשם האוכלוסין  כבנו ונתן לו גם שם המשפחה שלו (עמ'10ש25) , בהמשך היה קשר בין התובע לקטין וזאת לפחות עד  הגיעו לגיל 5 שנים, כטענת התובע עצמו.

 

ט.         כפי שעולה מעדות הנתבעת עצמה  התובע היה בקשר עם הקטין לאחר לידתו, והיה מעורב בחיי הקטין ,אך הקשר היה שטחי לא רצוף כך התובע לא קיים ההסכם בדבר הסדר הראייה  כלשונו ולדבריה הוא בא מתי שנוח לו"(עמ'18ש6-9) . לדבריה התובע לא לקח את הקטין אליו וגם לא הסכימה לכך (עמ'18ש11); אך התובע היה בימי הולדת של הקטין  , היה מתקשר אליו לטלפון(עמ'18 ש14-24). היו בברכיה (עמ'20ש1-2)  הוציא אותו פעמיים מגן (עמ'19 ש30) אך לא השתתף באירועי בית ספר שכן לא היה מעונין "לפרסם " זאת והיא כיבדה בקשתו (עמ'19ש30-31).לדברי הנתבעת הקטין מכיר את אביו אך "הוא לא רוצה קשר איתו ואמר שהוא שקרן.."(עמ'18ש26-18).

 

  1. תימוכין  לגרסת הנתבעת, בעניין הקשר בין התובע לקטין  ,נמצא בתצהירו של מר ק.מ.  שהינו בנה הבכור של הנתבעת מנישואין קודמים.

            מר מ'  הגיש תצהיר מיום 29/3/15 מטעם הנתבעת; מ' עצמו מסר כי למד בפנימייה וגם התגייס לצבא  אך היה מגיע בין לבין לבית; בתצהיר זה מספר מ' על מערכת היחסים עם התובע. לשיטתו, התובע הנו בן זוג של אמו, כשנולד "ד'" היה ברור כי התובע הוא אביו אשר התנהג אליו בתור כזה וכך גם הקטין עצמו התנהג כלפי התובע כאביו.

 

            בית המשפט ער לעובדה כי , מדובר בתצהיר של בנה של הנתבעת ויש לבחון אותו בזהירות קפידה. אולם כאמור לעיל, ב"כ התובע  וויתרה על חקירתו של הבן ק'; במצב זה, נותרה גרסת הבן בתצהירו כשאין חקירה נגדית , כגרסה שלא נסתרה ועצם ההימנעות מהחקירה הנגדית מחזקת את גרסת בעל הדין שלא נחקר.

           

במקרה זה הכלל הוא "שיש לייחס משקל להעדר החקירה הנגדית ולקבל את דברי העד כנכונים. לכלל זה חריגים לא מעטים". (עא 260/82‏ ‎ ‎שמעון סלומון‎ ‎נ' ששון אמונה, פ''ד לח(4) 253; ראה גם עא 110/78 ספיאשווילי רחל נ' מור שמואל [פורסם בנבו]). בעניינו לא מצאתי עילה או טעם לסטות מכלל זה.

 

 

 

 

התנהלות התובע בהליכים קודמים בין הצדדים

 

  1. בין הצדדים התנהלו בעבר הליכים משפטיים בעניין מזונות ומשמורת הקטין  , במסגרתם, התובע לא העלה ולו חצי מילה בדבר חששו שמא הקטין אינו בנו; אלא אף הסכים להסדר בעניין משמורת והסדרי ראייה וגם חוייב  בתשלום מזונות לקטין:

 

  1. הנתבעת הגישה נגד הנתבע ובשם בנה הקטין, שתי תביעות , תביעה למזונות תמש 4140/06; תביעה למשמרות והסדרי ראייה תמש 4141/06.

בדיון מ7/9/06  בו התייצבו הצדדים עצמם , הגיעו  הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין.

 

תביעת המזונות נמחקה (תמש 4140/06);; באשר לתביעת המשמורת ,ביהמ"ש אישר את "הסכם משמורת וסדרי ראייה" מתאריך 6/9/2006,במעמד הצדדים,  ונתן לו תוקף של פסק דין(נספח ב' לכתב ההגנה ); בהסכם זה נרשם מפורשות כי "הצדדים ניהלו ביניהם מערכת יחסים אשר ממנה נולד להם בנם: ס.ש.ד. י;כן לפי הסכם זה משמורת הקטין תישאר בידי האם-הנתבעת עד הגיעו לגיל 18 שנים. כאשר "האב והאם יישארו אפוטרופסיים של הקטין.." בהסכם נקבעו הסדרי ראייה בין הקטין לבין התובע.

מעיון בפרוטוקול הדיון מ7/9/06 עולה כי התובע לא טען כלום לעניין האבהות.!

 

  1. בהמשך הנתבעת הגיש שוב תביעה למזונות בתמש 4142-06.

האב לא הגיש כתב הגנה , אך התייצב פעמיים לדיון בפני ביהמ"ש ,דיון מיום 13/7/2008 ודיון שני מיום 24/11/2008.

בדיון מיום 13/7/08 טען התובע למצבו  הכלכלי הקשה ,אך לא העלה שום טענה בעניין האבהות, בתוך זה  בית המשפט חייב את האב בתשלום מזונות זמניים לקטין בסך 1100 ₪ לחודש.

בדיון מיום  24/11/2008, שוב התייצב האב אך לא הגיש כתב הגנה ,הוא  אף הביע נכונותו לשלם מזונות לקטין: "אני מוכן לשלם את הנשמה שלי בשביל הילדים שלי, הנשמה שלי כרגע שווה גרוש, אנו מוכן לשלם 1000 ₪.."

בתום דיון זה, בית המשפט נתן פסק דין לפיו חייב את האב לשלם למזונות בנו הקטין סך של 1500 ₪ לחודש.

 

ודוק  התובע  לא העלה בפני בית המשפט שום טענה לעניין ספק באבהות שלו, הוא רק טען לעניין מצבו הכלכלי . גם בפניי לא הכחיש דבריו בדיון הנ"ל  והסביר זאת באומרו " אז לא ידעה האישה שיש עוד ילד ובשביל לרצות את נ'"(עמ'12ש24-26)

התובע בפניי אף אישר ומסר כי הוא שילם המזונות לשנים, בשלב מסוים לא היה לו מאיפה לשלם והפסיק, אז הנתבעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל (עמ'14ש4-12).

 

  1. בחינה כוללת להתנהלות התובע, אשר  לא הצליח להוכיח כי קיים הצורך בביצוע הבדיקה עתה, לאחר מעל עשור שנים מאז לידת הקטין , ובשים לב למועד הגשת התביעה לאחר הליך  תביעת מזונות ,כאשר הנתבעת פתחה בהליכי גבייה בהוצל"פ  נגדו , מרמזת על שיקולים זרים וטקטיים להגשת התביעה.

 

  1. גם ב"כ היועמ"ש בדעה כי לא הוכח כאן "צורך" ואף לא "צורך ממשי" לבדיקה ,וכך גם דעת העו"ס כפי שיפורט בהמשך.

 

  1. לסיכום: התובע לא הצליח להוכיח חששו שמא מדובר בקטין שאינו בנו; הוא לא הוכיח "צורך ממשי" לעריכת הבדיקה. ואמקד זאת בדברים שלהלן:

 

א.         התובע טוען לחשש שמא מדובר בקטין שאינו בנו. חשש זה מבוסס בעיקר על טענתו כי הנתבעת ניהלה יחסים עם גברים זרים, חשש שלא הוכח וגם לא די בו כדי לבסס תביעה ולהורות על ביצוע בדיקת סיווג רקמות.

ב.         התנהלותו של התובע עצמו בהמשך ולאחר הלידה , אינה מלמדת על חשש כזה.

ג.          התובע  הצהיר על אבהותו על הקטין ורשם אותו במרשם האוכלוסין . הקטין נושא שם משפחתו של התובע(יחד עם משפחת האם) מעל 10 שנים . טענות לרישום תחת איומי הנתבעת, לא הוכחו.

ד.         התובע היה בקשר ונפגש עם הקטין מאז הלידה ולמשך שנים.

ה.         במסגרת ההליכים המשפטיים  בעניין משמורת ומזונות – התובע חתם על "הסכם משמורת והסדרי ראייה" כשבהסכם נקבעו הסדרי ראייה בין הקטין לבין התובע. התובע חויב לשלם מזונות. התובע  שילם מזונות לקטין במשך שנים. במסגרת הליכים אלה, התובע  לא העלה ספקות/חששות שמא הקטין אינו בנו!

