דויטש נ' שפאר, סיטון , הניג, פילו - פסקדין
|
רע"א בית המשפט המחוזי ירושלים |
22364-01-13
23.4.2013 |
|
בפני : רם וינוגרד |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: רוברט דויטש |
: 1. שפאר 2. סיטון 3. הניג 4. פילו 5. עו"ד |
| החלטה | |
החלטה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה (שהוגשה אף שלא ניתנה החלטה המורה להגישה), ולאחר שהמבקש לא מסר כל הודעה על אף האמור בהחלטה מיום 14.4.13, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.
התביעה המתנהלת בבית משפט השלום בין המשיבים למבקש (בת.א. 5613-02-11) עניינה בדרישת שכר טרחה שהפנו המשיבים כלפי המבקש. עניינה של הבקשה שלפני בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 4.12.12 (כבוד השופטת מ' אביב), שדחה את טענת המבקש לפיה אין הוא חייב בשכר טרחת המשיבים לאחר שפיטרם מייצוגו בהליך הפלילי שהתקיים בפני כבוד השופט א' פרקש בבית משפט זה (במסגרת ת"פ 482/04 מדינת ישראל נ' גולן ואח') ובית המשפט סירב לשחררם מהייצוג. המבקש טעם שבית משפט השלום שגה בכך שלא המתין להחלטתו של כבוד השופט פרקש שנדרש לבקשה זהה במהותה, אותה הגיש המבקש לפניו; טעה בקביעותיו לגוף העניין; ושגה בכך שלא קיים דיון במעמד הצדדים במסגרת הבקשה.
בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 13.1.13, ובמסגרתה טען המבקש, כאמור, כי בית משפט השלום לא המתין להכרעתו של כבוד השופט פרקש בסוגיה זהה. הוא אף הוסיף וטען כי כבוד השופט פרקש ציין בהחלטתו מיום 13.12.12 כי יש צורך בהתייחסות משלימה לטענות. מסיבות שלא הובהרו לא מצא המבקש לנכון להזכיר בבקשת רשות הערעור כי כבוד השופט פרקש דחה את בקשתו, בהחלטה מפורטת ומנומקת, עוד ביום 24.12.12, כשלושה שבועות טרם שהוגשה בקשת רשות הערעור. עניין זה נזכר בתגובת המשיבים, והמבקש נדרש לפיכך להבהיר אם הוא עומד על הבקשה על אף החלטתו של כבוד השופט פרקש, אך לא עשה כן.
לאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט קמא ובהחלטתו של חברי כבוד השופט פרקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. די אם אומר כי הנמקותיו של כבוד השופט פרקש מקובלות עלי, וניתן למצוא בהן מענה לכל טענותיו של המבקש. אשר לטענות הדיוניות: לא הוטלה על בית משפט השלום החובה להמתין להכרעת בית המשפט המחוזי (אף שיתכן שהיה מקום לעשות כן ולו כדי למנוע החלטות סותרות). מכל מקום – משניתנה ההחלטה, וזו תומכת בעמדתו של בית המשפט קמא, ממילא אין עוד כל מקום לטרוניה בהקשר זה. גם הטענה לפיה היה על בית המשפט קמא לקיים בבקשה דיון במעמד הצדדים אינה מעוגנת בדין, שעה שאין מניעה לדון בבקשות מעין אלה על דרך של דיון בבקשה בכתב, ודומה כי זו אף דרך המלך.
לפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין ישא המבקש בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 3,000 ₪.
המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ג באייר תשע"ג, 23 באפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|