דור אלון אנרגיה בעמ נ' ליגטי

פסק דין

1.התובענה שלפניי היא תובענה שטרית, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סכום שטר חוב ע"ס 100,000 ₪, שמשכה חברת אלדיס הנדסה בע"מ (להלן: "החברה") ואשר נערב בערבות "אוואל" ע"י הנתבע.

2.התובעת - חברה העוסקת באספקת דלקים ושמנים, מכרה לחברה שמנים ומוצרי דלק נלווים אחרים, ולהבטחת התחייבויות החברה כלפי התובעת, עשתה החברה שלושה שטרי חוב: הראשון ע"ס 300,000 ₪ שנערב בערבות "אוואל" ע"י סגל אפרים - אחד מבעלי המניות בחברה; שיק נוסף ע"ס 270,000 ₪ נערב בערבות "אוואל" ע"י ה"ה גרינבוים אריה וברקן יוסף; ושטר שלישי – הוא השטר מושא התביעה שלפניי, ע"ס 100,000 ₪ - נערב בערבות "אוואל" בחתימת הנתבע.

3.התובעת הגישה את שטר החוב ע"ס 100,000 ₪ לביצוע במסגרת תיק ההוצאה לפועל מספר 01-84217-07-2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, ובית המשפט נתן לנתבע רשות להביא ראיותיו.

4.בהתנגדות לביצוע שטר, ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית מטעמו, טוען הנתבע טענות ההגנה שלהלן:

א.הנתבע - רו"ח במקצועו, הקים את החברה יחד עם אחרים. הנתבע טוען כי חברה בבעלותו השקיעה בחברה, כאשר הזרימה הלוואת בעלים, וכאשר עפ"י הסכם המייסדים (נספח ב' לתצהיר הנתבע) הוקצו לו 15% מהון המניות הנפרע של החברה. לשותפיו הוקצו, בנוסף למניות רגילות, גם מניות הנהלה, ומנהלי החברה היו ה"ה אפרים סגל, אריה גרינבוים ויוסף ברקן (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי במשך מספר חודשים מאז הוקמה החברה, נתן לה שירותי ניהול כספים, לרבות הגשת דוחות מס, כפי שעולה מן הפרוטוקול, נספח ג' לתצהיר הנתבע.

ב.עיקר פעילות החברה היתה כסוכן שמנים. התובעת הסכימה לתת לחברה מסגרת אשראי ע"ס 800,000 ₪, מאחר ולחברה אין מחסנים. עפ"י ההסכם, תספק התובעת את המוצרים המוזמנים ישירות ללקוחות החברה ותקבל תמורתם מן החברה. לפיכך, כך לטענת הנתבע, הסכימה התובעת כי חובות לקוחות החברה כלפי החברה "ישמשו כבטוחה העיקרית לאשראי הניתן לחברה ע"י התובעת" (סעיף 12 לתצהיר הנתבע) ואילו הערבויות שבעלי המניות של החברה התבקשו לתת – היו בבחינת "ערבויות משניות"; ובהתאם להבטחה זו של התובעת, הסכים הנתבע לחתום על ערבות "אוואל" לחיוב השטרי שבשטר החוב.

ג.לפיכך, טוען הנתבע, על התובעת היה לגבות תחילה חובות החברה מלקוחות החברה, על דרך הטלת עיקולים על נכסי החברה אצל החייבים הנ"ל; כמו כן, טוען הנתבע כי עפ"י מסמכים המצויים בידיו, מגיעים לחברה סך 1,757,758 ₪ מלקוחותיה, נכון ליום 2.12.2007, כפי שעולה מן המסמך נספח ז' לתצהיר הנתבע.

ד.בנוסף, טוען הנתבע, כי הוא חתם על שטר חוב, ולפיכך התנאי להגשתו של שטר החוב לפרעון הוא קיומו של חוב כלפי התובעת. טוען הנתבע כי לאחר שבדק את המסמכים שהעבירה התובעת לעיונו, מגיע הוא למסקנה, כי לא קיים חוב ועל כן אין התובעת זכאית להגיש את שטר החוב לפרעון.

ה.הנתבע טון כי עפ"י נספח ב' לתצהירו, מצא הוא כי 13 תעודות משלוח שסכומם הכולל הוא 49,178 ₪ - כלל אינן קיימות. יוצא אפוא, שהחברה חויבה בסכומן ומאידך החברה לא חייבה את לקוחותיה הסופיים, אשר קיבלו את הסחורה, בתמורת הסחורה . וכיצד מסיק הנתבע קיומן של תעודות משלוח; זאת הוא מסיק מנספח ט' לתצהירו הכולל כל תעודות המשלוח שהוציאה התובעת אל לקוחות החברה.

ו.טענה נוספת אותה מעלה הנתבע היא – כי הוא מצא שבתעודות משלוח אשר הועברו אליו במסגרת הליך גילוי המסמכים קיימות 15 תעודות אינן חתומות ע"י לקוחות החברה (הלקוח הסופי לא חתום עליהן) ולפיכך אין החברה יכולה לחייב את הלקוחות הסופיים שקיבלו את הסחורה בתמורת הסחורה, מאחר, וכאמור, עסקינן בתעודות משלוח בלתי חתומות. ערכן הכספי של התעודות הלא חתומות מגיע כדי סך 82,1652 ₪, כפי שמופיע ברשימה הכוללת תעודות אלה, ואשר צורפה כנספח י"א לתצהיר הנתבע.

