החלטה
בפניי ערר על החלטת בית משפט שלום ברמלה מיום 19.5.11 (כב' השופטת ליאורה פרנקל- שיפמן), לפיה דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, לאפשר לו לשוב ולהתגורר בביתו בירושלים, כמו גם לעבוד בעסק המנוהל על ידי אחיו, הכל לשם סיוע למשפחתו.
ביסוד הערר,הליך ארוך וממושך, שתחילתו בכתב אישום שהוגש נגד העורר בחודש מרץ 2010, המייחס לו שורה של עבירות שעניינן איומים וגרימת נזק במזיד כלפי שופטת בית משפט שלום בירושלים, השופטת אנה שניידר. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 28.9.09 דקר העורר באמצעות דוקרן מאולתר שני צמיגים של רכב, בבעלות השופטת שניידר, וכן בתאריך 27.2.10 שב העורר וחיבל ברכבה, כאשר באמצעות דוקרן מאולתר, הרס את ארבעת צמיגי הרכב.
בנוסף, חרט העורר, על פי כתב האישום, על מכסה המנוע של הרכב, באמצעות הדוקרן את המילים: "את ובייניש = רצח" , וזאת בכוונה להפחיד.
באישום נוסף, מיוחסת לעורר עבירה של העלבת עובד ציבור, בכך שבמשרדי ההוצל"פ של בית המשפט השלום , בתאריך 28.3.06, כינה העורר את רשם בית המשפט "רשע" וכן ציין בבקשה בכתב, בין היתר, "אני מציע לך לא לחפש אותי, רשע", עוד הוסיף וכינה את הרשם "מנוול", ודרש ממנו להפסיק "לסכסך אישית" תוך ניצול סמכותו בינו לבין אחרים.
אישום נוסף המיוחס לעורר, אף הוא משנת 2006, הינו איומים שאיים לכאורה, על רשם ההוצל"פ, מר נמרוד פלקיס, בכך שאמר לו "אני עוד אטפל בזה, אנחנו עוד ניפגש".
ביחד עם כתב האישום, הוגשה נגד העורר בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.
מבלי להיכנס להשתלשלות ההליכים, יצוין כי על פי החלטה בערר של בית המשפט המחוזי בירושלים, שוחרר העורר לחלופת מעצר, הגם שבית המשפט הדגיש בהחלטתו, כי לנוכח חומרת העבירות ומהותן, אין לאפשר חלופת מעצר בעיר ירושלים, מקום מגוריה של השופטת שניידר.
בנסיבות אלו ולאחר שאותרו ערבים מתאימים, שוחרר העורר למושב זכריה, תחילה למעצר בית מלא ובהמשך, למעצר בית חלקי, על מנת לאפשר לו לעבוד ולפרנס את משפחתו.
עתה, במסגרת העיון החוזר, ביקש העורר, כאמור, לשוב להתגורר בירושלים.
באשר לנסיבותיו האישיות של העורר, מדובר באדם יליד 1957, אשר לחובתו 15 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הן מילולית והן פיזית. העורר ריצה בעבר תקופות מאסר, ותלויים ועומדים כנגדו שני כתבי אישום. יחד עם זאת, יצוין כי מרבית הרשעותיו ישנות, כאשר האחרונה משנת 2002.
העורר נשוי בשנית, אב לתשעה ילדים וסב ל-12 נכדים.
אשתו חולה במחלה סופנית, ובתו בת ה-12 חולה במחלת האפילפסיה ונזקקת לפיקוח 24 שעות ביממה.
שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל סף תסכול נמוך, אשר במצבים של חוסר הסכמה או התנגדות, נוטה לפעול באופן מניפולטיבי וכוחני. הוא מתקשה לראות את החלקים הבעייתיים באישיותו ובהתנהגותו, מציג עצמו כקורבן ונוטה להעביר את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים. עוד ציין שירות המבחן, כי מערכת יחסיו של העורר עם אשתו מאופיינת, כיום, בתלותה של האישה בעורר. שירות המבחן הוסיף כי העורר נוטה לפעול באופן כוחני ומניפולטיבי, וכי קיימת רמת סיכון גבוהה בעניינו.
ראוי לציין כי התרשמות זו הינה מתאריך 24.3.10.
מלכתחילה, בית המשפט ראה בחומרה יתרה את העבירות המיוחסות לעורר, אשר על פניהן מבטאות את זלזולו של העורר במערכת המשפט והאכיפה, העדר מורא וחוסר יכולת להרכין ראש בפניה.
יחד עם זאת, לנוכח נסיבותיו הקשות של העורר ומשפחתו, ראה בית המשפט לנכון להורות על שחרורו, כאמור.
חרף העובדה שההליך נגד העורר נפתח לפני למעלה משנה, טרם החל הדיון לגופו, בשל בעיות שעניינן העברת חומר חקירה, איתור חומר חקירה וטיפול בתעודת חיסיון. בנסיבות אלו, נקבע דיון, למענה נוסף בתחילת חודש ספטמבר 2011, וטרם נקבע מועד להוכחות, הגם שברי כי העורר כופר בכל העבירות המיוחסות לו.
העורר מפנה את חיציו להתמשכות ההליך, הגם שלא בא בטרוניה על כך נגד לשכת התביעות, ברם לטענתו, בעצם התמשכות ההליך, לאורך למעלה משנה ובהינתן העובדה שבמהלך תקופה זו, הקפיד העורר על תנאי השחרור ובעיקר, בהתחשב במצבן הבריאותי הקשה של אשתו ובתו, הזקוקות לנוכחותו ולסיועו עתה יותר מבעבר- יש לאפשר לו, לטענתו, לשוב ולהתגורר בביתו, במחיצתן, על מנת שיוכל לסייע להן ולהפחית מסבלן.
בהחלטתו, התייחס בית משפט קמא לטיעוניו של העורר, הביע הזדהות עם מצבן הקשה של אשתו ובתו, ויחד עם זאת, סבר כי בשל חומרת העבירות וייחודן, לא ניתן להמיר את חלופת המעצר הקיימת בחלופת המעצר בירושלים. בית המשפט הטעים בהחלטתו, את הכעס הרב האצור בלב העורר, אשר ביטוי לו ניתן למצוא בהתנהגותו במהלך הדיון שהתקיים בפניו, כמו גם עולה מתוך תסקירי שירות המבחן, כעס אשר בעטיו אין מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר.