דוכין ואח' נ' הד ארצי בע"מ ואח'

פסק - דין

זוהי תובענה לתשלום דמי תמלוגים ששולמו, כך על פי הטענה, בחֶסֶר ובניגוד למוסכם ולתשלום פיצויים בגין פגיעה בזכויות יוצרים.

מבוא ורקע

1.התובעים 1-6 הינם חברי להקת "החברים של נטאשה" (להלן: "הלהקה").

2.הנתבעת 1, הד ארצי בע"מ, הינה חברת תקליטים העוסקת בהפצה, שיווק והפקה של תקליטים. הנתבעות 2 ו-3 הינן "גלגוליה" השונים של הנתבעת, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה דנן נטלו חלק במערכת ההסכמית ששררה בין הצדדים (הנתבעות 1-3 ייקראו להלן יחדיו: "הנתבעת" או "הד ארצי").

הנתבעים 4 ו-5 הינם נושאי משרה בנתבעת אשר לטענת התובעים, היו מעורבים באופן אישי בעוולות ובהפרות נשוא התובענה דנן.

3.למן שנת 1988, הסדירו הצדדים את יחסיהם באמצעות מספר הסכמים עיקריים אשר מפאת חשיבותם לענייננו, נקדים ונפרטם בהתאם למועדי כריתתם. ואלה ההסכמים –

א.הסכם מיום 7/5/1988 שעל בסיסו הופק תקליטה הראשון של הלהקה "החברים של נטאשה" (להלן: "ההסכם הראשון" או "הסכם האומן"). בהסכם זה התחייבה הנתבעת להפיק ולהפיץ את תקליטה של הלהקה ולשאת בכלל העלויות הכרוכות בכך. עוד נקבע בהסכם כי התובעים יהיו זכאים לתמלוגים, שנקבעו כאחוז ממחיר המחירון של התקליט, בניכוי הוצאות ההפקה והמקדמות ששולמו בגין התקליט. תוקפו של ההסכם נקבע ל-12 חודשים מיום חתימתו, כאשר לנתבעת ניתנה האפשרות להארכתו מעת לעת.

ב.הסכם מיום 11/2/90 לפיו התחייבה הנתבעת להפיץ את תקליטי הלהקה ושל מי מבין חבריה (להלן: "ההסכם השני" או "הסכם ההפצה"). במסגרת זו הפיצה הנתבעת את תקליטה השני של הלהקה "שינויים בהרגלי הצריחה" ואת תקליטם של התובעים 1 ו-2 "רוצה ויהיה". התקליטים שיופצו על ידי הנתבעת יימכרו על ידה, כך נקבע בהסכם, בהתאם למחיר המחירון הסיטונאי של הד ארצי, כפי שזה יהיה מעת לעת. תוקפו של הסכם ההפצה נקבע לשלוש שנים, כאשר ניתנה אופציה להארכתו בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 10 להסכם זה.

ג.נספח להסכם ההפצה מיום 18/11/93 (להלן: "ההסכם השלישי" או "הנספח להסכם ההפצה"). במסגרת נספח זה הפיצה הנתבעת את תקליטי הלהקה "רדיו בלה בלה" ו – "נטאשה בהופעה חיה", את תקליטם של התובעים 1 ו-2 "אחלה זאורים" ואת תקליט הסולו של התובע 1 – "חדר משלי".

הסכם זה הוחל, כך על פי הוראותיו, גם ביחס לתקליטים שהופצו מכוח ההסכם השני.

ד.הסכם הלוואה מיום 6/11/2000 (להלן: "הסכם ההלוואה") במסגרתו לווה

התובע 1 (להלן ייקרא גם: "דוכין") מהנתבעת סך של 45,000$. פירעון ההלוואה, כך נקבע בהסכם, יהא באמצעות קיזוז התמלוגים להם יהא זכאי דוכין מהנתבעת, עד לפירעון מלא של ההלוואה.

במסגרתו של ההסכם, הסכים דוכין להפקתו והפצתו של תקליט אוסף מתוך שירי הלהקה (להלן: "תקליט האוסף"), בכפוף לכך שהחלטה על השירים שייכללו בתקליט האוסף תיעשה על דעתו.

עוד הוסכם על הצדדים, כי למן יום 1/4/00 (עדכון למפרע) יעמוד שיעור התמלוגים על 50%.

ה.הסכם פשרה מיום 17/6/02 אשר נכרת בין הנתבעת לבין התובעים 2, 3 ו-4 בגין מחלוקת שנתגלעה בינות הצדדים ביחס לתקליט האוסף שהופץ על ידי הנתבעת במהלך אוגוסט 2001 (להלן: "הסכם הפשרה"). במסגרת ההסכמות אשר הושגו בין הצדדים התחייבה הנתבעת, בין היתר, לחדול מייצור יחידות נוספות של התקליט, כאשר הוסכם כי, זו האחרונה, תהא זכאית למכור את יתרת היחידות שנותרו ברשותה.

4.זאת לדעת, לשלמות התמונה העובדתית, כי הנתבעת חתמה על שני הסכמי הלוואה נוספים, האחד מיום 30/7/97 עם דוכין והשני ביום 25/7/00 עם התובע 2 (שייקרא להלן גם: "שיטרית"). מכוחם של הסכמים אלו הלוותה הנתבעת סך של 80,000 ₪ לדוכין וסך של 150,000 ₪ לשיטרית.

5.עוד יש לידע כי אין מחלוקת בינות הצדדים באשר לעובדה שתקליטה השני של הלהקה – "שינויים בהרגלי הצריחה", אינו מהווה חלק מהמחלוקת נשוא תובענה זו, שכן כלל הזכויות בו הוסבו למר דני תמיר ולחברת "חשיבה יוצרת" שבבעלות האחרון. אין גם חולק כי תקליטו של דוכין "כוכב אהבה", אינו מהווה חלק מיריעת המחלוקת המתבררת בתובענה זו.

6.לבסוף יצויין כי בין שיטרית וחברה שבבעלותו, מחד גיסא, לבין הנתבעת, מאידך גיסא – התנהלה תביעה ותביעה שכנגד בבית המשפט המחוזי מרכז, בת"א 2211-08 (להלן: "התביעה הנוספת"), במסגרתה התבררו, בין היתר, טענותיו של שיטרית ביחס לתקליטו "מסמרים ונוצות".

פסק הדין בתביעה הנוספת ניתן ביום 9/5/10 (מפי כב' השופטת א. שטמר), עוד טרם נסתיימה שמיעת הראיות בתיק דנא.