דהאן-פומבר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל חשד לנהיגה במהירות העולה כדי 151 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברה התעבורתי של הנהגת היא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה הריני קובע כדלקמן:

מעיון בחומר החקירה עולה כי קימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של המבקשת, וכיוון שב"כ המבקשת הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, לא אפרט בנושא.

אין צורך להכביר מילים במסוכנות של עבירת הנהיגה במהירות מופרזת ולבטח במהירות של 151 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות של עד 90 קמ"ש, ואין לי אלא להפנות לעניין זה לפסיקה ענפה של ביהמ"ש המחוזי והעליון.

כמו כן המדובר בנהגת משנת 1988, לחובתה 6 הרשעות קודמות, שהן עבירות בטיחותיות מהותיות, מהן אור אדום, נהיגה שלא בכיוון החץ ו-3 עבירות מהירות (באחרונה הורשעה בינואר 2010), ואציין שאך לפני מספר חודשים הסתימה לה תקופת פסילה על תנאי, שגזר עליה בית המשפט לתעבורה בת"א בעבירה זהה בשנת 2008 – כך שגם אם אקח עניין זה בפרספקטיבה של 23 שנות נהיגה, הרי יש ממש בטענה כי בהמשך נהיגתה של המבקשת יגרם סיכון למשתמשי הדרך.

לא מצאתי בנסיבותיה האישיות כל נימוק להפחתת הפסילה המנהלית, אציין כי מסקנתי זו לא השתנתה גם מששקלתי היטב את שיקולי פרנסתה של המבקשת כחוקרת בחברת הי-טק והיותה גרושה המטפלת בשני ילדים.

ביהמ"ש מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים, ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה שנקבעה בחוק.

במצב עניינים זה, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.

בנסיבות אילו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהגת עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ז אדר א תשע"א, 03 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.