דוידוב נ' מדינת ישראל

1. על פי כותרתו של הערר שלפניי, עסקינן בערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) ב-מ"ת 7769-04-18 מיום 26.6.2018 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2. עם זאת, בחינת הטענות המובאות בערר מלמדת כי למעשה מופנה הערר, ברובו, כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ש' זמיר) מיום 6.6.2018, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לאפשר לו לצאת לראיון לצורך בדיקת התאמתו לטיפול במסגרת הקהילה הטיפולית "אילנות".

           בפתח הדברים ראוי לציין כי ככל שעסקינן בהיבטיו האמורים של הערר, הרי שהוא הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בסעיף 53(ג) לחוק המעצרים, וזאת מבלי שהוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד, וממילא מבלי שנתקבלה אורכה להגשתו.

           עם זאת, מטעמים של יעילות דיונית, החלטתי לדון בטענותיו של העורר ביחס לשתי ההחלטות לגופן.

3. משהבהרתי זאת, אפנה עתה לדון בערר שלפניי.

4. ביום 8.4.2018 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק), וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

           בתמצית יצוין כי בכתב האישום מתוארת מעורבות העורר, יחד עם שני אחרים (להלן: המעורבים האחרים), בשוד אלים בביתה של קשישה ילידת שנת 1941 (להלן: המתלוננת), אשר כלל את הפלת המתלוננת על הרצפה, תוך שפניה מופנות לרצפה; ניסיון להצמיד נייר דבק לפיה, בזמן שהיא מנסה להתנגד וזועקת לעזרה; וכן נטילת קופסת תכשיטי זהב מדירתה.

           על פי המתואר בכתב האישום, האירוע הגיע לסיומו רק עם הימלטותם של העורר ואחד המעורבים האחרים מהדירה, לאחר ששכנותיה של המתלוננת, אשר הגיעו למקום בעקבות צעקותיה של האחרונה, נקשו על דלת דירתהּ.

5. יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.