פסק דין
שתי התביעות יסודן בנזקים שנגרמו לשניים מבין ארבעת הרכבים המעורבים בתאונה הנדונה.
ההליך
1.נסיבות התאונה בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. שלוש מחלוקות עיקריות עלו: האחת, אחריותם של כל אחד מהנהגים המעורבים לאירוע התאונה; השנייה, היקף הנזקים שנגרמו בעטיה; השלישית, שאלת הכיסוי הביטוחי. וזה פירוט הדברים.
2.מדובר בתאונת צומת. הצומת בו אירעה התאונה הוא צומת מרובע, שאינו מרומזר. עובר לתאונה התובע בת.א. 23172-05-11 ("מוחמד") התקרב לצומת מדרום לצפון, והנתבעת בתביעה הנ"ל ("הילה") התקרבה לצומת מכיוון מזרח למערב. אין מחלוקת כי בכיוון נסיעת רכב הילה הוצב תמרור עצור, אין גם מחלוקת שרכב מוחמד נפגע בדופן הימני מאחור ורכב הילה נפגע מלפנים, וכי כתוצאה מהפגיעה נהדף רכב מוחמד ופגע בשני רכבים חונים. אחד מהרכבים שנפגע הוא רכב התובע בת.א. 47409-11-11 (להלן: "מקריוס"). הרכב הנוסף שנפגע, אינו מעורב בהליך דנן.
3.כאמור, אין מחלוקת שרכב מקריוס נפגע בעודו חונה לצד הכביש, על כן אין מחלוקת כי מקריוס זכאי לפיצוי על מלא נזקיו. הצדדים הגיעו להסכמה כי נזקים אלו יועמדו על סך 26,899 ₪ נכון ליום 13.11.10 (פרוטוקול, עמ' 5 שורות 9 – 20). המחלוקת היא על מי מהצדדים לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם.
4.אשר לתביעת מוחמד. כאמור, אין מחלוקת שבכיוון נסיעת רכב הילה הוצב תמרור עצור, על כן אין גם מחלוקת בדבר אחריותה של הילה לאירוע התאונה. עם זאת, יש מחלוקת לגבי היקף הנזק שנגרם לרכב מוחמד ולגבי אשמו התורם של מוחמד לאירוע התאונה, לטענת הילה יש לייחס למוחמד אשם תורם בשיעור שלא יפחת מ – 50%. מחלוקת נוספת היא בין הילה ובין מבטחת רכבה, ולטענת המבטחת, אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה.
נסיבות התאונה והאחריות לה
5.שני עדים העידו לגבי נסיבות התאונה, והם שני הנהגים המעורבים: מוחמד והילה.
6.מוחמד העיד כי הוא חצה את הצומת, ולקראת סופו פגע ברכבו בצידו הימני אחורי, רכב הילה. כתוצאה מהפגיעה הוסת הרכב ימינה ופגע בשני רכבים חונים. מוחמד העיד שבמהלך התאונה הוא נחבל ופונה לבית חולים, ועל כן אינו זוכר יותר דבר. בחקירתו הנגדית העיד כי לא הבחין ברכב הילה טרם הפגיעה (עמ' 32 שורות 5 – 9).
7.הילה העידה שהיא התקרבה לצומת ולפניה ובצמוד לה, נסע רכב של חברים. הרכב לפניה חצה את הצומת, וגם היא החלה לגלוש בנסיעה איטית לתוך הצומת. לפתע הגיח מצידה השמאלי ובמהירות מסחררת רכב מוחמד, פגע ברכבה, והמשיך ופגע בשני רכבים חונים עד שנעצר. לטענתה רכבה ניזוק קלות, ועלות תיקון הנזק עלתה כדי 500 ₪ בלבד.
8.בחנתי את מכלול הראיות. אין למעשה מחלוקת כי זכות הקדימה נתונה לרכב מוחמד וכי בכיוון נסיעת רכב הילה הוצב תמרור עצור. מכאן שהילה לא כיבדה את זכות הקדימה הנתונה לרכב מוחמד ולא צייתה לתמרור המוצב בכיוון נסיעתה. עוד עולה כי רכב מוחמד נפגע בקצה הדופן הימנית אחורית (תמונות ת/3) של הרכב, ומכאן שמרבית הרכב חלף כבר על פני הצומת. ממוקד הפגיעה עולה עוד כי רכב הילה הוא שפגע ברכב מוחמד. לאור זאת יש להסיק כי מרבית האחריות לתאונה רובצת על הילה.
9.עם זאת יש לייחס למוחמד אשם תורם. מוחמד העיד כי לא הבחין ברכב הילה טרם הפגיעה, ולא הובהר מדוע הוא לא הבחין בו. זאת ועוד, הפגיעות ברכב מוחמד וברכב מקריוס הן משמעותיות, ולאור זאת יש להסיק כי מוחמד לא התאים נהיגתו לתנאי הדרך והמקום, ומהירות נסיעתו היתה גבוהה מהמצופה והסביר בנסיבות העניין.
בהתחשב במכלול הנסיבות אני אומדת את אשמו התורם של מוחמד בשיעור של 20%. עם זאת אין מדובר באשם תורם המבסס עילה לתביעה, ובתביעת מקריוס תישא הילה, או מבטחת רכבה, לבדה.
היקף הנזק שנגרם לרכב מוחמד
10.מוחמד מבסס תביעתו על חוות דעת שמאי מטעמו, ת/5. לא הוצגה חוות דעת נגדית והשמאי לא נדרש לחקירה. לפי האמור בחוות דעת השמאי, הרכב נבדק ביום 15.11.10, היינו יומיים לאחר התאונה. במהלך החקירה הנגדית טען ב"כ הילה כי הנזקים הנטענים אינם נראים בתמונות הנזק, וכי התובע העצים נזקיו. אינני מקבלת טענות אלו, שמשמען כי לאחר התאונה ניזוק הרכב בתאונה נוספת, אף שהרכב נבדק סמוך מאוד לתאונה. אין כל ראייה לכך.
מוחמד לא צילם את תמונות הנזק אלא השמאי, ואין מקום להסיק לגבי קיומם או העדרם של הנזקים מתוך תמונות הנזק כשלעצמן. בנסיבות אלו, יש לקבל את מסקנות השמאי כמפורט בחוות דעתו, שלא נסתרה.
11.אשר לעלות התיקון. התובע הציג חשבונית מהמוסך, ת/4, והעיד כי שילם למוסך עבור התיקון. אומנם התובע לא הציג קבלה או שיקים לתשלום, אך מדובר באדם פרטי, ולא הוכח כי היה באפשרותו לתקן את הנזק בעלות פחותה, או כי כך נעשה. לאור האמור הוכח במידה הנדרשת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי.
12.המסקנה היא שמוחמד זכאי לפיצוי על 80% מנזקיו כאמור בכתב התביעה, למעט פיצוי בגין ראש נזק של עוגמת נפש, שלא הוכח.
הכיסוי הביטוחי