דוד נ' סדש עפולה בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס 1,671 ₪ בה עותרת התובעת, בעלת רכב מסוג טיוטה (להלן: "הרכב") לחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזק שנגרם לרכבה עקב תדלוק דלק מהול במים את הנתבעת ביום 09.06.2010.

הנתבעת הינה הבעלים והמפעילה של תחנת דלק בה תודלק רכב התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה זו.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 09.06.2010 תדלקה התובעת את רכבה בתחנת הדלק של הנתבעת, שם היא נהגה לתדלק באופן שוטף וקבוע. לאחר סיום התדלוק ויציאתה מהתחנה, חשה התובעת רעידות ברכב. בבוקר יום המחרת, הוכנס הרכב ע"י בעלה של התובעת לבדיקה במוסך, ושם התברר כי הדלק ברכב מהול במים. כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לשלם בעבור ניקוי מערכת הדלק והמנוע.

בתמיכה לתביעתה, צירפה התובעת קבלה בדבר תדלוק הרכב בתאריך 09.06.2010, קבלות נוספות מעידות על תדלוק שוטף בתחנה של הנתבעת, וקבלה של מוסך א. ב עפולה בע"מ בדבר עלות התיקון שבוצעו ברכב.

נטען כי כל פניותיה של התובעת אל הנתבעת על מנת לפצותה בגין נזקיה, עלו בתוהו.

מכאן התביעה בפניי, במסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בנזקים שנגרמה לה, לטענתה, עקב מהילת הדלק במים, לפי הפירוט הבא: עלות התיקון בסך של 665 ₪, הפסד ימי עבודה של התובעת ובעלה בסך 694 ₪ ועלות הדלק בסך 312 ₪, סה"כ 1,671 ₪

הנתבעת, בכתב הגנתה, טוענת כי דין התביעה להידחות.

הנתבעת מכחישה, כי התקלה שנתגלתה ברכב מקורה בדלק מהול במים. לטענתה, הדלק שנמכר ע"י הנתבעת נבדק על ידי הרשויות ונמצא תקין.

עוד טוענת הנתבעת, כי לא נתקבלו תלונות על תקלות ברכבים שתדלקו באותו יום, אודות הימצאות מים בדלק.

בדיון שנערך בפניי העידו התובעת ונציגי הנתבעת, מר נסים צפרוב ומר שלו, ואלה חזרו על עמדותיהם הנ"ל.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שבפניי, אני סבורה כי דן התביעה להתקבל, בחלקה, ולהלן יובאו טעמיי.

לדידי, התובעת הרימה את נטל הראיה והשכנוע והוכיחה לביהמ"ש באמת מידה של מאזן ההסתברויות שגרסתה עדיפה על פני הכחשותיה של הנתבעת.

לעניין זה, הקבלה ממוסך א. ב עפולה בע"מ בו תוקן הרכב, שצורפה לתביעה, ובה צויין כי אותרו שאריות מים במיכל הדלק, תומכת בגרסתה של התובעת, ולפיה הנזק ברכב הוא אכן כתוצאה ממים במיכל ואשר מקורו בדלק לא נקי.

עוד הוכיחה התובעת, כי אכן תדלקה את רכבה בתחנת הנתבעת עובר לאיתור התקלה ברכבה וכי נהגה לעשות כן באופן שוטף בתקופה שקדמה לאירוע. בנוסף הוכח בפניי, כי הרכב הוכנס לתיקון במוסך כבר למחרת יום התדלוק, היינו בתאריך 10.06.2010, כעולה מהקבלה שסופקה ע"י מוסך א.ב עפולה בע"מ.

מנגד, לא הביאה הנתבעת לפתחו של ביהמ"ש ראיות היכולות להפריך את טענות התובעת. היא הסתפקה אך ורק בהטלת ספק בדברי התובעת. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לגבי האופן בו מנוהלת התחנה, מידת הפיקוח שנעשה עליה ועל העובדים במקום ונהלי העבודה המונהגים בה. גם הטענה לעניין תדלוק רכבים נוספים באותו דלק לא הוכחה ולא הובא בעניינה עד שעבד בתחנה במועד הרלוונטי או תדפיס כלשהו המתאר את מכירת הדלק באותו יום.

בהעדר ראיות, כאמור, אני מקבלת את עדות התובעת וקובעת כי סופק לה בתחנת הנתבעת דלק לא תקין, מהול במים ואשר גרם לנזקי רכבה.

אשר להיקף הנזקים, התובעת נמנעה מלצרף תיעוד כל שהוא לטענותיה ומרבית מסכומי הנזק שנתבעו הם בגדר הערכות. כך, לא הוכח אובדן ימי העבודה הנטען.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בעלות תיקון הרכב בסך 665 ₪ וכן עלות הדלק בסך 140 ₪, סה"כ 805 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

רכיבי הנזק הנוספים לא הוכחו.