דוייב נ' חברת אבנר לביטוח בעמ ואח'

פסק דין

1.התובע טוען בכתב תביעתו כי נפגע בנסיבות המהוות תאונת דרכים עפ"י דין, כדלקמן:

"ביום 9.7.01 נפגע התובע בתאונה כאשר ניסה לשחרר ידית בלם חניה של הנגרר, ידית בלם קפצה ופגעה בעינו הימנית של התובע וזו תאונת דרכים" (סעיף 4 לכתב התביעה).

2.בתצהיר עדותו הראשית ת/1 הרחיב קצת יותר התובע אודות נסיבות התאונה וציין כדלקמן:

"4. ביום התרחשות התאונה (9.7.01) ביצעתי עבודות עבור סוזין מערכות באזור קרית חיים. הכנסתי את הנגרר ברוורס מול שער הכניסה והחניתי את הרכב.

5. ניגשתי לפרק את הנגרר מהרכב כדי להשאיר את הנגרר במקום ולשחרר את הרכב לתנועה. האמצעי לבלימת הנגרר הוא בלם יד המצוי בחלק הקדמי של הנגרר (קרוב לרכב). הבלם הוא ידית מתכת.

6. בזמן שמשכתי את ידית הבלם השתחררה הידית בעוצמה רבה ופגעה לי בעין ימין.

7. צרחתי מכאבים וביקשתי עזרה. אשתי דאז היתה עמי במקום והיא לקחה אותי לבי"ח בני-ציון. במקום היו גם אבי מזרחי בעלי המקום ולקוחות שלו שניסו לעזור".

3.השאלה המרכזית בתיק זה היא האם התובע הוכיח את נסיבות התאונה הנטענות, תוך הדגשה כי עליו נטל הראיה והשכנוע בנדון.

4.הנתבעת, שהינה אחת ממבטחי הרכב ו/או הנגרר בביטוח חובה מכחישים את נסיבות התאונה.

דיון והכרעה

5.לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק סבורני כי התובע לא עמד בנטל הראיה והשכנוע המוטלים עליו להוכחות נסיבות התאונה הנטענות, ולהלן אנמק את דבריי:

א.התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית כנספח א' אישור משטרה מיום 26.6.03 כשנתיים לאחר התאונה. על אישור זה רשם בכתב ידו שהאישור ניתן לאחר חקירת משטרה כוללת, חקירת עדים בשטח של האחים מזרחי בקרית חיים (זירת התאונה) (עמ' 8 לפרו' ש' 22).

יחד עם זאת, ולמרות הכחשת הנתבעת את ארוע התאונה, התובע לא טרח להמציא את תיק המשטרה, על מנת שנתרשם כי המשטרה אכן חקרה וגיבשה עמדה כי התאונה ארעה כגרסתו.

מחדל ראייתי זה מקבל משנה תוקף לנוכח עדותו של התובע כי "לקח להם (למשטרה – ח.ש.) הרבה זמן לחקור אותי ולבדוק את האמינות של התאונה. גם הם לא האמינו עד שבא שוטר ועצר את האוטו וראה שבלם היד קופץ" (עמ' 8 לפרו' ש' 26-28).

מכאן עולה לכאורה כי המשטרה חשדה שגרסתו של התובע אינה אמיתית, ולכן חקרה ובדקה נסיבות אלה. ממצאי המשטרה, שלכאורה תומכים בגרסת התובע (כך לגרסתו), מן הראוי היה כי יוגשו לביהמ"ש על מנת להיווכח אלו פעולות חקירה בוצעו ומה המסקנות.

משלא דאג התובע להמצאת תיק המשטרה ובחר להסתמך על עדותו ועל עדות גרושתו בלבד, יש לפרש מחדל זה לחובתו.

ב.לגרסת התובע בתצהירו, אשתו היתה נוכחת בזירת התאונה בעת ארוע התאונה. עובדה זו מאושרת לכאורה גם בתצהיר עדותה הראשית של גרושתו הגב' אורלי סודרי (ת/2).

דא עקא – שבטופס ההודעה על פגיעה בעבודה הוא לא הזכיר את גרושתו כעדה שנכחה במקום, ואף לא את שמם של העובדים הנוספים שהיו במקום.

לשאלה מדוע לא הזכיר עדים אלה בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה השיב: "לא יודע למה" (עמ' 9 לפרו' ש' 28-30).