דור אלון נ' מזרחי 7.7.11

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת חנה קלוגמן בת.א 26904-07 ביום 31.8.09, במסגרתו נדחתה תביעה שהגישה המערערת למימוש שטר חוב עליו חתם המשיב, עקב קביעתה של הערכאה קמא לפיה המערערת החתימה את המשיב על שטר החוב בחוסר תום הלב.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.המערערת דור אנרגיה בע"מ הינה חברה שעיסוקה בין היתר באספקת דלק.

2.ביום 5.1.05 התקשרה המערערת עם מר צבי שיץ הבעלים של חברת ד.ש שיווק מוצרי מזון (להלן: "החברה" או "החייבת") בהסכם לאספקת סולר לחברה.

3.ביום 15.5.05 חתם המשיב, מר אהרון מזרחי, על שטר חוב להבטחת תשלום

חובותיה של החברה לפי ההסכם דלעיל.

במועד זה הציגה המערערת למשיב כרטסת הנה"ח של החברה לפיו עמדה יתרת החובה שלה על-0.

4.כ- 6 שבועת לאחר חתימתו של המשיב על שטר החוב החלה המערערת לנקוט כלפיו בהליכי הוצל"פ למימוש שטר החוב, כאשר נכון למועד זה חובה של החייבת כלפי המערערת עמד על סך של כ- 173,000 ₪.

5.המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטר שהתקבלה בהסכמה.

6.בית משפט קמא דחה את התובענה שהגישה המערערת בקבלו את טענת המשיב לפיה עובר לחתימתו על שטר החוב המערערת הסתירה ממנו מידע מהותי שאילו היה נמסר לו היה נמנע מלחתום על השטר.

עוד ציין בית המשפט קמא, כי אין מחלוקת כי כבר במועד חתימתו של המשיב על שטר החוב החייבת עמדה ביתרת חובה בסך 150,000 ₪ אצל המערערת, הגם שחוב זה לא קיבל ביטויו בכרטיס הנהלת החשבונות שלה ולא הוצג למשיב.

לאור האמור לעיל, קבע בית משפט קמא כי ממכלול הראיות שנפרסו בפניו אין ספק כי המערערת ידעה כבר במועד חתימתו של המשיב על שטר החוב, כי החייבת הינה לקוחה בעיתית, ונמנעה מלהציג מידע זה למשיב.

עוד קבע בית משפט קמא כי המערערת הפרה את חובת תום הלב בהחתימה את המשיב על שטר חוב מבלי לשטוח בפניו את המידע האמיתי והמלא על חובות החייבת כלפיה.

בהתאם לקביעתו זו דחה כאמור בית המשפט את תביעת המערערת למימוש שטר החוב.

טענות הצדדים בערעור

7.לטענת המערערת, המשיב ידע והבין היטב את משמעות חתימתו על שטר החוב, הוא קרא את השטר ובעצם חתימתו על שטר חוב ללא סכום העניק למערערת הרשאה לעדכן את השטר במרוצת הזמן, בהתאם לחובות שיצטברו.

המערערת מדגישה בהקשר זה כי העובדה שבעת חתימת המשיב על שטר החוב יתרת החובה של החייבת בכרטסת עמדה על -0, משמעותה היא כי בזמן זה בלבד, לא עומדת יתרת חובה כנגד החייבת, כאשר ברור לכל בר דעת כי בעתיד הקרוב יצטבר חיוב בגין צריכת דלקים לפי ההסכם.

גם המשיב הצהיר בהתייחס לטענת המערערת,כי היה מודע לכך שגובה ערבותו מוגבלת לסכום של 80,000 ₪.

עוד מציינת המערערת, כי המשיב הבין כי הוא ערב לאשראי שניתן לצורך רכישת דלקים, ויכול היה לברר את גובה האשראי, היקף הרכישות שבוצעו על ידי החייבת, ועוד.