ו.          שיהוי בהגשת התביעה רק בשנת 2012 כשהיה הקטין בן 9 שנים, מחזקת המסקנה כי לא מדובר "צורך ממשי". מדוע החריש התובע במשך שנים רבות  , אם כבר מקונן בלבו חשש כזה! התובע לא נתן שום הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה.

ז.          הגשת התביעה לאבהות ,בנסיבות כמפורט לעיל  וכעשר שנים לאחר לידת הקטין ,ורק לאחר שהנתבעת נקטה בהליכי גבייה בהוצל"פ  נגד התובע לגביית חוב המזונות ,מעידה כי מאחורי התביעה שיקולים זרים וטקטיים ולא "צורך ממשי".

 

 

הפגיעה בקטין-טובת הקטין

 

  1. גם אם תמצי לומר כי, קיים "צורך ממשי" לביצוע הבדיקה , הרי  לא הוכח גם כי צורך זה גובר על הפגיעה העלולה להיגרם לקטין כתוצאה מביצוע הבדיקה ; להיפך, שוכנעתי כי בנסיבות מקרה דנן- כעמדת העו"ס וב"כ היועמ"ש, מידת הנזק בביצוע הבדיקה כבד וגדול מהתועלת שבעריכתה.  אנמק.

 

  1. שתי אפשרויות לתוצאות עריכת הבדיקה: אחת, התובע אינו אבי הקטין; תוצאה אפשרית זו אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין ואף עלולה לגרום לו נזק במישורים שונים –רגשי –נפשי ; פגיעה חברתית וזהות לא ידועה; השניה,  התובע הנו אבי הקטין ,במקרה זה תוצאה זו לא תועיל לקטין כפי שיפורט בהמשך.

            על הנזק המישור הנפשי –רגשי של קטין נלמד בראש ובראשנה מתסקיר פקידת הסעד.

 

תסקיר פקידת הסעד

 

  1. לצורך בחינת טובת הקטין נעזר בית המשפט במומחים שונים, כגון עובדים סוציאליים, פקידי סעד ופסיכולוגיים קליניים.

במקרה דנן נתקבל תסקיר מטעם העו"ס לסדרי  דין  מלשכת הרווחה  גב' XXX ,אשר נותרה בעמדה עקבית לפיה אין לערוך בדיקה לקטין תוך שמסבירה את הנזק הכרוך בבדיקה זו לקטין, הגובר על "ברור האמת".

כידוע בית שהמשפט מייחס חשיבות רבה לתסקיר פקיד סעד וביהמ"ש עליון אף התייחס למעמד של תסקיר כאל חוות דעת  .( עא 3554/91   אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה).

ככל כשאין ראיה בעלת משקל לסתירת עדותו של מומחה/ עו"ס לסדרי דין , יטה בית המשפט לאמץ ממצאי התסקיר ומסקנותיו ( השווה רע"א 4575/00‏ פלונית נ' אלמוני, פ''ד נה(2) 321 תמש (טב') 22602-09-10‏ ‏ אלמוני נ' פלונית)

 

 

  1. תחילה העו"ס ר' הגישה תצהיר מתאריך  2/12/2013; בתסקיר זה התייחסה העו"ס לנתוני רקע של כל אחד מהצדדים כאן לרבות הקטין.

באשר לקטין ציינה העו"ס : " בסוף כיתה א', עבר אבחון פסיכולוגי ,עקב בעיות התנהגות  לימודיים. לאור קשיי קשב וריכוז החל לקבל ריטלין ,וחל שיפור במצבו הלימודי והחברתי.... לעיתים ניכר שד'  עצוב מתבטא בחוסר ביטחון ואומר "שהוא לא שווה... בשיחת ההיכרות שלי עם ד' ..בלט שחושש, התבטא באופן ענייני אך ניכר שמצוי בחרדה ובאי שקט ...ד' התקשה להתייחס לשמו "ס.ש. "".

 

בסיכום והמלצות מציינת העו"ס :

"לפנינו קטין בן 10 המתגורר עם אמו ואחיו הבוגר.

