דוש ואח' נ' מ. ס. י. שווק זכוכית ומראות בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

1.לאחר שעיינתי בחוות דעת מומחה ביהמ"ש ולאחר שמיעת עדות המומחה והעדויות שהושמעו עד עתה, נחה דעתי כי במקרה דנן ראוי כי ימונה מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש. המדובר בתביעה שהוגשה בגין נזקים שנגרמו לבריכת זרמים שרכש התובע. התביעה הוגשה תחילה נגד נתבעת 1 אשר במהלך התקנת קיר זכוכית בין הבריכה ליחידת השינה בצימר בו הותקנה הבריכה, התנפץ הקיר. התובע טען כי הזכוכית שהתנפצה גרמה לנזקים בבריכה. מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה") קבע כי הבריכה סופקה לתובע כשהיא פגומה וחסרת ערך ממשי ואין כל קשר בין התנפצות הזכוכית לנזקים בבריכה.

לאור חוות דעת זו הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו הוספה כנתבעת, נתבעת 2 ממנה נרכשה הבריכה.

2.עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה, כי השתית מסקנתו בעיקר על דבריו של מר רועי מזרחי מי שהיה בעבר עובד הנתבעת 2 ופוטר .

עפ"י חוות דעת המומחה, מר מזרחי סיפר למומחה כי הבריכה שסופקה הייתה פגומה מלכתחילה. המומחה פרט בחוות הדעת גם את דעתו של מר מזרחי (ראה: סעיף 6, בעמ' האחרון לחוות הדעת) על פיה, אין זה מתקבל על הדעת שיווצרו סדקים משברי הזכוכית. במסקנותיו קבע המומחה: "בהתבסס על בדיקותי וממצאי וכן חוות דעת של מומחה הנתבעת ובפרט המידע המפורט וההגיוני אשר מסר מר מזרחי, הריני לקבוע כי הבריכה סופקה לתובעת כשהיא פגומה...". (הדגשה שלי ר.א.)

בחוות הדעת וגם בחקירתו טען המומחה, כי למרות שעיקר חוות הדעת נסמכה על דבריו של מר מזרחי (..."ובפרט המידע המפורט וההגיוני אשר מסר מר מזרחי"), התבסס בנוסף גם על בדיקותיו וממצאיו שלו. אולם, לא מצאתי בחוות הדעת, או בחקירה, התייחסות פרטנית לטיב הליקויים שנמצאו בהתייחס לאפשרות גרימתם ע"י התנפצות הזכוכית מחד גיסא או אפשרות הסתרתם מעת התקנת הבריכה ככל שמדובר בפגמים שהיו קיימים כבר קודם, מאידך גיסא. כן לא נמצאה התייחסות לאפשרות התפתחותם וגדילתם של חלק מהפגמים (ככל שהיו כבר מלכתחילה והתפתחו עם הזמן).

המומחה ציין בחוות הדעת (בסעיף 7) כי התעוררו בליבו ספקות בעת ביקור במקום באשר לקשר בין התנפצות הזכוכית לנזקים בבריכה, אולם ניכר כי ספקות אלו הגיעו לכלל מסקנה דווקא בהסתמך על דבריו של מר מזרחי.

המומחה מטעם ביהמ"ש מונה על מנת שייתן חוות דעת מקצועית על בסיס בדיקות וממצאים מקצועיים בהסתמך על ידיעותיו וניסיונו כמומחה.

ברי, כי לצורך קביעת מסקנה בהסתמך על עדות עד, לא היה כלל צורך במומחה וביהמ"ש יכול היה לשמוע את העדים ולהגיע למסקנה ביחס למהימנות הגרסאות בשאלה האם המדובר בפגמים אשר היו בבריכה כבר מלכתחילה.

יתכן ובסופו של יום, אכן יעדיף ביהמ"ש עדות עובדתית זו על פני האחרת, לרבות האפשרות שהמדובר בבריכה פגומה מלכתחילה אשר פגמיה הוסתרו על ידי נתבעת 2. יחד עם זאת, מומחה ביהמ"ש כאמור מונה על מנת שייתן חוות דעת ביחס לאפשרות גרימת הליקויים לאחר בחינת הליקויים עצמם, מיקום קיר הזכוכית שהתנפץ והאפשרויות לגרימתם. במקרה דנן,אין בחוות הדעת פירוט של נתונים שבמומחיות על בסיסם גיבש המומחה חוות דעתו,אלא "ספקותיו" מצאו פתרון בעקבות השיחה עם מר מזרחי.

