דחיית הארכת אשרת לימודים לאזרח גרמני שחי בארץ קרוב לעשור שנים

הרקע בתמצית:

בפני עתירה של עותר, אזרח רומניה, השוהה בישראל כבר קרוב לעשור שנים. העותר הגיע לישראל לראשונה בשנת 1999. יצוין כי לעותר אחות יהודיה אזרחית ישראל נשואה ליהודי אזרח ישראל. העותר הגיע לישראל ופגש יהודיה אזרחית ישראל עמה התחתן. נישואיו עלו על שרטון ובני הזוג נפרדו. בין לבין החל העותר את לימודיו באוניברסיטת חיפה. עקב גרושיו הופסק הליך קבלת מעמד בישראל והעותר נדרש לצאת את הארץ. העותר פנה למשיב שיאפשר לו להישאר בארץ עד להשלמת לימודיו באוניברסיטת חיפה ובקשתו סורבה.

העותר פנה לבית משפט זה בעתירה כנגד החלטת המשיב שלא לאשר את המשך שהייתו בישראל לצרכי לימודים (עת"מ 3336/06, להלן: " העתירה הראשונה"). ביום 14/1/07 דן כב' סגן הנשיאה, השופט ש. ברלינר בעתירה הנ"ל. בית המשפט נעתר לעותר ואפשר את המשך שהייתו בישראל לצורך השלמת לימודיו עד לסוף חודש אפריל 2008 מועד בו צפוי היה העותר לסיים את לימודי התואר באוניברסיטת חיפה. בית המשפט ציין בפסק דינו כי "..השתכנעתי שהודעתו באשר ליציאתו מן הארץ בתום לימודיו היא הודעה כנה וממשית שאפשר לסמוך עליה...".

בחודש מרץ 2008, בטרם חלוף התקופה הנ"ל, פנה העותר למשיב וביקש כי אשרת הלימודים תוארך לתקופה של שנתיים נוספות. העותר טוען כי מסיבות שאינן תלויות רק בו לא הספיק להשלים את לימודיו. בין היתר טוען הוא כי עקב השביתות (שביתת הסטודנטים בשנה שעברה ושבית המצרים השנה) נמנע ממנו להשלים את לימודיו. לכן ביקש מהמשיב כי תוארך אשרת השהיה בישראל כאמור לעיל. המשיב דחה את פנייתו. מכאן העתירה שבפני.

טיעוני הצדדים:

 העותר טוען כי הרחקתו מישראל וגדיעת לימודיו תגרום לו נזק כלכלי כבד מאחר והשקעתו בלימודים תרד לטמיון. העותר חוזר על התחייבותו, המגובה בערבות אחותו, כי יצא את הארץ מיד בסיום לימודיו. לטענתו, על בית משפט זה להתערב שוב בהחלטת המשיב, כפי שנעשה עת נדונה העתירה הראשונה, ולהורות כי תוארך האשרה שניתנה לו בשנתיים נוספות. 

המשיב מבקש כי העתירה תידחה. מדובר, לטענתו, בהחלטה סבירה שהתקבלה בהתאם לסמכות המשיב, משיקולים עניניים וסבירים ואין עילה להתערב בה. המשיב טוען כי בכלל הוא שלמי שאינו אזרח ישראלי או עולה מכוח חוק השבות אין זכות לשהות בישראל אלא ברשות ולפי אשרה. הסמכות המוקנה לשר הפנים בהענקת אשרות או בסירוב להעניקן היא סמכות רחבה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהחלטתו של המשיב. במקרה זה טוען המשיב כי התנהגות העותר מלמדת על רצונו להשתקע בישראל ובנסיבות אלו לא נפל פגם בהחלטת המשיב שסרב להאריך את אשרת השהיה של העותר בישראל לשנתיים נוספות.   

טיעוני הצדדים פורטו בהרחבה בכתבי הטענות ובפרוטוקול ואין צורך לחזור עליהם.

דיון והכרעה:

דין העתירה להדחות.

בטרם אפרט את נימוקי ראוי להזכיר את הכללים החלים על היקף התערבותו של בית משפט לעניינים מנהליים בהחלטות שר הפנים בעניין הענקת אשרות או דחיית בקשות לאשרות שהיה בישראל. ההלכה בדבר שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים בעניינים אלו פורטה רק לאחרונה בעע"ם 7244/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים - מנהל האוכלוסין ואח', פסק דין מיום 2/7/08, פורסם באתר הרשות השופטת:

http://elyon1.court.gov.il/files/07/220/074/v16/07074220.v16.htm

"חוק הכניסה לישראל מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק. לצורך הפעלת סמכות זו נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב (ראו: בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992) (להלן: עניין קנדל); עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פיסקה 5 (טרם פורסם, 16.3.2006); בר"ם 696/06 אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין, פיסקה 16 (טרם פורסם, 18.12.2006); בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, פיסקה 46 (טרם פורסם, 30.3.2006); עע"ם 11538/05 נטיוסוב נ' שר הפנים, פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.11.2007) (להלן: עניין נטיוסוב)) והמדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל כאמור היא מדיניות מצמצמת לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים (ראו: בג"ץ 656/87 מנצח נ' שר הפנים (לא פורסם, 7.3.1988); עניין קנדל, 521; בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19 (1994); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525 (1997) (להלן: עניין אנקין); בג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים, פיסקה 12 (טרם פורסם, 23.9.2007)). ככלל, רצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהינו אזרח או תושב ישראל לא ייחשב כטעם המצדיק מתן רישיון לישיבת קבע בישראל (ראו: עניין אנקין, 524, 527; בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294 (2002); דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.7.2003); עניין נטיוסוב, פיסקה 6)."

אמנם במקרה זה טוען העותר כי אין הוא מבקש אשרה לשם השתקעות דרך קבע בישראל ואולם גם בעניין זה מסור לשר הפנים שיקול דעת רחב ורק במקרים חריגים יתערב בו בית המשפט.

אין חולק כי החלטת שר הפנים התקבלה בהתאם לסמכותו. סבור אני כי במקרה זה לא ניתן לומר כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטה.

כאשר בוחנים את השתלשלות העובדות והימשכות שהייתו של העותר בישראל לא ניתן לומר כי החשש של המשיב לפיו העותר מבקש להאריך את שהייתו בישראל עד שתהפוך לשהיית קבע הוא חשש התלוש מהעובדות ומהמציאות. יתרה מזו, בעתירתו הראשונה התחייב העותר לסיים את לימודיו ולצאת את הארץ עד לחודש אפריל 2008. התחיבות מפורשת זו הייתה הבסיס להחלטת בית המשפט בעתירה הראשונה. היה על העותר לפעול כדי לממש את התחייבותו ולהשלים את לימודיו בפרק זמן זה.

לא ניתן לקבל את טענת העותר כי עקב השביתות לא עלה בידיו לסיים את לימודיו. בית המשפט יושב בתוך עמו. בשנתיים האחרונות אכן שיבשו שביתות את סדר הלימודים ואולם המוסדות להשכלה גבוהה, ובהם אוניברסיטת חיפה, האריכו את תקופות הלימודים ושינו את הסדרים שנהגו בשנות שגרה כדי לאפשר לסטודנטים להשלים לימודיהם. והראיה היא כי אכן סטודנטים מסיימים את לימודיהם במועד, גם כאשר היו תקופות בהם שבתו הלימודים באופן חלקי או מלא.

ניתן היה לייחס כנות אמיתית לטענת העותר לו היה מראה כי בפועל נותר לו ללמוד שעור בודד או שניים. אלא שהעותר טוען שנחוצות לו שתי שנות לימוד כדי להשלים את לימודיו. בעתירתו הראשונה טען כי נותרו לו רק שני סימסטרים להשלמת לימודיו, שהם שנת לימודים אחת (ראה בפרוטוקול עת"מ 3336/07 עמ' 1 דברי ב"כ העותר ובהמשך דברי העותר). העובדה שחרף הזמן שניתן לו לא התקצרה התקופה לה הוא זקוק להשלמת לימודיו, אלא אף התארכה, מובילה אל המסקנה כי טיעוניו, בין אם בעתירה שבפני או בעתירה הקודמת, אינם מבוססים וכנים.

אוסיף עוד כי העותר גם לא המציא ראיה של ממש בדבר הנזק שיגרם לו אם יפסיק לימודיו בישראל. מן המפורסמות הוא שמוסדות אקדמיים מוכרים ובעלי מוניטין מכירים בלימודים שנרכשו במוסדות מקבילים ברמתם. כך מכירות אוניברסיטאות בישראל בלימודים שנרכשו במוסדות אקדמיים בעלי שם בחו"ל. יש להניח כי לימודים הנרכשים באוניברסיטת חיפה מוכרים גם במוסדות אקדמיים בחו"ל ואם אם אין כך הדבר היה על העותר להמציא אישור מתאים כי לא יוכל לקבל הכרה בלימודיו בישראל במוסדות אקדמיים בארצו. יצוין לעניין זה כי העותר לומד בחוג לסטטיסטיקה, מקצוע שאין לו מאפיינים ישראלים ייחודים. אישור כנ"ל לא הוצג בפני המשיב וגם לא בפני בית משפט זה.