האם גרושה ,נוצריה ,טוענת ש"ילדה את בנה מקשר מתמשך עם גבר יהודי אשר לא שיתף על היותו נשוי ובעל משפחה"

התובע הכיר בקטין ,רשם אותו על שמו ,וכן חתם על הסכם לפיו הקטין נשאר במשמורת קבועה של האם, ועל הסכם בנושא סדרי ראייה ואפוטרופסות משותפת , וכן שילם באופן זמני מזונות.

שקלנו  נחיצות בדיקת הרקמות:

במידה והתובע יימצא כאבי הקטין , לא יחול כל שינוי בקשר בין האב לבנו כאשר יש להניח שהתובע ימשיך בהתנהגותו הקיימת ולא יחדש סדרי ראייה

במידה והתובע לא יימצא כאבי הקטין, עלול להיגרם לבן נזק הן מהבחינה פורמלית  כילד ללא אב רשום ועלול להינזק בנושא המעמד וכן מבחינה פסיכולוגית-רגשית.

 

ברצוני להדגיש שלקטין המצוי בתווך, יש קשיים רגשיים לימודים וחוסר הבהירות סביב דמות האב ,והאיסור על תקשורת פתוחה בעניין ,עלולים להמשיך ולהכביד על מצבו הנפשי וההתנהגותי".

 

לאור האמור לעיל העו"ס  לא המליצה על קיום בדיקת רקמות. כן ציינה כי:

" חשוב להפנות את הקטין לטיפול פסיכולוגי במהלכו יתאפשר ברור דמות האב ,כהכרח לקראת ההתפתחות רגשית מתאמת , וכן להורות לכל אחד מההורים להגיע לייעוץ בנושא ההתמודדות עם המשבר המשפחתי"

 

  1. העו"ס הגישה תסקיר משלים מיום 13/1/2015 בו חזרה על המלצתה לא לערוך בדיקת רקמות.

תסקיר משלים זה מבוסס על השיחות שערכה העו"ס  עם יועצת מבית הספר, האם, ועו"ס משפחה ממועצה אזורית XXX  שם טופל התובע.

בסיכום והמלצות ציינה העו"ס בין היתר כי :

"לאור קשיי האם והתנגדותה לשוחח עם הקטין על אביו וה"טאבו" במשפחה בנדון ,אנו רואים חשיבות להתמודדות עם "הסוד" במשפחה ,בטיפול רגשי לבן ובהדרכת האם.

במצב זה נשמר איזון עדין במערכת המשפחתית ,כאשר ברור וקיום בדיקת אבהות עלולים להפר אותו ,ולפגוע בקטין.

אנו מכירים בחשיבות העיקרון של "ברור האמת", אך במקרה שלפנינו , טובת הקטין והנזק אשר עלול  להיגרם ע"י בירור  האמת ,יהיו כבדים יותר ,מבחינת ההשלכות על מצבו הנפשי וההתפתחותי של הקטין.

למרות החשיבות של קביעת האב הפסיכולוגי ,וכן נושא דיני ירושה, לפנינו תובע אשר ניתק כל קשר עם הקטין וכן עם האם ,וגם אם תתקיים בדיקת אבהות וימצא שהינו האב, סביר להניח שימשיך להתנכר ולא יחדש הקשר עם הקטין, לאור האיום הקיומי עליו ועל אשתו וילדיו, אשר עברו משבר קשה סביב הגלוי של הולדת הקטין מחוץ למסגרת הנישואין".

 

  1. המלצת ומסקנת העו"ס מקובלות עלי. העו"ס, אשת מקצוע אובייקטיבית, מסרה עדות בפניי (תאריך 19/1/15)והיא נותרה בעמדתה; בעדותה הייתה החלטית וחד משמעית ,ונתנה הסברים מלאים ועניינים לכל שאלה.

העו"ס הדגישה בעדותה את מצבו הרגשי הקשה של הקטין והקושי סביב שאלה האבהות:

 

-לדבריה מדובר ב:

"ילד עם דימוי נמוך ביישן סגור לא ניתן בכלל לגעת בנושא האב  ולא נגעתי בנושא זה" (עמ'4ש9-10 ראה גם ש27-28) ,

 "הילד מתחיל למעשה את גיל ההתבגרות במצב רגשי ונפשי לא פשוט" (עמ'5ש25) ,

 "הקטין קיבל טיפול רגיש בבית ספר למשך שנתיים" (עמ'5ש26) .