עיון בעדות מר מזרחי כפי שהושמעה בפני מעלה, כי מר מזרחי טען שהפגם שהיה בבריכה מלכתחילה הינו כתם באקריליק למטה וכי בהתחלה ליד הפנאל לא היו פיצוצים וחתכים (ע"מ 1 לפרוטוקול מיום 16/3/11). המומחה לעומת זאת בחוות הדעת התייחס לפגמים נוספים ולא רק לכתם. אין בחוות הדעת התייחסות פרטנית לאפשרות התפתחות אותם הפגמים כתוצאה מאותו כתם באקריליק. זאת ועוד בחקירתו הכחיש מר מזרחי כי כתב את המסמך אשר המומחה ציין בחוות דעתו כי מר מזרחי סיפר לו שכתב. מר מזרחי הכחיש שמדובר בכתב היד שלו או בחתימתו וטען כי לא ראה את המכתב עד להליך המשפטי.

הנה כי כן, סבורני כי הכרעה בשאלת מהימנות הדברים שמסר מר מזרחי צריכה להיקבע ע"י ביהמ"ש ולא על ידי המומחה אשר אמור להשתית חוות דעתו על בסיס נתונים שבמומחיות.

3.זאת ועוד, המומחה קבע בחוות הדעת ובחקירתו באופן נחרץ כי הבריכה כיום חסרת ערך ממשי. יחד עם זאת, מחקירת התובע והמסמכים שהוגשו, עולה כי האירוח בצימר כולל גם כיום שימוש בבריכה המהווה אטרקציה תיירותית וייחודית לצימר. דהיינו, למרות הפגמים נעשה שימוש, לכאורה ללא כל הגבלה, בבריכה. בנסיבות אלו, מן הראוי היה שבחוות הדעת הייתה מופיעה התייחסות למשמעות הפגמים שנמצאו, להפרעה (אם וככל שקיימת), לשימוש בבריכה, ולאפשרות תיקון הליקויים.

כאמור, מלבד קביעה לאקונית כי הבריכה חסרת ערך ממשי (קביעה אשר לכאורה, אינה מתיישבת עם השימוש שנעשה בבריכה כיום), לא נמצאה התייחסות פרטנית בחוות הדעת להערכה הכספית של הפגמים.

4.ההלכה הינה, כי במקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין ביחס לחוות הדעת אינה נוחה והוא אינו יכול להכריע על בסיסה בלבד, או כאשר מתעורר בליבו של השופט ספק ביחס לביסוס חוות הדעת, יטה ביהמ"ש למנות מומחה נוסף. טענת התובע, כי לא נמצא פגם באמינות המומחה, אינה רלוונטית שכן לא מצאתי לנכון לפסול את חוות דעתו המומחה, אלא רק למנות מומחה נוסף על מנת להסיר את הספקות שהתעוררו כמפורט לעיל .

ראה בעניין זה דברי ביהמ"ש (אם כי ביחס למינוי מומחה רפואי נוסף) ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נו'(4) 673 – "מינוי מומחה נוסף, לעומת זאת, יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים בהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו. כשתתקבל חוות דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות דעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהיה להכריע בעת כתיבת פסק הדין. בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן".

אציין כי סמכותו של ביהמ"ש למנות מומחה מיוזמתו בכל עת משלבי הדיון ואף מבלי להזדקק לבקשה מטעם הצדדים מעוגנת בתקנה 130 א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אשר אינה מגבילה סמכות זו במועד כלשהוא (ראה דברי כב' השופט בך בע"א 792/88 ברזילי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה ואח', פד"י מד' (3) 831).

5.אני מודעת למשך הזמן בו מתנהל תיק זה אשר הועבר לטיפולי לפני כשבעה חודשים בלבד זאת לאחר שנידון בפני מותב אחר. כן אני מודעת לעובדה שכבר נשמעו חלק מן העדויות בתיק. יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות,על מנת שאוכל לגבש הכרעה מושכלת, אשר לצרכה יש צורך בחוות דעת מקצועית, אין להסתפק בחוות דעתו של המומחה ומן הראוי שתעמוד בפני חוות דעת נוספת.

6.יחד עם זאת, צודק התובע בבקשתו כי הוצאות מינוי המומחה הנוסף לא יושתו עליו.

אין חולק כי בבריכה מצויים פגמים (אם כי הערכתם הכספית נתונה במחלוקת).