דולב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.1.2013 (להלן - הועדה).

2.הועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותה של המערערת בעקבות פגיעה בגבה מיום 25.8.2008. הועדה קבעה קבעה כי לא נותרה למערערת כל נכות המזכה באחוזים. מכאן הערעור שלפני.

3.בבסיס הערעור טענה אחת, והיא כי בהתחשב בכך שהועדה עצמה מצאה בין ממצאיה כי קיימת מיגבלה בכיפוף הגב לפנים – היה עליה לקבוע דרגת נכות, ולו קלה, בגין מיגבלה בתנועות עמוד השדרה, וזאת לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

עוד הוסיפה ב"כ המערערת בדיון כי קיים ממצא של מבחן לסג שלילי דו צדדי אשר יש בו כדי להצביע על קיומה של נכות – ממצא שלא בא לידי ביטוי בהחלטתה הסופית של הועדה.

4.מנגד, טוען המשיב כי הועדה אמנם ציינה את הממצא שהובא בנימוקי הערעור בעת שנערכה בדיקה בשכיבה, אך ציינה גם כי המיגבלה לא נצפתה כאשר הבדיקה בוצעה בישיבה. יש לכן, לטענת המשיב, לקרוא את כלל הממצאים יחדיו – באופן שיצביע על כך כי הועדה ביצעה בדיקה מפורטת שמהלכה הכולל תואר בפרוטוקול והמסקנה המתבקשת ממנה היא כי לא נותרה כל נכות, כפי שקבעה הועדה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.הועדה ציינה בין ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול הדיון בפניה מיום 6.1.2013 כי :

"בבדיקה אורטופדית – רגישות בגב תחתון אמצעי בנקודה סכיאטית משמאל, מסוגלת ללכת על עקבים וקצות האצבעות, מבחן לסג שלילי דו צדדי עם °90, מבחן לסג חיובי דו צדדי ב- °30, בשכיבה על המיטה קיימת הגבלה קלה בכיפוף קידמי של הגב, בעמידה, כאשר בישיבה לצד המיטה והרמת שתי הרגליים אין מיגבלה ואין כאב (כיפוף °90 מעלות של הגב)...."

בסעיף הסיכום והמסקנות ציינה הועדה, בין השאר:

"מבחינה אורטופדית ההגבלה הקלה בכיפוף בעמידה לא נראתה בישיבה עם גב כפוף ב- °90 כשהרגליים מושטות קדימה...".

7.קריאה כוללת של פרוטוקול הועדה ושל הממצאים שצוטטו לעיל מובילה למסקנה כי הועדה לא התעלמה מאותו ממצא של הגבלה בכיפוף הגב בעת ביצוע הבדיקה בשכיבה או בעמידה, אלא שמסקנתה מתבססת על השוואת ממצא זה לממצא שעלה בבדיקה שבוצעה לכיפוף הגב בישיבה ותוך הרמת הרגליים, ואשר העלה כי אין כל מיגבלה בכיפוף. כך גם באשר לביצוע בדיקת לסג וממצאיה. בהתבסס על כלל בדיקותיה הגיעה הועדה לכלל מסקנות רפואיות בדבר היעדר מיגבלה בתנועות הגב. כשקוראים את ההחלטה כולה לא עולה סתירה מהותית בין המסקנה של הועדה לבין אותו ממצא שאליו הפנתה המערערת בכתב הערעור.

מדובר בקביעה רפואית, המבוססת על כלל הבדיקות שנערכו, ואשר הינה מנומקת וסבירה בנסיבות העניין. לפיכך, אין לומר כי נפל פגם משפטי בקביעה זו המצדיק התערבותו של בית הדין.

8.לאור האמור - הערעור נדחה בזאת.

9.אין צו להוצאות.

10.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"ג, (28 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.