 

מתוך הבנה למצבו של הקטין, העו"ס העידה כי , לא דיברה איתו באופן ישיר על נשוא האבהות.

"בהיכרות שלי עם הילד הוא היה מאוד חרד...הוא רצה לברוח מהחדר ..ולכן לא התעקשתי להיפגש עם הילד אלא דרך הגורמים שהוא שמכיר.."(עמ'7ש6-1),

 "אני לא דברתי עם הילד באופן ישיר על העניין הזה ,אי אפשר היה אנחנו גם לא נוגעים ישירות בנשואים שהם רגשיים ועמוקים"(עמ'7ש91-0).

 

  1. בכל מקרה, מעדותה של העו"ס, ניכר גם את הקושי, המורכבות,  בהעלאת או בדיון  בשאלת האבהות עם הקטין. כך  לא דובר על ענין האבהות עם הקטין, לא בבית ולא בבית הספר , כאשר היא יחד עם היועצת של בית הספר ,החליטו לדבר על  ענין האבהות רק במסגרת טיפול.

לדברי העו"ס,: "האם מאוד  טעונה במרירות וכעס סביב שינוי עמדת האב שפתאום חזר בו והחליט לבקש את הבירור סביב בדיקת האבהות והנושא הזה לא נדון בבית". וקשה לה לדבר בנושא זה  גם הקטין לא דיבר ולא שאל כלום. (עמ'  4 ש9-13 )

ועוד העידה :

"החלטנו שלא ניגע בנושא הזה...ממתינים להדרכה הורים וטיפול רגשי ..כשרק בדרך הזו אפשר לעזור לבן להבין את המצב ולהוציא את הסוד הזה החוצה. צריך לדעת איך להציג את הנושא הזה.."( עמ'4ש13-17).

העו"ס הדגישה חשיבות פתיחת נשוא האבהות עם הקטין רק במסגרת טיפול (עמ'4ש23-24).

 

  1. העו"ס התייחסה גם לאפשרות עריכת הבדיקה , היא בדקה זאת עם עו"ס מחוזית אך מצאו שאין תועלת, זאת בשים לשני דברים :הניכור בין הקטין לאב והעמדה הקשה של משפחתו בנושא זה:

"גם אם היינו שוקלים לחיוב את הבדיקה זה לא היה מועיל לילד מאחר והאב כבר בעמדה של ניכור לאורך שנים והמשפחה של האב עברה משבר מאוד קשה ".(עמ' 4 ש30-32 ועמ'5ש1-5)

 

מעדותה של העוס עולה כי האב אף מוכן "להקריב" קיום קשר עם הקטין לטובת משפחתו הוא . ולדבריה :

 " המשפחה של התובע הייתה זקוקה לעיבוד הנושא של קטין שנולד מחוץ לנישואין ,מדובר במשפחה מהיישוב עם ילדים בוגרים, ההורים כבר סבים[ וזה היה משבר קשה. האב  היום לא יכול לשלם את מחיר המשבר המשפחתי כדי לחדש קשר עם הילד הוא חייב להגן על משפחתו ,גם אם יתגלה כי הוא האב הוא לא יחדש את הקשר עם הקטין וגם חידוש הקשר בשלב זה עבור הקטין הוא בעייתי".  (עמ'5ש1-6)

 

  1. לשיטת העו"ס במידה ויתבקש הקטין לעבור בדיקת אבהות, הדבר יכול לגרום לו לנזק מבחינה נפשית ורגשית(עמ'4ש30).

היא נשאלה שוב ושוב בשאלה איזה נזק ייגרם לקטין? היא חזרה והדגישה כי כן ייגרם נזק לקטין. מדובר בקטין כבן 11.4 שנים, גדל בלי דמות של אב , מתגורר עם האם ואחיו הבכור המהווה "תחילף לדמות האב" (עמ'5ש11-13), קטין זה מתחיל את גיל ההתבגרות "קצת על רגל שמאל" והבדיקה עלולה לערער את האיזון העדין שקיים היום במסגרת המשפחה וניתן לטפל בקונפליקט הזה רק במסגרת הטיפול (עמ'5ש14-19).היא הוסיפה כי הקטין, חי עם סוד לאורך שנים וזה עלול לערער את מצבו הרגשי והנפשי(עמ'5ש25-28).