ז.עוד טוען הנתבע כי מכלל תעודות המשלוח שהוציאה החברה מחודש 4/07 עד 12/07 (אשר הומצאו לידי הנתבע ע"י התובעת במסגרת הליכי גילוי המסמכים ואשר הוגשו לתיק בית המשפט כנ/4) הוא מצא 87 תעודות משלוח שאינן נושאות חתימה, כי אם "קשקוש". עפ"י רשימה שערך הנתבע - נספח י"ב לתצהירו, ערך הסכום הנקוב בתעודות המשלוח הנ"ל הוא 198,024 ₪. לטענתו, יש להפחית סכום זה מסכום חובו, מאחר ולא ניתן לגבות הסכום הנ"ל עפ"י תעודות משלוח שאינן נושאות חתימת הלקוח, וזהות החותם – אינה ברורה.

ח.בקלסר הכולל את תעודות המשלוח שהנפיקה התובעת (נ/4), מצא הנתבע 48 תעודות משלוח הנושאות חתימה, אולם לא ברורה זהות החותם. לפיכך, לטענתו, אין החברה יכולה לחייב את לקוחותיה (אליהם נשלחה הסחורה ע"י התובעת) עפ"י תעודת משלוח שזהות החותם עליהן אינה ברורה, שכן לא ניתן לוודא כי הסחורה התקבלה אצל הלקוח הסופי.

ט.הנתבע טוען כי ב"כ החברה פנה ללקוחות ששמותיהם מופיעים על תעודות המשלוח הנ"ל ואלה סירבו לשלם כאשר הם טוענים כי לא קיבלו את הסחורה.

י.טענה נוספת בפי הנתבע, והיא - כי חברת כתר שהיתה לקוחה של החברה, ועפ"י נספח ז' לתצהיר הנתבע, חייבת היא לחברה סך 460,415 ₪, כפרה בקיום רובו של החוב הנ"ל במסגרת בקשה להטלת עיקול על זכויות החברה אצל חברת כתר. עוד טוען הנתבע, כי על אף שנפתח תיק הוצאה לפועל נגדו, במסגרתו ניתנו צווי עיקול על נכסי החברה המצויים בידי כתר, התובעת "התרשלה בגביית הכספים מחברת כתר עפ"י צו עיקול שניתן לבקשתה במסגרת תיק ההוצל"פ" וכך התאפשר המצב בו חברת "כתר" שילמה לחברה - בניגוד לצו העיקול - סך של 122,514 ₪, סכום שיש בו כדי לכסות את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע, שכן החוב עומד ע"ס 100,000 ₪ ואילו התובעת היתה דואגת כי חברת כתר תשלם את הסכום הנ"ל עפ"י צו העיקול, היה חובו של הנתבע נפרע. (סעיף 46 לתצהיר הנתבע).

י"א.לבסוף טוען הנתבע, כי נוכח תעודות המשלוח הפגומות, אשר ניפקה התובעת, התכחשו לקוחות אצלם הוטל עיקול על נכסי החברה לקיומו של חוב, ולפיכך לא גבתה החברה סכומים מלקוחות החברה, אצלם הוטל עיקול.

5.מאידך, טוענת התובעת, כי חובה של החברה עומד נכון ליום 22.6.10 ע"ס 485,457 ₪, וזאת לאחר קיזוז סך 310,000 ₪ ששילמו שני בעלי מניות של החברה, גרינבאום וברקן, אשר ערבו לחובות החברה בערבות אוואל בשטר חוב ע"ס 270,000 ₪.

6.עוד טוענת התובעת בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמה, כי בינה לבין החברה נכרת הסכם לאספקת שמנים ומוצרי דלק נלווים, כאשר התובעת סיפקה סחורה ללקוחות החברה והעבירה את תעודות המשלוח לידי החברה - אשר חייבה את לקוחותיה. לטענת התובעת, ההסכם בינה לבין החברה נחתם בחודש 3/05 (נספח ב' לתצהירו של מר טוב אזגורי מטעם התובעת) וכי התובעת מכרה שמנים ומוצרים נלווים לחברה מיד עם חתימת ההסכם ועד חודש 10/07 (סעיף 5 לתצהירו של מר שמואל אורי מטעם התובעת).

7.התובעת כפרה, באמצעות המצהירים מטעמה, בטענה כי הערבות היא "ערבות משנית" כטענת הנתבע. התובעת טענה כי עד להגשת הבקשה לביצוע השטר ואף שהתובעת והחברה ניהלו עסקים, לא העלתה החברה ולו טענה אחת מאלו שמעלה הנתבע היום. מדובר, אפוא, במסע דיג במסמכים שהועברו לנתבע במסגרת הליכי גילוי המסמכים, כאשר החברה ומנהליה הבקיאים בחשבונותיה – לא העלו הטענות שמעלה הנתבע היום.

8.התובעת טוענת כי הסחורה בה חויבה החברה סופקה ללקוחות החברה או למי מעובדי החברה שבמחסני התובעת.