דחיית בקשה להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית - פסקדין

1.         הליך זה עניינו בקשה שהגיש התובע להכיר בתביעה שהגיש, שעניינה שיעור גביית השתתפות עצמית ממבוטחי הקופה בגין מנת תרופה חלקית, כתביעה ייצוגית.  

2.         ההליך נפתח בבית המשפט המחוזי, התקיים דיון, הוסכם על הגשת סיכומים בכתב והסיכומים הוגשו.

3.         ביום 26/5/11 ניתנה החלטת כב' השופטת ד"ר פלפל, לפיה הסמכות לדון בתביעה אינה לבית המשפט המחוזי כי אם לבית הדין לעבודה.

4.         התיק הועבר לטיפולי.

            ביום 20/7/11 התקיים דיון במעמד הצדדים.

            בדיון הודיע ב"כ המשיבה כי בכוונתו לפנות לבית המשפט המחוזי בסוגיית הסמכות העניינית.

            ביום 19/9/11 הגיש הודעה ולפיה אינו עומד על סוגיית הסמכות.

5.         ביום 3/6/12 ניתנה החלטתי לפיה יש לשקול קבלת עמדה מטעם מדינת ישראל בטרם מתן החלטה בבקשה.

            לאחר שהתקבלו עמדות הצדדים בסוגיה, ניתנה החלטה ביום 24/6/12 ולפיה יש לקבל עמדת המדינה בשאלת המצב הרגולטורי בכל הנוגע לגביית תשלומים עבור תרופות ממבוטחים במשיבה, בשונה או בשווה לקופות החולים האחרות.

עמדת המדינה התקבלה לתיק וכן הוגשו סיכומים בתגובה.

6.         העובדות העומדות בבסיס הבקשה.

7.         המבקש, מבוטח בשירותי בריאות כללית.

8.         כפי שטען המבקש, במהלך השנים 2002 עד 2009, רכש תרופות על פי מרשם שהופק ע"י רופאי הכללית, בכמות פחותה מהכמות המסופקת במסגרת האריזה הסטנדרטית.

בכל הנוגע לדמי השתתפות עצמית, חוייב בסכום כאילו רכש את האריזה המלאה.

            כך, לטענתו, כאשר בקופסא סטנדרטית יש 50 כדורים ואילו במרשם שקיבל נכתב 30 כדורים בלבד, קיבל חלק מהאריזה ואולם חוייב בדמי השתתפות עצמית, כאילו רכש קופסא שלמה.

9.         בסיכומי המבקש העלה טענות אלה:

א.         למבקש זכות תביעה אישית בהיותו לקוח של הכללית אשר רכש תרופות כאמור לעיל.

            לפיכך, התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, פרט 1 - תביעה כנגד "עוסק" כמשמעו בחוק הגנת הצרכן ופריט שני - תביעה כנגד מבוטח כמשמעו בחוק חוזה ביטוח.

ב.         עילת התביעה קמה מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד - 1994, חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) תשמ"א - 1981, פקודת הנזיקין {נוסח חדש}, חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979.