            העו"ס הסבירה כי הטיפול הרגשי –הכוונה לטיפול במסגרת מרכז הורים –ילדים-אינו דרוש לצורך בירור האבהות, אלא לקראת המשך ההתפתחות התקינה של הקטין והתמודדות עם הסוד המשפחתי סביב היעלמות האב (עמ'6ש14-17)

העו"ס עמדה לאורך חקירתה על המלצתה לא לערוך בדיקה גנטית לקטין שכן אין צורך בכך, מאחר והאב הודה שהוא האב"(עמ'4ש21-22)

 

בהמשך נתקבל עדכון בכתב מתאריך 3/5/15  מטעם העו"ס ריטר שהמליצה על סגירת התיק.

 

  1. גם מעדותה של הנתבעת התרשמתי כי הקטין ,בשים לב לאופיו הרגיש, אכן נמצא במצב רגשי קשה ומורכב, וקשה ל"פתוח" ענין האבהות איתו.

התרשמתי מכנות ואמיתות דבריה של הנתבעת בעניין זה, אשר ניכר כי נאמרו מתוך כאב למצבו של בנה .

לדברי הנתבעת הקטין מכיר את אביו אך "הוא לא רוצה קשר איתו ואמר שהוא שקרן.."(עמ'18ש26-18

כשנשאלה לגבי ה"הסוד" שהקטין חי איתו השיבה:

 "מאז שנותק הקשר אני לא רוצה לדבר עם הילד על אביו, כל פעם שאני מעלה את הנושא של אביו קולו של הקטין רועד , אין סוד בענין אבהות הוא יודע מי אביו אבל לא הודענו לו עניין התביעה על אבהות.."(עמ'18 ש29-31 ועמ'19ש1- וכן שורות 6-9).

 

הנתבעת מתנגדת בתוקף לבדיקה  ולדבריה:

"אני לא רוצה, ד' לא כמו כולם י שלו בעיה רגשית . אני לא מסכימה לבדיקת רקמות זה פוגע בו אני לא יכולה להסביר את זה"(עמ'19 ש13-15

 

  1. בנוסף, התובע לא הוכיח שהנזק העלול להיגרם לקטין מתוצאות הבדיקה ניסוג מפני "הצורך" הגובר עליו  לבירור האמת.

 

א.         התובע בסיכומיו (סעיף19 )מפנה לתסקיר ולעדות העו"ס וטוען כי מהם עולה שלא ייגרם נזק לקטין!! טענה זו של התובע הינה תמוהה בעיני ואף יש בה משום התעלמות מטובת הקטין .התובע רואה וחושב על האינטרס שלו בלבד מבלי לקחת בחשבון את טובתו של הקטין.

סבורני כי , העו"ס ציינה בתסקיר והבהירה חד משמעית בעדותה  כי,  עקב מצבו הרגשי של הקטין לא ניתן  להעלות נושא האבהות עם הקטין ולא ניתן לבצע בדיקת האבהות.

מעדות העו"ס ניתן להסיק  ולהבין כי הקטין יודיע את שם אביו הפורמאלי ,אך הוא גדל ללא דמות אב בחייו ,הוא אינו יודע הסיבה מדוע אביו נעלם מחייו ואינו בקשר איתו ,וזה בעצם הסוד בחייו. עקב מצבו הרגשי לא ניתן להעלות הנושא איתו ולגלות לו את ענין התביעה של אביו בענין האבהות כי , הדבר יקשה על מצבו הרגשי של הקטין. ענין זה יועלה וידון אך ורק במסגרת טיפול רגשי לקטין .

 

ב.         לא רק זאת , הרי בעטיו של התובע לא הוגשה בסופו של יום חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

כאמור בית המשפט מינה  עוד ביום 1/12/2015 פסיכולוג מומחה  לחוות דעתו בעניין הקטין ,לרבות בעניין העלאת נושא בדיקת האבהות עם הקטין  ,  וקבע כי שכ"ט ישולם ע"י התובע.

