דדיאשווילי נ' רופא שיניים ואח'

החלטה

התובעת הגישה כתב תביעה ובו ייחסה לנתבע 1 מעשים של רשלנות רפואית בעת שטיפל בשיניה.

הנתבע 1 טוען שהוא רק טכנאי שיניים ולא טיפל בתובעת כלל. הוא מבקש שתצורף כנתבעת נוספת רופאת השיניים שלטענתו טיפלה בתובעת (ובמרפאתה הוא עובד). הנתבע 1 סבור שהשתתפותה של הרופאה בהליך נחוצה, שכן בלעדיה לא יוכל להשיג את התיעוד הרפואי על הטיפול שנתנה לתובעת.

הוא מניח שהתובעת בחרה לתבוע אותו ולא את הרופאה מטעמים פסולים, שאם לא תשתתף הרופאה בהליך עלולות להפגע זכויותיה וגם שצירופה להליך, יחסוך כפל התדיינויות, שכן בתביעה זו ובתביעה הצפויה נגד הרופאה צפויים להדון עניינים דומים.

התובעת עומדת על טענתה שמי שטיפל בה הוא הנתבע 1 – ולא הרופאה שאת צירופה כנתבעת הוא מבקש. ממילא לא ניכרים על פני הדברים טעמים פסולים או סבירות שצפויות להתנהל שתי תביעות מקבילות באותו ענין שבהן ידרשו בתי משפט שונים לברר שאלות זהות. לא נראה לי נכון לכפות על התובעת נתבעת שנגדה אינה מעלה כל טרוניה. אם יצליח הנתבע 1 להוכיח שלא הוא שטיפל בתובעת, ממילא תצליח הגנתו ולשם כך אין הכרח שהרופאה תהיה בעל-דין בהליך. יתכן שהרפואה תהיה דרושה כעדה במשפט, אך איני רואה כל סיבה לכך שתצורף כנתבעת. גם את התיעוד הרפואי ניתן להשיג מהרופאה בלי להפוך אותה לבעלת דין. כדי לאפשר לנתבע 1 להתגונן (ולאסוף תיעוד רפואי) כל שנדרש היא חתימה של התובעת על טופס ויתור על סודיות רפואית ומעמדו לענין זה אינו שונה ממעמדו של כל נתבע בשל נזק גוף.

ולבסוף, אם הרופאה עצמה סבורה שאינטרס שלה מחייב שתצורף כנתבעת, עליה לבקש זאת בעצמה. אם הנתבע 1 דואג לאינטרס שלה, ידאג להעביר לה החלטה זו ואת כתב התביעה – והיא בוודאי תמצא דרך להגן על האינטרסים שלה בעצמה.

לאור זאת הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"א, 02 יוני 2011, בהעדר הצדדים.