דוידוב נ' שלמה ואח'

פסק דין

1. התובעת ילידת 03/11/92 בת 21.5 כיום, קטינה בעת קרות התאונה ועובדת בנק וסטודנטית לראיית חשבון כיום, עתרה נגד הנתבעים לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שאירעה לה ביום 16/06/09 (להלן - התאונה).

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3.פרופסור צינמן מונה כמומחה מוסכם בין הצדדים להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן – המומחה). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 22/10/12, כי לתובעת נותרה נכות אסטטית צמיתה בשיעור 10% (בגין הצלקת בכתף ימין), וכי לא נותרה לה נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בנוסף קבע המומחה כי בבדיקה "אין חסר נוירולוגי או הפרעה תפקודית", ובכל מקרה אין קשר בין בעיות הגב של התובעת לתאונה.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות אם קיימת על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדויות התובעת והמומחה ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית –

התובעת חולקת על קביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתה, בהתבסס על התיעוד הרפואי לאחר התאונה, היה על המומחה לקבוע כי הנכות הרפואית בתחום האורטופדי הינה בשיעור של 10% וכי הינה קשורה סיבתית לתאונה.

טענה זו נדחית. המומחה, בחוות דעתו, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו בפניי, נותר עקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו, לפיהן בהסתמך על הבדיקות שביצע לתובעת, התיעוד הרפואי לאחר התאונה, תוצאות בדיקות הדימות והעזר ונסיבות קרות התאונה, לא מצא חסר נוירולוגי או הפרעה תפקודית כתוצאה מהפגיעה הנטענת בגב ואין הגבלות תנועה (טווחי התנועה נבדקו על ידו), ועל כן יש לקבוע כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית אורטופדית כתוצאה מהתאונה (עמוד 10 ואילך לפרוטוקול ישיבת 22/01/14; תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 02/12/12).

אשר על כן, קביעות המומחה בחוות דעתו לא נסתרו ושוכנעתי להעדיף קביעות אלו על פני טענות התובעת בעניין זה.

אי לכך, אני קובע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית אסטטית בשיעור של 10%, כאמור בחוות דעת המומחה.

5.2 נכות תפקודית –

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת לעניין הנכות האסטטית ובחקירתו בפניי (לעניין היעדר נכות בתחום האורטופדי), קביעותיי בעניין הנכות הרפואית, ולאחר עיון בתמונות הצלקת, ובשים לב למיקום הצלקת ומקצועה של התובעת, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

5.3. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיה של התובעת כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל -

לפי 10% נכות וללא ימי אשפוז – סך של 19,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום.

5.3.2. הפסדי השתכרות לעבר –

התובעת היתה קטינה (תלמידת תיכון) בעת קרות התאונה, ובהסתמך על טענותיה לעניין הנכות הרפואית והתפקודית, עתרה לפיצוי בראש נזק זה החל מתחילת שנת 2013 (לאחר שחרורה משירות סדיר בצה"ל).

בשים לב לקביעותיי לעניין הנכות התפקודית ולכך שבכל מקרה לא צורפו אסמכתאות כלשהן להוכחת ההפסד הנטען בראש נזק (אישורי אי כושר או אישורי מעביד נוספים, המעידים על היעדרות מעבודתה והפסדי שכר כתוצאה מהתאונה), אני קובע כי לא הוכחו ההפסדים הנטענים ועל כן לא ייפסק פיצוי בראש נזק זה.