בהחלטה מיום  21/1/16 נקבע כי:  "על התובע לדאוג לשלם שכ"ט המומחה תוך 30 ימים. לא ישולם שכ"ט תינתן החלטה בתיק ע"ס המסמכים ללא צורך בקבלת חוות דעת המומחה" .בהמשך ניתנת אפשרות לתובע לגייס מימון מהלשכה לסיוע משפטי ובמידה והסיוע לא מכסה הכל על התובע לדאוג להשלמת הסכום. לאחר מכן נתקבלה הודעה מטעם התובע כי לשכת הסיוע המשפטי אישרה מימון חלק משכ"ט בסך 3000 ₪ לא כולל מע"מ, אך לתובע אין יכולת כלכלית לשאת בהשלמת חוות הדעת. אז בית משפט בהחלטה מ4/4/16 הורה על הגשת סיכומים.

 

במצב כמתואר לעיל נמצא כי, בעטיו של התובע לא הוגשה בסוף חוות דעת מומחה; ההסבר של חיסרון כיס של התובע אינו משכנע ואינו מספק;. כפי שקבעתי שכ"ט של המומחה (7000 ₪) הינו סביר , והתובע קיבל מימון חלקי מלשכת הסיוע המשפטי בסך 3000 ₪ ,ודומני כי כן הוא יכול לדאוג ולהשתדל להשלים שכ"ט המומחה. בפרט שמדובר כאן בתובע שנטל הוכחת תביעתו רובץ עליו הוא ולא אחר. הדברים נכונים ביתר שאת גם לאור העובדה שהתובע מתנגד להמלצות העו"ס והוא זה אשר מעוניין בקבלת חוות דעת נוספת לבחינת מצבו הרגשי של הקטין .

רוצה לומר כי התובע גרם לאי הגשת חוות דעת מומחה והתנהלות זו הינה נדבך נוסף בהתנהלותו הכללית המחלישה גרסתו ועמדתו הוא .

 

  1. לסיכום: המלצת התסקיר החד משמעית הינה אי עריכת בדיקה בשל הנזק הנפשי והרגשי העלול להיגרם לקטין , וזו מקובלת עליי  .

 

תוצאות הבדיקה

 

  1. כאמור שתי תוצאות לבדיקה זו; אם יתברר כי התובע אינו האב הרי ייגרם נזק לקטין והדבר ייפגע בטובתו ,ואם יתברר כי התובע הינו האב ,לא יועיל הדבר לקטין. אנמק.

 

א.         במידה ויתברר כי ,התובע שהינו האב הרשום  אינו האב הביולוגי ,הרי  אין בבדיקה זו  בכדי לקבוע  מיהו אבי הקטין , מיהו אביו מולידו!! רוצה לומר כי אין בהליך כאן כדי לעזור לנו להגיע לחקר האמת  כולה עד הלום, בעניין הקטין .חקר האמת יהיה חד צדדי לגבי התובע בלבד.

 

במצב דברים זה , סבורני כי טובת הקטין מחייבת השארת מצב בו הקטין יישאר עם זהות אב רשומה כבנו של התובע כאן- גם אם במחיר ניתוק קשר ביניהם לפחות בשלב זה – על פני אפשרות של רישום הקטין ללא זהות אב ידועה, שפגיעתה רבה בקטין, שכן הוא יישאר ללא שם אב רשום.

התובע בסיכומיו (סעיף21) בקש להקיש מפסיקה לעניין ממזרות. אין מקום לכך. התובע הינו יהודי, והנתבעת נוצרייה, אין חשש כלל לממזרות.

 

ב.         אם יסתבר בבדיקה כי התובע הנו אבי הקטין, דומני כי אין תועלת מיוחדת לקטין בשלב זה.

 

אם התובע הוא האב, בכך למעשה הוא ידע – וזכותו לדעת- מיהו מוצאו, ובכך  הסיר גם הספקות וההתלבטות  סביב אבהותו- וזה לטובת התובע עצמו –במישור אישי (להבדיל ממשפחתו).

אולם מצד שני תוצאה אפשרית זו לא  תביא בשלב זה תועלת מיוחדת לקטין ואף תפגע בו ,זאת במישור היחסים הפנימיים ביניהם –להבדיל משאלת השלכות תוצאה זו.

