דוידי נ' קובי

פסק דין

1.בתיק זה הוגשה תביעה לתשלום שכר עבודה עבור חמישה ימי עבודה בחודש דצמבר 2011 וכן פיצויי הלנה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

2.התיק נקבע לדיון בפני כב' הרשמת חסון. עקב העדרותה, נשמע הדיון בפניי. הצדדים נתנו הסכמתם לשמיעת הדיון על ידי מותב דן יחיד. הדברים מתועדים בפרוטוקול.

3.מחומר הראיות עולה כי התובע הועסק כנהג אישי של הנתבע, במשך חמישה ימי עבודה בחודש דצמבר 2011, עד שעזב את העבודה בשל אי התאמה.

4.התובע לא קיבל שכר עבודה עבור עבודתו.

5.על פי עדות התובע, סוכם על שכר בסך 7,000 ₪ לחודש ובפועל עבד שעות רבות ליום כך שהוא זכאי בנוסף, לתשלום עבוד שעות נוספות.

6.בכתב ההגנה טען הנתבע טענות רבות ובכללן כי התובע הועסק על ידי חברה בע"מ ולא על ידו אישית, כי סוכם עם התובע על שכר גלובלי עבור כל שעות העבודה ולכן אינו זכאי לשעות נוספות.

עוד טען כי ביקש לשלם לתובע את השכר וניהל איתו משא ומתן בענין זה אך לא הגיעו לעמק השווה שכן התובע דרש דרישות מופרזות.

7.עדותו של התובע היתה אמינה. התובע העיד שעבד בכל יום מהשעה 07:00, בכל יום מספר שעות שונה כמפורט בכתב התביעה שהגיש.

התובע העיד שביקש מהנתבע מספר רב של פעמים שישלם לו את השכר וכי הנתבע דחה אותו בלך ושוב ובפועל – לא שילם.

עוד העיד התובע כי לא נאמר לו דבר על חברה בע"מ, לא נמסר לו מסמך כלשהו, לא חתם על מסמך כלשהו.

8.הנתבע אישר בעדותו את כל טענות התובע.

הנתבע אישר שהתובע עבד "משמונה עד שמונה", בצמוד אליו.

אמנם טען שהיו במהלך היום מספר שעות שהתובע לא עבד אלא המתין לנתבע עד שיסיים את פגישותיו, אלא שאישר שהתובע התבקש להמתין לו ולא היה פנוי לשוב לביתו או לעבוד בעבודה אחרת.

הנתבע אישר שסוכם על שכר בסך 7000 ש"ח.

הנתבע אישר שלא שילם את שכרו של התובע ואף לא את הסכום שבו הוא מודה – 1,346 ₪, כמפורט בכתב ההגנה.

הנתבע אישר שלא שילם את השכר אף לאחר שקיבל את כתב התביעה, בחודש פברואר 2013 או בחודש מרץ 2013 ואף לאחר שקיבל יעוץ משפטי.

באשר לזהות המעסיק, הנתבע אישר שלא החתים את התובע על מסמך כלשהו, טופס 101 או הסכם עבודה.

הנתבע אישר שהתובע נשכר לעבוד איתו באופן אישי ולא עם חברה בע"מ. לדבריו:

"אני לא זוכר אם הצעתי שהמשכורת יוצאת מחברה כי הוא הנהג האישי שלי והוא לא עובד בחברה".