דהן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

החלטה בבקשה לביטול החלטת הנאמן לפי סעיף 150

החייב מבקש בבקשה זו לבטל את החלטת הנאמן שהאריך את המועד להגשת הוכחת חוב על ידי מס הכנסה. צו הכינוס ניתן ביום 29.6.06, והומצא למשרדי מס הכנסה ביום 14.7.06. הצו פורסם ברשומות ביום 6.9.06. הוכחת החוב הוגשה ביום 25.2.07. הארכת המועד התבססה על טענת מס הכנסה, כי עקב המלחמה בצפון, היו משרדיו סגורים בין התאריכים 15.7.06- 16.8.06.

אני דוחה את טענת הנאמן והנושה, כי החייב אינו בעל ענין באשר להוכחות החוב, ואינו רשאי לערער עליהן. אכן, הוא אינו מערער עליהן, משום שהוא אינו רשאי, כי הסעיף המדבר על ערעור מדבר על ערעור הנושה ולא על ערעור החייב, אבל הוא בודאי בעל ענין, כמי שעליו לשאת בתשלום החובות. על כן, הוגשה הבקשה כבקשה למתן הוראות ולא כערעור, ויש לדון בה לגופה.

הנימוק שהעלה הנאמן להארכת המועד, לפיו שלפיו האיחור מונה "תקופה שלא עולה על 3 חודשים" אינו יכול לעמוד. כל איחור בהגשת הוכחת החוב מצריך "נימוקים מיוחדים שיירשמו" כמצוות סעיף 71 לפקודה, בין אם הוא איחור של יום אחד ובין אם הוא איחור של חודש או חודשיים (רע"א 9181 הבנק הבינלאומי נ' נשר). האיחור פוגע בשוויון בין הנושים, ויש להצדיקו בנימוקים מיוחדים כדי להאריכו . אני דוחה כל חלוקה בין נימוקים "מהותיים" ל"פרוצדוראליים". שוויון בין הנושים הוא מהותי ויש לו ביטוי פרוצדוראלי. צורת הגשת הוכחת החוב היא מהותית ולכן יש לה ביטוי פרוצדוראלי כפי שנקבע. במיוחד הדברים קל וחומר שעה שעסקינן בגוף גדול ומסודר המיומן בהגשת הוכחות חוב ובספירת מועדים.

צדק הנאמן כאשר התחשב בכך שמשרדי מס הכנסה היו סגורים עקב המלחמה למשך חודש. לפיכך, אם סופרים את המועד להגשת הוכחת חוב מיום 14.7.06, המועד חלף ביום 14.2.07, 11 יום לפני שמס הכנסה הגיש את הוכחת החוב מטעמו. לא ניתנו נימוקים מיוחדים להארכת מועד מעבר לאותו חודש, ולכן, שגה הנאמן כאשר האריך את המועד ללא נימוק המצדיק את הארכת המועד.

ואולם, מס הכנסה טען שאין כלל איחור בהגשת תביעת החוב, מאחר שצו הכינוס פורסם ברשומות ביום 6.9.06, וזה המועד ממנו יש להתחיל לספור את התקופה של 6 חודשים שבה יש להגיש הוכחת חוב. הנאמן לא התייחס לכך בהחלטתו. בתגובתו ציין מספר החלטות של בתי משפט מחוזיים, המונים את תקופת ששה החודשים מיום פירסום צו הכינוס ברשומות ולא מיום המצאתו לנושה. סעיף 71 מדבר על מועד הנמנה ממתן צו הכינוס. הפסיקה כבר הרחיקה מעבר למועד זה, ומועד זה אינו נחשב כלל כמועד תחילת התקופה. השאלה היום היא איזה מועד רחוק יותר מאשר המועד הנקוב בסעיף יחשב כתחילת התקופה. מטרת קביעת המועד היא שוויון בין הנושים. השוויון מושג יותר כאשר יש מועד אחד קבוע לכל הנושים, מאשר מועד ספציפי לכל נושה, איש איש לפי ידיעתו. לכן, אני מצטרף לעמדת בתי משפט מחוזיים אחרים, המונה את תקופת 6 החודשים מיום הפירסום ברשומות, כאשר הוא מאוחר לידיעת הנושה בפועל. לפיכך, לא היה כלל איחור, ואין צורך להאריך מועד.

אני דוחה את טענת החייב שהוא נפגע מההחלטה משום שהניח שהנאמן ידחה את הוכחות החוב של מס הכנסה שהוגשה באיחור, ובהתאם להנחה זו הגיש בקשה להפטר המתעלמת מחובו למס הכנסה. לא היה בסיס להנחה זו של החייב. היה ידוע לו היטב, ועל כך ודאי קיבל יעוץ משפטי מעורכי הדין המייצגים אותו, שניתן להאריך את המועד מנימוקים מיוחדים לפי סעיף 71 לפקודה. אם בחר להניח שהנאמן לא יפעל לפי סעיף 71, עשה זאת על אחריותו. קל וחומר, כאשר לא היה כלל איחור.

לפיכך, אני קובע כי אמנם טעה הנאמן בהאריכו את המועד, אבל לא היה צריך כלל להאריך את המועד משום שהוכחת החוב הוגשה בתוך המועד. לכן, היה על הנאמן להתחשב בה, לדון בה ולהחליט בה לגופה, כפי שעשה. אני דוחה את הבקשה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"א, 27 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: