דהן נ' מ.מקומית גן יבנה

פסק דין

1.התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 5,000 ₪.

2.לטענת התובעת, בחודש נובמבר 2007 גילה אחיה, לאחר שעיין בתשלום מיסי הארנונה שמשלמת התובעת, כי קיימת טעות ברישום גודל הנכס עליו משלמת התובעת מיסי ארנונה. כך שבמהלך 10 השנים האחרונות - עד שנת 2007 - שילמה מיסי ארנונה עבור שטח שגודלו 155 מ"ר שכולל דירה ומחסן. בחודש דצמבר 2007 פנתה התובעת למחלקת הגבייה של הנתבעת בבקשה למדידה חוזרת של הנכס, ואכן בחודש מרץ 2008 נערכה מדידה של הנכס, וממנה עלה כי גודל הנכס הינו 136 מ"ר. בשל טעות זו השיבה הנתבעת סך של 616 ₪ לתובעת בגין תשלום הארנונה העודף של שנת 2008.

3.כעת עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה 5,000 ₪ וזאת בגין 7 שנים הקודמות לשנת 2008, בהן שילמה מיסי ארנונה גבוהים ממה שהיה עליה לשלם.

4.הנתבעת בכתב הגנתה – כמו גם בדיון - טענה כי אין סמכות לבית משפט זה לדון בתביעה, שכן הנתבעת לא מיצתה את ההליכים שעמדו לרשותה, וזאת בשל הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "החוק" ), אשר קובע בסעיף 3 הימנו, כהאי לישנא:

"(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעתהתשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: ....

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו".

ועוד – סעיף 6 לחוק קובע כהאי לישנא:

"(א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר. (ב) על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים;".

קרי, על התובעת היה להשיג על החלטת הנתבעת באשר לדרישת תשלום הארנונה שאיננה תואמת את הגודל האמיתי של הנכס בפני מנהל הארנוה. ובאם לא הייתה מתקבלת השגתה, יכלה אז לערור עליה כפי שמתואר בסעיף 6 הנ"ל.

מכאן, שבית משפט זה נטול סמכות לדון בתביעה.

5.בשים לב לכך שבית המשפט איננו מוסמך לדון בתביעה זו, ומשלא מיצתה התובעת את ההליכים שעמדו לרשותה על פי החוק, אזי, לא נותר לי אלא לדחות את התביעה.

6.לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

7.המזכירות תשלח פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב טבת תש"ע, 29 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.