פסק דין
בפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כב' הרשם שמעון רומי), מיום 15/8/10 בת"ט 10-02-36197, שעניינה דחיית התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצל"פ 1201341109.
העובדות הצריכות לענייננו.
1.א. המערער 1 (להלן: המערער), איש עסקים ישראלי אשר מרכז עסקיו ברומניה, הוא הבעלים, בעל שליטה והמנהל של חברת סומייל פרודימפקס בע"מ שנוסדה ברומניה (להלן: סומייל), ופעלה שם לשיווק צמיגי המשיבה (להלן: אליאנס), באמצעות חברה אחרת בשם "אליאנס אנוולופ" (להלן: אנוולופ), בבעלות בנו של המערער, יוסף דדון (להלן: יוסף). לצורך העמדת קו אשראי לסומייל אצל אליאנס ולהבטחת פרעון חובה, מסר המערער לאליאנס חמישה שיקים בסך 60,000 ₪ כל אחד, חתומים על ידו אישית, לבטחון ללא תאריך פרעון, בסכום מצטבר של 300,000 ₪ (להלן: השיקים).
ב. משנותרה סומייל חייבת לאליאנס סך של 94,800 יורו, הפקידה אליאנס את השיקים בבנק. לאחר שפרעונם סורב על ידי הבנק הנמשך במועד הפירעון, ועל גבי השיקים צויין "אין כיסוי מספיק", הגישה אותם אליאנס לביצוע.
ג. המערער התנגד לביצוע השיקים בטענה כי ניתנה לגביהם הוראת ביטול, עקב זכותו לקיזוז נזקים שגרמה לו אליאנס, ואף הודיע כי יגיש נגדה תביעה ויעתור לאיחוד הדיון. טענות ההגנה של המערער מתמצות בכך כי בין סומייל לבין אליאנס היה קיים הסכם בלעדיות בעל פה ליבוא צמיגים של אליאנס לרומניה (להלן: הסכם הבלעדיות), ואליאנס הפרה הסכם זה באופן חד צדדי ובחשאי, כאשר החלה לשווק צמיגיה ברומניה באמצעות חברה אחרת. כתוצאה מכך נגרמו לסומייל, המחזיקה גם היום במלאי צמיגים בשווי של 200,000 יורו ולאנוולופ, נזקים בגובה של כ-692,971 יורו, אותם מבקש המערער לקזז כנגד השיקים. המערער טען כי הוצאות הפרסום והשיווק של סומייל עמדו על 46,148 יורו, ואילו הנזקים לאנוולופ, לרבות עלות הקמתה, דמי שכירות, ריהוט, משכורות לעובדים, מכוניות והפסד מכירות, עמדו על סך כולל של 645,823 יורו.
ד. לטענת אליאנס, מעולם לא היה בין הצדדים הסכם בלעדיות כלשהו, ובהעדרו, לא ניתן לטעון להפרתו ולקיזוז נזקים כלשהם, אשר הוכחשו אף הם כתוצאה מהפרה זו.
ה. בית משפט קמא, אשר דחה את ההתנגדות, קבע כי בקשת הרשות להגן אינה מגלה הגנה ולו לכאורה מפני התביעה השטרית. בסקרו את טענות הצדדים וראיותיהם, לרבות החקירות הנגדיות, ציין כי המערער מאשר שגובה האשראי שניתן לו היה גבוה מהחוב, ואינו כופר בקיומו של החוב, אם כי הוא טוען לזכותו לקזז את נזקיו. נקבע כי טענת המערער בהתנגדותו לפיה ניתנה הוראה לביטול השיקים מסתברת כבלתי נכונה בעליל, מהטעם שסיבת אי הפירעון המצויינת על פניהם היא "העדר כיסוי מספיק".
אשר לטענת הקיזוז נקבע כי אין חולק שהנזקים נגרמו לסומייל ולא למערער עצמו. קיזוז של נזק נטען יכול להיות רק בין צדדים קרובים. משכך, כאשר הנזק השנוי במחלוקת נטען להיות נזקה של סומייל, והתביעה אינה אלא תביעה לאכיפת בטוחות שנתן המבקש למשיבה לחובה של סומייל, הוא אינו בר קיזוז. עוד ראה בית משפט קמא לציין כי לא הובאה בפניו התביעה הנזכרת בבקשת הרשות להתגונן או הודעה על הגשתה.
במהלך הדיונים ניסה המערער למכור את זכויותיו וזכויות רעייתו במשק המצוי במושב רוויה, אך אליאנס הטילה עיקול על הנכס וכן על כספים המצויים בידי הרוכש, המחזיק דן קרן. בקשת המערער, רעייתו ובתם לביטול העיקולים נדחתה.
אף שעניינו של הערעור הוא בדחיית ההתנגדות בלבד, הצטרפו רעייתו של המערער ובתו כמערערות נוספות, עקב טענתן כי לא היה מקום להותיר את העיקול על כנו.
בקשה שהגישו המערערים לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא, אשר איפשר המשך הליכי הוצאה לפועל בתיק, נדחתה הן על ידי בית המשפט קמא והן על ידי בית המשפט המחוזי. (כב' הש' ר. למלשטרייך-לטר).
מכאן הערעור שבפני.
2.תמצית טענותיהם המרכזיות של המערערים:
א. המערער חוזר על טענותיו לפיהן הפרה אליאנס הסכם בלעדיות עם סומייל, וגרמה לנזקים לסומייל ולאנוולופ. לעיקרי הטיעון מטעמו צירף כתב תביעה שהגיש נגד אליאנס בחודש נובמבר 2010 על נספחיו, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב הפרה של הסכם הבלעדיות הנטען, וכן את כתב ההגנה שהוגש מטעם אליאנס על נספחיו (ת.א. 1679-11-10 (להלן: התביעה החדשה), בטענו כי די בכך שיציג הגנה לכאורה כנגד אליאנס האוחזת בשיקים על מנת שתינתן לו רשות להתגונן.
ב. המערער טוען כי כל טענה העומדת לסומייל כנגד אליאנס עומדת גם לו, מכוח היותו ערב, ובית המשפט שגה עת דחה את ההתנגדות, מבלי לבדוק אם מולאו תנאי הסף הקבועים בחוק הערבות, דהיינו כי אליאנס לא היתה רשאית לדרוש מהמערער מילוי ערבותו מבלי שדרשה תחילה מסומייל קיום חיוביה. המערער הציע להחזיר את מלאי הצמיגים "התקועים" במחסני סומייל לאליאנס, אך זו סירבה ומסרבת לקבלם. משכך, עומדת לו טענת הקיזוז בקשר לנזקים שנגרמו הן לסומייל והן לאנוולופ, אשר פורטו בערעור.
ג. עוד נטען בדבר זכותן של המערערות 2 ו-3 לעתור לביטול העיקולים.
3.תמצית טענותיה של אליאנס:
אליאנס חוזרת על טענותיה בבית משפט קמא, תומכת בפסק דינו ומבקשת לדחות את הערעור.
א. ראשית, היא מכחישה לחלוטין הסכם בלעדיות בין הצדדים, וטוענת כי הטענה אינה נתמכת במסמך כלשהו או הודיה של אליאנס בקיומה של בלעדיות.