אם יתברר כי , התובע הא אבי הקטין , סביר להניח כי הוא לא יחדש את הקשר בינו לבין הקטין . כך עולה מפורשות מתסקיר ועדות העו"ס כאמור לעיל .וכך ניתן להסיק גם מעדות התובע עצמו:

התובע נשאל אם תתבצע בדיקת רקמות שתראה כי הקטין הוא שלו. מה ייעשה?והשיב :

 "לא חשבתי על זה ואני לא מעלה דבר כזה על דעתי"(עמ'15ש4-5).

ובהמשך:

"ש. אם הילד הזה הוא שלך אתה מתכוון להמשיך ולהתכחש לעובדה הזה תרצה לפגוע בו

        רגשית ונפשית?

"ת .אני לא מעוניין לפגוע באף ילד בעולם"

ש.  אז תרצה לחדש את הקשר?

ת. לא אמרתי שאני ארצה לחדש אמרתי שאני לא ארצה לפגוע באף ילד זה לא היה   

     מתוכנן.." (עמ'15ש18-25)

 

במצב זה כשאר התובע אינו מתכוון לחדש את הקשר עם הקטין במידה ויתברר כי הוא  בנו, הרי הדבר  לא יועיל לקטין .

על דרך ההיקש אפנה לברע (ת"א) 1364/04  היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית:

"כך גם ייתכנו מקרים אשר בהם אף ללא חשש ממזרות, יכול ולא יהיה מקום להורות על עריכת הבדיקה. לדוגמא ....בנוסף, ייתכנו מקרים ובהם ישתכנע בית המשפט כי גם אם תיערך בדיקה ותיקבע זהותו של האב, לא ייווצר כל קשר בין האב לבין הילד, ולעיתים כי תוצאותיה לא ישפיעו אף על צד מילוי צרכיו של הילד.

יתר על כן, יכול ועצם הידיעה של הילד אודות אב אשר מתכחש להיותו אב, תגרום לנזק לילד במובן ש"אין הצר שווה בנזק המלך", מול השיקולים האחרים".

 

ג.          למעשה נמצא כי אין תועלת של ממש שתצמח לקטין מעריכת בדיקה זו, שכל מטרתה שלילית אבהותו של התובע, כאשר תוצאות בדיקה זו יכולות לאשר או לשלול אבהות זו בלבד ואין בכוחה  לקבוע ,במקרה ויסתבר כי התובע אינו אבי הקטין, מיהו כן אביו. בוודאי אין לדבר על תועלת מבדיקה זו העולה על הנזק שייגרם לקטין.

 

בנוסף, הקטין כיום בן  13 שנים בערך. בעוד כ4 שנים בלבד יגיע לבגרות ואז יוכל הוא להחליט אם יצא למסע אחר אביו מולידו.

 

  1. במצב דברים המתואר לעיל סבורני כי שקלול ואיזון נכון מעלה כי ,הנזק העלול להיגרם לקטין כתוצאה מעריכת הבדיקה, כבד ועולה וגובר על התועלת ו"הצורך " שבעריכתה.

            חיזוק למסקנה זו נמצא בעמדתו המפורטת של ב"כ היועמ"ש בסיכומיה.

 

  1. כזכור התובע לא הצליח להוכיח יש ישנו צורך ממשי בביצוע הבדיקה. התובע העלה טענה כי אי המשך בירור התביעה יגרום לו ולבני משפחתו נזק בלתי הפיך; סתם ולא פירש. למעשה נמצא כי טענותיו של התובע , מתמקדות לפגיעה בזכותו הוא –לדעת מיהו ילדו, ורצנו להסיר הספקות שבלבו; אולם תהיה זכות זו של התובע-לדעת מיהו יוצא חלציו, חשובה ככל שתהיה, זכות זו נסוגה מפני טובת הקטין.

 

  1. לסיכום : בהתנגשות בין הערך בדבר חקר האמת לבין הערך של טובת הקטין – גוברת טובת הקטין , זוהי האמת המשפטית.

בנסיבות העניין  לא מתקיימים התנאים הנדרשים לעריכת בדיקת רקמות כאמור בסעיף 28 ד לחוק מידע גנטי.

 

סוף דבר

  1. על יסוד כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

 

  1. אני מחייבת את התובע בהוצאות ההליך בסך של 5000 ₪. מאחר והנתבעת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי ההוצאות ישולמו לאוצר המדינה.

 

 

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

(ניתן לפרסום  ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים).

 

ניתן היום,  י"ז תשרי תשע"ז, 19 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

                                                                                                 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