דורון נ' BEST CYPRUS LTD ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לדחיית מועד תשלום האגרה עד יום 31.10.11.

2.למען הסדר הטוב, אפרט בקצרה את ההליכים הרלבנטיים שהתנהלו בטרם הגשת הבקשה דנא.

התביעה דנא, בסך של 169,557,012 ₪, הוגשה על ידי המבקש נגד המשיבות 1 ו- 2 ביום 4.2.10.

לציין כי זו תביעה שנייה שמגיש המבקש נגד אותן נתבעות בגין אותן עילות תביעה. התביעה הקודמת נמחקה בגלל אי תשלום אגרה לאחר שבקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה נדחתה וגם ערעור שהוגש על ההחלטה נדחה.

גם לאחר הגשת התביעה דנא, הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרה.

ביום 15.7.10 נתתי החלטה ובה ראיתי לדחות את בקשת המבקש לפטור מאגרה וקבעתי כי ככל שלא תשולם האגרה תוך 30 יום, תרשם התביעה למחיקה.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת הפטור מאגרה ובמקביל נתבקשתי להאריך את המועד לתשלום האגרה עד למתן החלטה בערעור.

בהחלטתי מיום 9.2.11 הארכתי את מועד תשלום האגרה עד להחלטת בית המשפט בערעור.

ביום 5.6.11 נדחה הערעור על החלטתי שלא לפטור את המבקשת מתשלום האגרה ומשכך היה עליה לשלם את האגרה.

חרף דחיית הערעור לא שולמה האגרה ובהחלטה מיום 10.7.11 קבעתי כי התביעה תרשם למחיקה ביום 1.8.11 ככל שהאגרה לא תשולם עד לאותו מועד.

האגרה לא שולמה ותחת זאת הגיש המבקש את הבקשה דנא ביום 26.7.11, בה, כאמור, מבוקש לדחות את מועד תשלום האגרה.

3.לאחר שעיינתי בטענות בצדדים, בבקשה, בתגובות ובתשובות מצאתי להאריך לפנים משורת הדין את המעד לתשלום האגרה עד ליום 25.9.11 כאורכה אחרונה, כפי שיפורט להלן.

בבקשה נטען שהמבקש החליף את באי כוחו על מנת לקדם את העניין נשוא התביעה. המבקש טוען כי ככל שתמחק התביעה והוא יאלץ להגישה מחדש, יכול שייגרם לו נזק בלתי הפיך שכן הוא חשוף לכך שהנתבעות יעלו טענת התיישנות – טענה שאינה רלבנטית למועד הגשת התביעה המקורית.

המבקש טוען שעשה מאמצים ניכרים לגיוס הכספים לתשלום האגרה וכי הצליח "לעניין" מכרים שלו בתביעה. מכרים אלה הביעו נכונות לסייע לו אך לשם השלמת גיוס סכום האגרה, דרושה לו ולמשפחתו שהות נוספת.

4.המשיבות מתנגדות לבקשת המבקש וטוענות שלא יעלה על הדעת שלאחר שהוגשה תביעה בשנת 2010 טורח המבקש "לקושש" את דמי האגרה. המשיבות 1 ו- 2 מוסיפות כי טענת המבקש ביחס לחשש שבמקרה בו תמחק התביעה תועלה טענת התיישנות – טענה שלא יכולה להעלות ביחס לתביעה דנא (במועד הגשתה המקורי), אין בה מאום מאחר שממילא הועלתה על ידן טענת התיישנות בתגובתן לבקשת המבקש לפטור מאגרה במסגרת התביעה הקודמת שהגיש נגדן. כן נטען כי במסגרת ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לא לפטור אותו מתשלום אגרה בגין התביעה הקודמת שהוגשה נגד המשיבות, קבע בית המשפט של הערעור כי התובענה התיישנה ומשכך הלכה למעשה במסגרת הבקשה דנא, מציג המבקש הצגה כוזבת של עובדות ביודעו כי טענת התיישנות כבר הועלתה בעבר והכל כדי לנסות לשכנע את בית משפט לדחות את המועד לתשלום האגרה.

המשיבות מוסיפות שסעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן:"חוק ההתיישנות") אינו חל בנסיבות דנא נוכח העובדה שמקום בו לא ניתן פטור מתשלום אגרה והתביעה נמחקה עקב היעדר תשלום האגרה, יש לראות את התביעה כאילו לא הוגשה כלל.

כן נטען על ידי המשיבות שבמסגרת ההליכים בין הצדדים, ובכלל זה במסגרת הבקשה לפטור מאגרה, פירט המבקש ביחס למצבו הכלכלי הרעוע הנטען וציין שיש לו חובות בסכומים גבוהים, כי אשתו אינה עובדת וכי בני משפחתו מתקיימים מקצבת ביטוח לאומי. טענות אלה, כך לשיטת המשיבות, אינן מתיישבות עם טענותיו הנוכחיות של המבקש בדבר שהות נוספת הדרושה לו לשם גיוס סכום האגרה מקרוביו .

זאת ועוד, נטען כי במסגרת ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה הדוחה את בקשת הפטור מאגרה נפסק כי על המבקש לשלם למשיבות הוצאות אך המבקש לא שילם הוצאות אלה ומאחר שממילא אינו מקיים את החלטות בית המשפט אינו רואה כל קושי בהמשך ניהול הליכי סרק ועשיית שימוש לרעה בהליכי בית משפט.